מאירי על נדרים לח

אע"פ שכתבנו שספק נזירות להחמיר יש דברים שדנין בהם להקל והוא כל שאף עיקר הנזירות בספק כגון שהיו שנים ואחד עובר לפניהם ונחלקו אותם שנים על אותו העובר שזה אומר ראובן הוא וזה אומר שמעון הוא ואמר כל אחד מהם אם כדברי הריני נזיר שאותו שנמצא כדבריו הרי הוא נזיר אע"פ שלא נתברר בשעת הנזירות שאין הלכה כדברי האומר לא נתנה נזירות אלא להפלאה ואע"פ כן אם הלך העובר ואי אפשר לברר כאחד מהם אין אחד מהם נזיר וכן מי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור אע"פ שאם מדד ונמצא כדבריו הרי הוא נזיר אם הלך ומצא שנגנב אין זה נזיר:

כל שביארנו בספק נזירות שהוא להחמיר חמור הוא מודאי שודאי נזירות מגלח כל ראשו בסוף נזירותו ומביא קרבנותיו ונאכל ומותר אחר כן ביין ועל ספיקו אינו מגלח שהרי אין גלוח אלא על הקרבנות והרי אינו יכול להביא אשמו על הספק ואפילו בתנאי שאין תנאי בחטאת ואשם שהרי אין באין נדבה ואע"פ שאמרו אם גלח על אחד משלשתן יצא ואם כן יביא שלמים ועולה ויגלח עליהם מכל מקום לא אמרוה אלא בדיעבד וכן שמכל מקום אינו יכול לגלח כל הראש שהרי הקפת כל הראש שמה הקפה כמו שביארנו בראשון של יבמות ולגבי נזיר התירה הכתוב ובספק לא ואחר שכן הרי הוא אסור ביין ואף בנזיר עולם ר"ל כגון שנזר לכל ימי חייו או שאמר הריני נזיר לעולם שאסור לגלח כל ימי חייו מכל מקום הרי אמרו בו שמשנים עשר חדש ואילך אם הכביד שערו מיקל בתער ומביא קרבנות כמו שיתבאר במקומו וספיקן אינו מגלח אבל נזיר שמשון ר"ל שאמר הריני נזיר כשמשון אסור בתגלחת לעולם וכן אסור ביין לעולם אלא שמותר להטמא למתים שכך היה דינו של שמשון שלא נדר הוא בנזיר אלא שהמלאך הפרישו ולמדו מפי הקבלה שכל ימיו נאסר ביין ובתגלחת ושהיה מותר להטמא למתים ונמצא שנזיר שמשון מיהא אין ספיקו חמור מודאי:

ולענין ביאור זו שאמרו נזיר שמשון מאי איכא למימר פירושו אחר שאתה אומר שלא אמר ר' יהודה בנזיר לא מעייל נפשיה לספיקא אלא במקום שספיקו חמור מודאו אם כן בנזיר שמשון מודה שאם אמר הריני נזיר שמשון אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב או אבד שאינו נזיר והרי מצינו שאף זה נזיר וכן הלכה ואמר ליה אי תניא תניא כלומר ונדחו דברי: