מאירי על נדה קיט

השאילה חלוקה הבדוק לה לשומרת יום כנגד יום ואחר כך לבשתו זו ונמצא עליו כתם תולה בה ולא סוף דבר ביום ראשון שלה שראתה בו שהוא כהשאילתו לנדה וכן שאין קלקול בזה אצל השומרת שהרי אף כשלא נתלה בה כתם זה צריכה היא לשימור למחר אלא אף בשני שלה שהוא יום השמור ושאינה רואה בו תולין בה הואיל ועדין טמאה היא שתולין הקלקלה במקולקל ואע"פ שיש בזה קלקול אצל השומרת שהרי אתה צריך להזקיקה לשימור יום שלישי מצד שאתה תולה בה כתם זה ובזמן הזה שאין בו דין שומרת יום כנגד יום אתה מגלגל דין זה למי שהשאילתו לסופרת שבעה נקיים אפילו ביום שביעי שלה הואיל ומ"מ מחוסרת טבילה תולה בה אע"פ שאתה מקלקלה וסותרת מנינה מצד מה שאתה תולהו בה כך פסקוה רוב פוסקים ומשום דכתמים דרבנן והלכה כדברי המיקל אלא שגדולי הדורות חוככים לומר לפסוק הלכה בזבה קטנה ביום השימור ובסופרת שבעה נקיים שאינה תולה הואיל ובתלייה זו מתקנת עצמה ומקלקלת את חברתה ומשום דהלכה כר' מחברו וכל שכן דטעמיה מסתבר ואין בידי להכריע ולדברי הכל אם השאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בה שהרי אין בזה קלקול אצל היושבת על דם טוהר ואפילו בזמן הזה שהחמירו ברוב מקומות שלא לישב על דם טוהר ונמצאת מקלקלה במנינה כשאר הנשים מ"מ הואיל ומן הדין אין כאן קלקול לא החמירו אלא לעצמן אבל שלא להציל על חברתן לא החמירו ויש חולקין שלא לתלות בזמן הזה ואין נראה כן:

השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו אחר שנבעלה קודם שתחיה המכה שהוא דם טוהר או לנערה שלא ראת מעולם ולבשתהו אחר שנבעלה כל ארבעה לילות שהוא דם טוהר הרי בעלת החלוק תולה בהן וזו מיהא לדברי הכל אף בזמן הזה שאין נותנין לאשה אלא בעילת מצוה בלבד מפני שדמים מצויים בהן וראוי לתלות בהן:

השאילתו לבעלת הכתם ואח"כ לבשתו היא הן שהיתה זו יושבת על כתם למפרע ר"ל קודם שאלה הן להבא ר"ל שמצאה כתם בחלוק אחר ששאלה את זו אין זו תולה בה שאין תולין כתם בכתם שאף בעלת הכתם אינה יודעת בבירור שמגופה יצא והרי שתיהן מקולקלות מצד כתם זה וכל שכן אם השאילתו לחברתה הטהורה ששתיהן מקולקלות:

טמא וטהור או ספק טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור אפילו באו לישאל שניהם כאחד הרי הטהור תולה את הטומאה בטמא או בספק טמא ר"ל שאומרים טמא או ספק טמא הלך בטמא וטהור הלך בטהור וכן אין מטמאין את הטמא בהליכתו מצד השביל ר"ל שאם היה הוא טמא שרץ והשביל טמא מת אין נותנין לו דין טומאת מת וכן שאם הוא ספק טמא ספק טהור אין מטמאין אותו ודאי: