מאירי על נדרים לה

ולענין פסק כל שמנה את הראשונה ונשאל עליה עלתה לו שניה בראשונה ומביא קרבנותיו ומגלח ונפטר לו מן הנזירות ולא סוף דבר בשלא הפריש קרבנותיו עדיין שנמצא שלא נשלם הראשון עדיין שהרי הקרבן מכלל נזירות הוא אלא אפילו הפריש קרבנותיו ואפילו כפר ר"ל שהביאן ואפילו גלח שיש שאלה בענין זה אף לאחר שנשלם להפקיע מה שנמנה כמי שאינו ליפרע במנינו מה שהיה ראוי לבא אחריו שמי גרם לשניה שלא תחול ראשונה והרי אינה ומכל מקום בתלמוד המערב אמרו בנזירות אלו מה אנן קיימין אם אמר הרי עלי שתי נזירות הרי נדר אחד הוא והותר מקצתו הותר כלו ושלא כמה שתירץ רב הונא ואם שאמר שלשים ושלשים הרי ששים עליו ואין נזירות שני ראוי לחול אלא לאחר שלשים ראשונים ופירשוה באומר הריני נזיר הריני נזיר וגדולי המחברים פירשוה בין שנדר שתיהן כאחת בין בזו אחר זו ולא יראה כן ואע"פ שבסוגייא זו נראה כדבריהם וכמו שהעמידוה בסוף הסוגיא בשקבל עליו שתי נזירות בבת אחת נראה שדרך דחייה נאמר שהרי רב הונא תירצה כן לדעתו למעלה והרי אין הלכה כמותו:

זה שביארנו במשנתנו באומר על הככר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל שאין השבועה השניה חלה עליו מכל מקום שבועה שניה שבועה היא אלא שתלויה ועומדת ואם נשאל על הראשונה הרי זו חלה לאלתר שאין דבר זה אסור לגמרי מצד שבועה הראשונה עד שנדון את השבועה השניה כמי שאינה אלא תלויה ועומדת ומכל מקום כל שלא נשאל על הראשונה אין לו שאלה על השניה שאין התר לנדר ושבועה שלא חלו וגדולי המחברים שהזכירו בה לשון שאלה והוא שכתבו שאם נשאל בשניה חייב בראשונה לבד דברים מתמיהים הם: