מאירי על נדרים ל

כבר ביארנו במשנתנו במה שאמר באומר לאשתו קונם שאני משמשיך שהוא בבל יחל דוקא באומר הנאת תשמישך עלי יש מפרשים שלא סוף דבר שיאמר כן אלא בשאמר קנם שאני משמשיך נעשה כאומר הנאת תשמישך עלי דשאני משמשיך שתי לשונות משמע אחד לאסור הנאתו עליה ואחד לאסור הנאתה עליו וסתם נדרים להחמיר ודנין בו לאסור הנאתה עליו כדי שיחול הנדר מצד שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו ולמדנו שהבעל שאמר לאשתו הנאת תשמישי עליך אינו כלום שהרי משועבד הוא לה אבל אמר הנאת תשמישך עלי הוי נדר וכן האשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי עליך אינו כלום ואין צריך להפר הנאת תשמישך עלי אסורה שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וצריך להפר לה:

המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר קרבן לא אוכל לך הקרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר שבועה לא אוכל לך השבועה שאוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור זה חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים משבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני נותן בנדרים אסור ובשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות אמר הר"ם דע כי שאוכל יורה אצלם על שהוא יאכל ויורה גם כן על שלא יאכל וראיה על זה מחבור הענינים הנה אם יכריחהו חברו שיאכל וחזר ונשבע ואמר שבועה שאוכל לך אז אסור עליו לאכול ממנו דבר ומבואר הוא שאמרו גם כן לא אוכל לך קרבן שאוכל לך לא יורה זה כמי שהוא שם כל מה שיאכל אצלו כקרבן אמנם ענין זה הדבור שהוא נשבע בקרבן הנה כאלו אמר בשבועה הקרבן ואמרו בנדרים אסור לפי שהוא אסר עצם הדבר אשר לא תתקיים מצוה אלא בהיותו מותר כמו שיאסור סכה זו עליו הנה שם ישיבתה עבירה ויהיה דומה לו בו כמו שלא ימצא ערב הפסח בלתי מצה שהיא אסורה באכילה כמו שיהיה טבל או הקדש אשר יאסר עליו אכילתו לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה וזהו ההיקש ויהיו הנדרים יחולו על כל ענין יתחייב אסור זה הענין בטול מצות עשה אמנם כאשר לא חייב עצמו קרבן כאשר עשה מצוה הנה יהיה אפשר שיקיים הנדר ויעשה המצוה כמו שיאמר עלי כאשר לא הניח תפילין ולזה הוא מחוייב וכאשר לא יניחם יחוייב קרבן:

אמר המאירי קרבן לא אוכל לך מותר כלומר שאם לשבועה הוא מתכוין כלומר בקרבן אני אומר שלא אוכל לך אין שבועה בקרבן ואם הוא מתכוין לנדר כלומר קרבן עלי מה שלא אוכל לך הרי הוא אומר שיהא קרבן מה שלא יאכל הא מה שיאכל לא קרבן אלא חלין וכן הלכה הקרבן שאוכל לך מותר וזו אם בלשון שבועה כיון כן הדין אלא שמכל מקום יש לחוש שמא ללשון נדר כיון והיאך מותר שהרי יש התפסה אף בלא כף השמוש שאין הלכה כר' יהודה דשני ליה בין קרבן לכקרבן כבר פירשנוה בסוף פרק ראשון באומר הא קרבן וזהו לשון שבועה ר"ל בחיי הקרבן ואין שבועה בקרבן וכן הלכה הא קרבן שאוכל לך אסור אע"פ שאין בו כף הדמיון לקרבן לא אוכל לך מותר זו ודאי אינה הלכה אלא לדעת רבי מאיר היא שנויה ולא לקרבן קאמר שזו אף לרבי מאיר אסורה שהרי פירושה לקרבן יהא מה שאתה אומר לפיכך לא אוכל לך אלא שאמר בהדיא לא קרבן לא אוכל לך ולענין פסק אסור שהרי מכללו אתה שומע הא מה שאוכל יהא קרבן אלא שאין רבי מאיר סובר מכלל לאו וכו' ומכל מקום בין לקרבן בין לא קרבן שניהם אסורים אם לא קרבן מכלל לאו ולדעת חכמים ואם לקרבן לדברי הכל לחכמים מפני שמפרשים בו לא קרבן ולר' מאיר מפני שנעשה כאומר לקרבן יהא: