מאירי על נדה קכו

מה שביארנו במשנתנו הוא דין וסת הימים ודין וסת המקרים מ"מ הזכירו בסוגיא זו דין וסת הסיבה והוא אכלה שום וראתה כסכסה פלפלין וראתה וכן בדומים לאלו כגון אכלה בצל וראתה וכן באכלה כל דבר חריף וראתה שקבעה לה וסת לדברים אלו בשלשה פעמים והוא ממין שביארנו בפרק ראשון בקפצה וראתה ואין ספק שוסת זה הוא בכלל וסת הקפיצות ואינו וסת אלא בצירוף זמן וכמו שאמרו שם כל שקבעה מחמת אונס לא קבעה וסת לא לימים לחודיהו ולא לקפיצות לחודיהו אלא לימים ולקפיצות ואין ספק שהוא הדין לאכילות ושאר הסיבות הבאות על ידי גרמות שלה וזו היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ חכמי דורותיהם חולקים עמהם לומר שאף בקפיצות ודומיהם קבעה לה וסת בלא צירוף זמן ולא נאמר עליה בפרק ראשון לקפיצות ולימים אלא בשהורכב הוסת מעיקרו בימים ובקפיצות כגון קפצה באחד בשבת שלשה פעמים וראתה אבל כל שקפצה וראתה בלא קביעות ימים אלא שכל שקופצת באיזה יום רואה קבעה לה וסת לקפיצות לחודיהו וסוגיא שבפרק ראשון הם מפרשים אותה כך אמר רב הונא קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת למאי אילימא לימים והא כלי יומא דלא קפצה לא חזיא ותירץ בה לקפיצות ר"ל בלא ימים אלא בכל יום שתהא קופצת נחזיקנה ברואה ומקשי עלה והתניא כל שקבעה מחמת אונס אפילו מאה פעמים אינה קובעת וסת מאי לאו אינה קובעת כלל ותירץ לה לא קבעה לימים לחודיהו ולא לקפיצות לחודיהו אלא לימים וקפיצות ופירשו הם שתירוץ זה לאו אוקימתא דשמעתא דרב הונא הוה אלא תירוצא דבריתא ומ"מ דברי רב הונא לחוד ודברי הבריתא לחוד והוא שדברי רב הונא בקפיצות שבלא צירוף זמן שקבעה לה וסת לקפיצות וכדתריץ לה אלא לקפיצות ודברי הבריתא כשקבעה לימים וקפיצות ואמר שאפילו במאה פעמים אינה קובעת והיה סבור לפרש אינה קובעת כלל אחר שאונסין מעורבין בה וכל שכן באונסין בלא ימים וקשיא לרב הונא ותירץ לו דבריתא בקובעת לימים וקפיצות ואמר שאפילו ראתה מאה פעמים בקפיצות כל שהפסיקה בין שלש שבהן בראיית יום קבוע וקפיצה לא קבעה לה וסת לקפיצות לבד אלא בימים וקפיצות שמאחר שהרכיבה תחלת קביעות ימים עם קפיצות אינה קובעת אלא בשניהם אבל כל שקובעת קפיצות בלא ימים קבעה לקפיצות והיינו דאקשי לימים לחודיהו פשיטא ולא הקשה שקפיצות לחודיהו פשיטא אלמא שקפיצות בלא ימים קובעות והוא הדין לכל הסיבות כגון אכילת שום ובצל ואף הם מביאים ראיה לדבריהם ממה שאמר רב הונא עצמו בפרק שני ט"ו ב' בענין הבאים מן הדרך שנשיהם להם בחזקת טהרה לא שנו אלא שאין לה וסת לימים ויש לה וסת לקפיצות דכיון דבמעשה תליא מילתא אימר לא קפץ ולא חזאי אלמא יש קביעות וסת לקפיצות בלא ימים ואין הדבר תלוי אלא במעשה ומכל מקום נראין הדברים כדעת ראשון וגדולי הדור מסכימים בה מפני שמאחר שהקשה למאי אילימא לימים אלמא בימים מסודרים הוא אומרה שאם לא כן היאך היה עולה בדעתנו לומר בימים לחודיהו אלא בודאי בוסת מורכב בימים וקפיצות אמרה ועוד שהרי אף לדבריהם המקשה היה סבור שדברי רב הונא ודברי הבריתא אחד הם והיה לו לתרץ בריתא בכי האי גונא ודרב הונא בכי האי גונא ועוד דהא רב אשי אוקמה לשמעתיה דרב הונא בימים וקפיצות וכדקאמר דקפצה בחד בשבא וחזאי וכו' ומה שהקשה לימים לחודיהו פשיטא ולא הקשה כן בקפיצות משום דבקפיצות לא פשיטא ליה כולי האי וראיה של שמועת פרק שני אף היא אינה כלום דהתם נמי יש לה וסת לקפיצות ולימים קאמר וכן נמצא בהדיא בקצת פירושי גדולי הרבנים במדוייקים שבהם וגדולי הדורות מכריעים ביניהם להפריש בין קפיצות ודומיהן לאכילת שום ובצל ולומר שהקפיצות אין קובעות אלא בצירוף זמן כדעת ראשון מפני שהדם בא על ידי הקפיצה לגמרי ואין זה גרמא אלא מעשה גמור ומוסיפים בה עוד שהוא מעשה הגורם לה על ידי שינוי וכמו שאמרו בתוספתא איזהו אונס חלתה או קפצה או הכה אותה בעלה או נשאה משאוי כבד זהו אונס אבל אכילת שום ובצל שאין הדם בא על ידו לגמרי אלא שהוא גורם לבא וכן שהיא עושה אותה מדעתה ולתאותה אין זה אונס וקבעה לה וסת לכל זמן אכילתם בלא הרכבת יום קבוע אלא שאם מתחלת קביעותה הורכב קביעותה לימים וקפיצות ודאי אינו וסת אלא בשניהם והדברים ברורים כדעת ראשון:

כבר ביארנו במשנתנו שכל שלמודה לראות עם הנץ החמה אם בסוף הלילה נאסרה כל הלילה ואם בתחלת היום נאסרה כל היום נסתפק לה אם סוף לילה אם תחלת יום יש אומרים שחוששת ליום ולילה וגדולי המפרשים נוטים לומר הואיל ווסתות דרבנן אינה חוששת אלא ליום שהיא נדה ודאי וכן אם ראייתה מתחלת בסוף הלילה ונמשכת בתוך תחלת היום או בהפך יש אומרים שחוששת ליום ולילה ויש נוטים לומר שאינה חוששת אלא לעונה של תחלת הוסת ויראה כדעת ראשון:

היתה רואה שלשה או ארבעה ימים רצופים יש אומרים שכל יום מהם נדון כוסת וחוששת לכולן ואפילו נעקר הראשון חוששת לשני וכן לשאר הימים עד שיעקרו כולם ומכאן כתבו שאם ראתה בחמשה עשר לחדש זה נמשכה ראייתה ארבעה ימים ובחדש שני ראתה בששה עשר ומשכה שנים או שלשה ימים ובחדש שלישי ראתה בשבעה עשר הואיל ובשלשתן ראתה בשבעה עשר קבעה וסת לשבעה עשר ואין תולין אותו בוסת הדלוג לבד עד שתדלג בדרך שלא יהא יום האחד שוה לחברו וחוששת לימים ששלשה בהם בוסת הקבוע ולשאר הימים בוסת הדלוג:

זה שביארנו בסוגיא זו שכבדות ראשה ואיבריה הוא וסת הגוף יש אומרין שהוא כשאר וסתות של גוף לענין שאין אוסרין לפניו ולאחריו אלא שעתו בלבד על הדרך שביארנו במשנה ויש חוככים להחמיר מפני שרוב נשים ראשן ואיבריהן כבדין עליהן בשעת הוסת ואם כן בטלת תורת עונה מרוב נשים אלא שנראה להם שלא נאמרה אלא בשאר וסתות של גוף שאין רגילין בשאר נשים וכן לדעתי אע"פ שביארנו במשנתנו בוסת המקרים שאם הורכב ביום קבוע לאותו מקרה אין וסתה קבוע אלא בשניהם דוקא בשאר וסתות הגוף אבל בכבדות ראשה ואיבריה קובעת וסת ליום ואינה חוששת להם הואיל ורוב וסתות דרכן בכך אבל אלו דרך חומרא נאמרו ואין שיטת הסוגייא מוכחת כן: