מאירי על נדה קיח

הפרק התשיעי בע"ה:

האשה שהיא עושה צרכיה וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השני שבה הוא לבאר עניני הוסתות ושהחלק הרביעי הוא לבאר ענין הכתמים וזה הפרק אמנם יסוד ענינו לבאר קצת אלו החלקים ורבו יסוב על שלשה חלקים הראשון לבאר בקצת דמים שהיא רואה מגופה אלא שאינה יודעת אם מן המקור אם לאו כגון שעשתה צרכיה ונמצא דם בספל מה הוא דינה וזהו בכלל הכתמים שכל שאינו נאסר אלא מן הספק בכלל כתם הוא השני על איזה צד תולה אשה כתמה בחברתה ובשאין בכתם במה לתלות שהוא טמא על איזה צד נטמאו נשים הרבה בטומאת אחת ועל איזה צד היא טמאה וחברותיה טהורות השלישי בענין דיני הוסתות בקביעותם ועקירתן ושאר דינין שבהן זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו ענינה לבאר החלק הראשון והוא שאמר האשה שהיא עושה צרכיה ר"ל שמטלת מי רגליה וראתה דם עם מי רגלים ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ר"ל שדם המקור אינו מקלח אלא שותת ויורד וכשהיא משתנת מעומד אף היא אי אפשר לה לקלח והדם שותת ויורד ואע"פ שדם זה עם מי רגלים בא והיה לנו לומר שמשביל מי רגלים בא ומתוך שחין או מכה שבמקום מ"מ הואיל ויוצא לו שלא בקילוח כדרך דם המקור אפשר שמתוך שמי רגליה יוצאים בדוחק מתוך עמידתה חוזרים לאחוריהם למקור ובחזירתם יוצא דם מן המקור עמהם אבל יושבת טהורה ובתנאים שנבאר עכשו מפני שכשהיא יושבת אפשר שהיא מקלחת ואפשר שלא תקלח אלא שתשתין בנחת וכל שמקלחת אין מי רגלים יוצאין בדוחק עד שנחוש לחזרתם לאחוריהם למקור ומתוך כך אמר ר' מאיר יושבת טהורה ובתנאי שתזנק שאם לא תזנק אלא שתשתין בנחת אף בזו אפשר שיחזרו לאחוריהם למקור ויביאו דם עמהם ועדין יש לחוש שמא בסוף ההשתנה יצא הדם מן המקור ולא בא עם מי רגלים ומתוך כך פירשוה לדעתו ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וא"ת שבסוף ההשתנה יצא הדם הואיל ואין המקור יוצא בקלוח לא היה נמצא בתוך הכלי אלא בשפתו שהיא עומדת עליו ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה ר"ל בין עומדת בין יושבת בין מקלחת בין שאינה מקלחת אפילו עומדת בשפת הכלי שכל דם שיצא עם המים משביל המים בא ואין דם טמא באשה אלא היוצא מן המקור והלכה כר' יוסי:

איש ואשה שעשו צרכיהם בתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ופירשו בגמרא שבזו אף ר' מאיר מטהר אפילו בעמידה שהרי ספק ספיקא הוא ספק מן האיש ספק מן האשה ואם מן האשה שמא לא מן המקור בא אלא עם מי רגלים ור' שמעון הוא שמטמא מפני שאינו לדעתו אלא ספק אחד שחזקת הדם מן האשה הוא ולא מן האיש שאין דרכו של איש להוציא דם ואין צריך לומר שבזו הלכה כר' יוסי שאף בראשונה ולא הוצרכה אלא שלדעת ר' יוסי שמטהר אף לכתחלה כן ר"ל שלכתחלה מתירין אותה לבעלה וליגע בטהרות אפילו בראשונה וכל שכן בשניה וכן הלכה וגדולי הדורות חוככים לפסוק כר' מאיר ומפני שבעד שאינו בדוק והניחתו בקופצא שר' מטמא כמו שהתבאר בפרק כל היד אמרו שם ר' כר' מאיר ונמצא שר' ור' חייא ור' שמעון כלם חלוקים על ר' יוסי והאיך אנו פוסקים כמותו ועוד שבמשנתנו ר' מאיר מכריע הוא שהרי ר' שמעון מטמא בין עומדת בין יושבת ור' יוסי מטהר בשתיהן ור' מאיר מכריע לטמא בעומדת ולטהר ביושבת ומ"מ רוב פוסקים כתבוה כדברינו וכן הדין שמאחר שבתלמוד פסקוה להדיא בסוגיא זו כר' יוסי אנו אין לנו לחלוק והדברים פשוטים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השניה והכונה בה להתחיל בבאור החלק השני והוא שאמר השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זו תולה בה כבר ביארנו שכל שדברו בענינים אלו בחלוק פירושו בחלוק הבדוק לה שכל שאינו בדוק לה אלא שלקחתו במקרה ולבשתו בלא בדיקה אין חוששין לכתם שלו אלא אומרין שמקודם לכן היה שם ואמרו עכשו שאם בדקה חלוקה ולבשתו ואח"כ הפשיטתו והשאלתו לנכרית או לנדה והחזירוהו ולא בדקה ואח"כ לבשתו היא בלא בדיקה ונמצא עליו כתם תולה בה ופירשוה בגמרא דוקא בנכרית הרואה ולא רואה ממש בשעת השאלה קאמר שאם כן מאי שנא נכרית אפילו בישראלית כן וכדקאמר או לנדה אלא שהגיעה זמנה לראות וראתה ונכרית דומיא דנדה מה נדה דקא חזיא ר"ל שכבר ראתה אף נכרית כן הא נכרית שלא ראתה אע"פ שהגיע זמנה לראות אינה תולה וכן הלכה:

שלש נשים שלבשו חלוק אחד ר"ל שהיה החלוק בדוק ולבשוהו על סמך בדיקה זו שלש נשים זו אחר זו ונמצא עליו כתם כלן טמאות אחר שלא היתה בדיקה בין ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית שהרי אין מקום לתלות בזו יותר מחברתה אלא שכתבו גדולי המפרשים שאם נתעסקה אחת מהן בדמים תולה היא בהן והן תולות בה ומשנתנו בשאין להן במה לתלות ודוקא בששלשתן על מדרגה אחת לענין ראיה כגון שלשתן ילדות או שלשתן זקנות או שלשתן מעוברות או שלשתן שאינן מעוברות אבל אחת זקנה ואחת ילדה תולה זקנה בילדה וכן כל כיוצא בזה ומשנתנו בששלשתן שוות וכן דוקא בשלא בדקה אחת מהן את עצמה כשיעור ותיס של מציאה שאלו בדקה עצמה בשיעור זה ומצאה טהור אע"פ שלא היתה הבדיקה כשיעור ותיס של לבישה תולה באחרות להקל והיא טהורה וחברותיה טמאות וכן אם בדקו השתים את עצמן בשיעור זה ומצאו טהור שתיהן טהורות והשלישית טמאה הא אם בדקו שלשתן בשיעור זה ומצאו טהור כלן טמאות שאלמלא כן דם זה מהיכן יצא ודבר זה אתה למד משלש נשים שהיו ישנות במטה אחת כמו שהתבאר במשנה השלישית ויש חולק לומר שאפילו בדקה עצמה לאחר ותיס של מציאה ומצאה טהור תולה באחרות וכמו שהתבאר שם וכן יש חוככים לומר בהפך שכל שבזו אחר זו אע"פ שבדקה עצמה ומצאה טהור אף זו טמאה שהדבר קרוב לתלות בה יותר מחברותיה אבל אם בדקה אחת מהן את עצמה ומצאה טמאה אע"פ שיש לדון ולומר שיהו אחרות תולות בה ושתהא היא טמאה וחברותיה טהורות כל שבדקה עצמה בשיעור ותיס של מציאה על הדרך שאמרו בשלש נשים שהיו ישנות במטה אינו כן מפני שבמטה ששלשתן במטה אחת ובעוד שהן ישנות בדקה אחת את עצמה כשיעור ותיס של מציאה ומצאה טמאה ראוי לומר שתציל על חברותיה אבל חלוק שלובשת אותו בזו אחר זו ואח"כ נמצא הכתם אע"פ שבדקה אחת מן הראשונות כשיעור ותיס של מציאה ומצאה טמא אינה מצלת על של אחריה שהרי פשטה אותו זה כמה ואין בדיקה זו סמוכה למציאת הכתם אבל האחרונה מצלת על שלפניה ודוקא בבדקה בעוד שהיא לובשתו או כשיעור ותיס של הפשטה ומציאה הא כל שלאחר כן כלן טמאות וכן כתבו גדולי המפרשים ומה שאמר אח"כ או שישבו על ספסל אחד הוא בדרך זה גם כן שהוא ספסל קטן ויושבות בזו אחר זו ואלו היתה מטה בענין זה כך הוא הדין אלא שדבר בהוה אלא שבספסל אע"פ שישבו שלשתן בבת אחת שלשתן עירות אין מטמאין אלא אותה שנמצא תחתיה שהרי בריא לה שלא נשמטה למקום חברתה אלא שאם נמצא ביניהן כלם טמאות וכן צריך שתדע שזו של ספסל פירושו גם כן בספסל הבדוק ופירושו בספסל המקבל טומאה והוא שאמר אח"כ ישבה על ספסל של אבן או על האצטבא שבמרחץ ר"ל שאינו מקבל טומאה ונמצא עליו כתם אע"פ שאין לה במה לתלות טהורה לדעת ר' נחמיה ומפני שהוא סובר שכל שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ר"ל לא גזרו על כתם הנמצא בהם ופירשו בגמרא שאפילו ישבה בגבו של כלי חרס ונמצא עליו כתם טהורה ואין גוזרין גבו אטו תוכו וכן אם ישבה במטלניות שאין בהן שלש על שלש שאין מקבלות טומאה אחר שאינן ראויות אף לעניים אע"פ שמינן מיהא מקבל טומאה אין בו טומאת כתמים שהלכה כר' נחמיה וגדולי המפרשים לא פסקו כמותו וממעשה הנזכר בפרק הרואה כתם בההיא אתתא דאשתכח דמא בי משתיתא ואין בה ראיה של הכרח כלל כמו שכתבנו שם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: