מאירי על נדרים פו

מי שכתב מקצת נכסיו לאחד מעבדיו והדבר ידוע שלא קנה כלום אפילו עצמו מאחר ששייר בנכסיו כמו שביארנו בראשון של גיטין ואחר כך כתב כל נכסיו לשני ר"ל לעבד אחר שיש לו ולא שייר במתנתו כלום קנה זה השני עצמו וזכה במתנתו ומשתעבד בראשון זו היא הגירסא המיושרת והיא ברייתא שנויה בענין עבדים ולענין ביאור זה שהביאוה בכאן הוא להקשות ממנה על מה שאמר שהנודר אין דעתו על מה שהפקיר והרי בזו דעתו ליתן מה שנתן שאלמלא כן אף השני לא קנה שהרי יש כאן שיור גם כן:

ומכל מקום יש שאין גורסין כאן להשתעבד בראשון אלא זכה שני לבד ופרשוה בשכיב מרע המחלק נכסיו ובלא קנין וכשמת ולפיכך ראשון לא קנה דמתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואע"ג דמית אבל שני קנה אפילו מה שנתן לראשון דמתנת שכיב מרע בכולה היא והיכא דמית מתנתו מתנה וענין הקושיא שהשני קנה אף מה שנתן לראשון ואין אומרין כל הנותן אין דעתו על מה שנתן וגדולי המפרשים מפרשין אותה גם כן בשכיב מרע וגורסין מקצתן לראשון וכלן לשני ראשון קנה שני לא קנה והקושיא חוזרת למה שאמרו לדעת ר' יוסי שאין המתנה קונה עד שתבא ליד המקבל ופרשוה בשכיב מרע ובקנין ושעמד ראשון קנה דהויא לה מתנת בריא ועמד אינו חוזר שני לא קנה דמתנת שכיב מרע היא אלמא ראשון קנה ואע"ג דלא אתא לידיה דמקבל דהא ברשות שכיב מרע היא ואין הדברים נראין לענין פירוש שבזו הואיל וקנו ממנו אתא לרשות מקבל הוא וקרקע ומטלטלין נקנין בחליפין אע"ג דלא אתא לידיה ומשנה שלמה שנינו כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו:

המפקיר את שדהו כל שלשה ימים אם לא זכה בו אדם יכול לחזור אבל אחר שלשה אע"פ שלא זכה בו אדם אינו יכול לחזור אלא שאם קדם וזכה זכה בה כשאר בני אדם ואף תוך שלשה דוקא שחזר בו בפירוש אבל קוצר סתם כזוכה מן ההפקר הוא אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד או לשבת אחת או לחדש או לשנה או לשבוע אף לאחר שלשה כל שלא זכה בה אדם יכול לחזור והפקר זה דבר שאינו מצוי הוא הקלו בו: