מאירי על נדרים לט

מי שנזר ועבר על נזירותו ובא לישאל להתיר לו נזירותו כדי שיאכל בהיתר אין נזקקין להתירו עד שינהוג איסור כימים שנהג בו היתר בד"א בנזירות מועט ומכוון של שלשים ונהג בהם היתר עשרה ימים שאם בא להשאל אין נזקקין לו עד שינהוג עשרה ימים באיסור אבל אם היתה נזירותו מרובה ועבר בה כמה דין שינהוג איסור שלשים יום ונזקק לו אחריהן ואם לא נהג איסור בעצמו כשיעורין אלו אין נזקקין לו וכל בית דין הדיוט שיזקק לו ראוי לנדותו וזהו שאמרו רב אחא בר יעקב אמר משמתינן ליה ומכל מקום יש מפרשים דרב אחא בר יעקב אנזיר שעבר קאי כלומר שאם לא רצה לנהוג איסור בעצמו משמתינן ליה ומכל מקום אע"פ שבנזיר הלכה כן בנדרים שבמשנתנו אין הלכה כן דר' מאיר הוא דקאמר הכי והלכה כרבנן כמו שביארנו במשנה ולענין פתח חרטה הלכה שפותחין בחרטה לשיטתנו כמו שיתבאר ואף לדעת הפוסקים אין פותחין בחרטה ראשוני הגאונים כתבו שאין אנו פותחים אבל אם פתח הוא לעצמו מותר:

זה שביארנו בעבר על נזירותו שאין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בו היתר יראה שאף בנדרים כן שלדעת רבי מאיר נאמרה אלא בנדרים שבמשנתנו אבל שאר נדרים נראה שהדין בהם כך ולא עוד אלא שגדולי המפרשים כתבו בתשובת שאלה שבנדרים צריך לנהוג כימים שעבר שלא נאמר שלשים יום אלא בנזיר שסתמו כשיעור זה אבל בנדרים לא אלא שיש חולקים לומר שלא להחמיר בנדרים שאין בהם קרבן יותר מבנזירות שיש בה קרבן ואין דבריהם נראין ומכל מקום בתוספות כתבו שאירע להם מעשה באדם שנדר מכל פירות שבעולם חוץ מדגן ועבר על נדרו והורו להזקק לו מיד להתירו שמאחר שאין יכול לקיימו כל שאתה מוסיף עליו זמן יוסיף לעבור ונמצאו כל ימיו במכשול וכל שכן אם הוא מתעסק באומנות של מצוה שלא ימצא ממעט במלאכת שמים אלא שכתבו שלא לפתוח לו בחרטה אלא שיבקשו לו פתח:

נדר בנזיר והיה סבור שאינו נדר והיה נוהג היתר בעצמו והורו לו שנדר הוא ואף הוא מאחר שיודע שהוא נדר רוצה בקיומו מן הדין אינו מונה אלא משעה שנזר אלא מדברי סופרים חייב אף בזה לנהוג איסור אחר השלמתו כימים שנהג בו היתר עד שישלים שלשים מיום שהתחיל במנהג איסור ואם נזירות מרובה הוא ינהוג מיהא שלשים יום לתשלום מה שנהג היתר שלא כדין:

אע"פ שאמרו שהנדרים סייג לפרישות אין הענין אלא במי שרואה בעצמו שיצרו תוקפו לאיזו עבירה ותוקף בעצמו ונודר או נשבע להנצל ממנה ומכל מקום אל יהא אדם רגיל בנדרים שהדבר קרוב לבא מהם לידי מעילה וכן שמהם יבא למעול בשבועות שחמורות יותר שיש בשגגתן קרבן וכן יזהר אדם שלא להתחבר עם הנבלים והטפשים ויושבי קרנות שלא ימשכוהו בחבלי שוא ובעבותות של פריצות וכן בכל חברה מקולקלת כל אחד לפי ענינו דרך הערה אמרו אל תהא רגיל אצל ישראל עם הארץ שסופו להאכילך טבלים ולא אצל כהן עם הארץ שסופו להאכילך תרומה אל תרבה שיחה עם האשה שסופך בא לידי זמה וכן אמרו כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה ואפילו בפנויה אסור וכל המסתכל בעקיבה של אשה אם באשתו ושלא בשעת נדתה וכדי לחבבה מותר ולא סוף דבר בעקיבה אלא אף במה שכנגד העקב ר"ל עגבותיה אחר שהיא לבושה והולכת וכן לפניה אלא שתופסה בכנגד עקיבה מפני שסתם הדברים נאמרה באשה שמהלכת לה ואדם צופה לה מאחריה ובאשתו נדה אסור וראוי ליענש בה בבנים שאינם מהוגנים ובאשה אחרת אפילו בפנויה ובשאינה נדה ושלא כנגד העקב אסור אפילו באצבע קטנה אלא שבמקום אחד התירו להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה וכלל הדברים יהא מסוה הבשת על מצחו תמיד דרך הערה אמרו בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא מכאן אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן וכל מי שמתבייש לא במהרה הוא חוטא וכל שאין לו בשת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני: