מאירי על נדרים פה

המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך לו אצל החנוני ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה הוא נותן לו ובא ונוטל מזה היה ביתו לבנות גדרו לגדור ושדהו לקצור הולך לו אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכרן מזה אמר הר"ם זה כלו הולך על העקר אשר ביארתי לך בזה הפרק באמרו שוקל לו את שקלו ופורע לו חובו לפי שכאשר נתן לו החנוני לא נתן אליו וכאשר עשו לו המלאכה שבו כלם בעלי חוב אליו והוא אשר נתן להם שכרם פורע לו את חובו בלי ספק:

אמר המאירי המודר הנאה מחבירו ואין למודר מה יאכל יכול המדיר לילך אצל חנוני ואומר לו פלוני מודר הנאה ממני ואין לו מה יאכל ואיני יודע מה אעשה הרי חנוני יכול ליתן לאותו המודר ונוטל מזה כלומר ומותר לבעל הבית ליתן לו ולא שיאמר לענין הדין שחנוני נוטל מבעל הבית על כרחו של בעל הבית שהרי לא אמר לו שיתן לו שזה ודאי אסור אלא שספר דבריו לפניו והלה נתן על סמך שיפרע לו זה המדיר ואומר שהמדיר יכול לפרעו בלא שום נדנוד עבירה אבל שיהא הוא יכול לכופו לא ולא עוד אלא שדינו על זה שנתן לו אלא שבא ללמד שנוטל מזה אם רוצה לפרוע לו ומותר וכן היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל פועלים ואומר איש פלני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכר מזה ומותר על דרך שביארנוה בראשונה שאין זה אלא כפורע חובו שהוא מותר כמו שהתבאר והוא הדין שיכול לומר כל הזן אינו מפסיד אבל לא יאמר כל השומע קולי יזון שזה שליחות הוא ואסור:

משנה היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי היא מופקרת לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ר' יוסי אוסר אמר הר"ם ר' יוסי אומר שאם אין עמו שלישי היה זה המעשה דומה למתנה ואסור ואין הלכה כר' יוסי:

אמר המאירי היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר וכו' ואף זו יכול היה לומר איש פלוני מודר הימני וכו' אלא שמן הסתם אף האחר אין לו בדרך יותר מכדי צרכו ואין רגילות הלשון לומר כן אלא לחנונים ופועלים וכיוצא בהן ומתוך כך אמר כאן שנותן מן הבא בידו לאותו אחר במתנה והלה מותר בה וכגון שלא אמר נכסים אלו כמו שביארנו והוא הדין בעיר אלא דמשום סיפא איצטריך למתני בדרך שבעיר אין הדבר מצוי שלא להיות עמהן אחר:

ואמר שאם היו בדרך ואין עמהן אחר נותן על גבי הסלע או על גבי הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שירצה והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר ופירשו טעמו בגמרא מגזרת מתנת בית חורון כלומר שהערמה היא ואינה מתנה גמורה ולא שיהא דעתו שלא יהא ההפקר הפקר עד שיגיע ליד זוכה כדין מתנה שאינה מתנה עד שתגיע ליד המקבל ונמצא שבשעת זכייתו לא היה הפקר ובאיסור בא לידו שבודאי הפקר הוא מיד שאין הטעם אלא שאינו הפקר גמור אלא דרך הערמה ומכל מקום אף לר' יוסי כל שאינו דרך הערמה הפקר הוא אע"פ שלא בא ליד זוכה שאף הוא חולק בגמרא בדבריו לומר שלא אסר אלא כשנדרו קודם להפקרו אבל אם הפקרו קודם לנדרו מותר ואם טעם שלו משום דדמיא למתנה אף בהפקר קודם היה ראוי לאסור הואיל ובשעת זכייתו לא היה הפקר עדין אלא שאינו אומר כן אלא בהפקר הבא בלא הערמה ומכל מקום קודם הנדר המודר מותר באותו הפקר אע"פ שלא זכה בו אדם עדין שאף לדעת זה שהוא אומר שכל שלא זכה בו אדם ברשות מפקיר הוא מכל מקום לענין נדר אין דעתו של אדם בהדרתו על מה שכבר הפקיר לאסור את המודר במה שכבר הפקיר אלא שכבר נדחה טעם זה בנתינת טעמו מגזירת מתנה היה אוסר ומשום הערמה:

ומכל מקום הלכה כחכמים ואף כשהדירו תחלה ואחר כך הפקיר מותר שאין הערמה זו מפקעת וכן במה שהפקיר שאין הפקר כמתנה לומר שכל שלא זכה בה המקבל ברשות נותן היא אלא כל שבמטלטלין תכף שהפקיר יצאה מרשותו אע"פ שלא זכה בו אדם עדין ואינו יכול לחזור בו אף מדברי סופרים אלא שאם רצה לזכות כשאר בני אדם זוכה ונמצא כשזכה זה לא ברשות המדיר היתה:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: