מאירי על נדרים כב

ביארנו במשנתנו בענין לא חלין שאוכל לך שעיקר הגרסא לחלין בפתחות הלמ"ד ובא ללמד שדנין אותו כשתי תיבות ר"ל לא חלין אלא קרבן הא אם אמר בהדיא לא חלין פשיטא ואף לר' מאיר כן שאין זה מכלל לאו אלא כאלו אמר בהדיא קרבן שאוכל לך וכמו שאמרו בסוגיא זו תניא חלין החלין כחלין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר לא חלין שאוכל לך אסור לחלין לא אוכל לך מותר והעמדנוה לדעת ר' מאיר אלמא אף לר' מאיר לא חלין שאוכל לך אסור ובביאור סוגיא זו צריך להעירך בה דרך קצרה והוא שאמרו חלין החלין כחלין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר שאם אמר חלין או החלין או כחלין יהא מה שאוכל לך ודאי מותר הוא ואם אמר מה שלא אוכל לך כלומר הא מה שאוכל לך לא חלין יהא אלא קרבן הרי זה מכלל לאו אתה שומע הן ור' מאיר אינו סובר כן ומכל מקום לענין פסק שלא אוכל לך אסור כמו שביארנו במשנה ונשוב לענין ביאור הסוגיא לא חלין שאוכל לך אסור שאין זה מכלל לאו הן אלא כאלו אמר בהדיא קרבן ואף לר' מאיר אסור ואח"כ אמר לחלין לא אוכל לך מותר שהרי אין כאן איסור אלא במכלל לאו הן כלומר מה שלא אוכל יהא חלין הא מה שאוכל יהא קרבן ואין דנין לר' מאיר מכלל לאו הן אלא שלענין פסק אסור ואין לפרש כאן לא חלין שאין מפרשין כן אלא לחומרא והרי זה אם תפרשהו כן יהא קולא כלומר מה שלא אוכל לך לא יהא חלין הא מה שאוכל לך יהא חלין אלא פירושו לחומרא חלין יהא מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך קרבן והיה אסור אלמלא שאינו סובר מכלל לאו הן:

ושקיל וטרי רישא מני ר"ל חלין כחלין בשלא אוכל לך ודאי ר' מאיר ומשום דלית ליה מכלל לאו הן אימא סיפא לחלין לא אוכל לך מותר וכדפרישנא נמי משום דלא סבירא ליה מכלל לאו הן והתנן לקרבן לא אוכל לך ר' מאיר אוסר והיינו סבורים לפרש בה לקרבן בפתחות הלמ"ד והרי הוא כלא קרבן כלומר לא קרבן מה שלא אוכל הא מה שאוכל לך קרבן שאין לפרש בו קרבן יהא כמו שפירשנו בלחלין שבבריתא זו שאם אתה מפרשו כן הוה ליה קולא כלומר מה שלא אוכל לך קרבן הא מה שאוכל לך חלין ועל כל פנים אתה צריך לפרשו לחומרא כלומר לא קרבן מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך קרבן ואמרו עליה ר' מאיר אוסר ומתוך כך הקשו בה והרי ר' מאיר אינו סובר מכלל לאו הן ואמר ר' אבא נעשה כאומר לקרבן יהא מה שאתה אומר שאוכל ולפיכך לא אוכל לך ואין מפרשין אותו ללא קרבן מפני שהיא קולא לדעת ר' מאיר שאינו סובר מכלל לאו הן ואף בזו נפרש לחלין לא אוכל לך לא חלין יהא מה שאתה אומר אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך ואין זה מכלל לאו הן הואיל ומסיים בדבורו לא אוכל לך דלא גרע מידות ולא נפרשהו בחלין יהא אחר שהוא קולא לדעת ר' מאיר שאינו סובר מכלל לאו הן שבכל צד אתה צריך לחזר בפירושך אחר החומרא אלא בלא חלין ובלפיכך לא אוכל לך שנמצא שאין בו מכלל לאו הן אבל לחלין שאוכל לך ושנפרשהו בלא חלין לחומרא אבל לחלין שאוכל לך הוה ליה מכלל לאו הן דהתם שאוכל קאמר וכשאתה מפרש לא חלין יהא מה שאוכל לך אלא קרבן הוה ליה מכלל לאו הן ואדרבה יש לך לדון כאומר חלין יהא כדי שאוכל לך ואם נאמר לא חלין יהא אין זה כדי שאוכל לך ואם אמר שלא אוכל לך היאך יאמר חלין יהא כדי שלא אוכל לך אדרבה יש לו לאכל ויש להקשות אם כן קרבן לא אוכל לך לר' מאיר יאסר ונפרש קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ובפרק אלו מותרין אמרו לר' מאיר שמותר יש לתרץ שכל שאמרה באות שימוש כגון לקרבן יש לדון בו לקרבן יהא שאין אדם מוציא דבריו לבטלה ובכדי לא הניח לשון קצר ר"ל קרבן ותפס לשון לקרבן אבל קרבן לא אוכל לך אין דעתו אלא שבועה לא אוכל לך וכסבור שקרבן לשון שבועה ואינו כן ואם כן מכל מקום לחלין לא אוכל לך נפרש בו לא חלין יהא לפיכך לא אוכל לך ותירץ האי תנא לאו ר' מאיר הוא אלא חד תנא דסבירא ליה כותיה במכלל לאו הן ופליג עליה בלקרבן לא אוכל לך דלדידיה שארי מפני שאינו סובר תקון של לפיכך רב אשי אמר הא דאמר לחלין ר"ל בפתחות הלמ"ד הא דאמר לחלין ר"ל בשבא תחת הלמ"ד כלומר שזה שאמר לחלין לא אוכל לך בשבא מותר הוא ואין לדון בו לא חלין כמו שהיית סובר עד שנאסרהו בתקון של לפיכך אלא פירושו חלין יהא מה שלא אוכל לך ואי אתה אוסר מה שאוכל לך אלא מכלל לאו כלומר מה שאוכל לך לא יהא חלין אלא קרבן ואינו סובר כן והא דאמר לחלין כלומר הא אם אמר לחלין בפתחות הלמ"ד היינו דורשים בו לא חלין יהא ולפיכך לא אוכל לך כדעת המקשה ואסור ויש גורסין הא דאמר לחלין הא דאמר לא חלין כלומר דר' מאיר לא דייק בין פתח לשבא אלא כל דאמר לחלין לא אוכל לך בין בשבא בין בפתח מותר לדעתו שאין דורשין מכלל לאו הן אבל כשאמר לא חלין ר"ל קרבן ופירושו קרבן מה שאתה אומר כדי שלא אוכל לך ויש גורסין לחלין בפתח מלשון חלות ור"ל חלות תודה שהוא דבר הנדור והרי לא חלין לא אוכל לך ר"ל קרבן לא אוכל לך ומתוך כך הקשה מזו לזו ותירץ לא דלאו חלין קתני בפתחות הלמ"ד אלא חלין בקבוץ שפתים ואין מדקדקין לפרשו בלא חלין אלא חלין יהא מה שלא אוכל לך ואע"פ שמכללו אתה שומע הא מה שאוכל יהא קרבן אינו סובר מכלל לאו הן וכבר ידעת שסוגיא זו כלה לר' מאיר ואתה למד מתוכה פסק הדברים לדעת חכמים על הדרך שביארנו במשנתנו והילכך לענין פסק בריתא זו חלין החלין כחלין שאוכל לך מותר וכן לחלין בשבא הלמ"ד שלא אוכל לך אסור מכלל לאו לא חלין שאוכל לך או לחלין שאוכל לך בפתחות הלמ"ד אסור לא חלין לא אוכל לך מותר לחלין לא אוכל לך אסור בין בפתח בין בשבא שאם בפתח פירושו לא חלין יהא מה שאתה אומר כדי שלא אוכל לך ואם בשבא אתה מפרש חלין יהא מה שלא אוכל הא מה שאוכל קרבן שכל פתחות הלמ"ד אנו דנין בו להחמיר לדרשו בלא חלין או כענין לקרבן יהא במקום שענין זה חמור יותר ויש בסוגיא זו כמה בלבולין לקצת מפרשים ואף גדולי המחברים חולקין בקצת דברים ועיקר הדברים כמו שכתבנו וכבר רמזנו על קצת נסחאות אחרות שבה במשנתנו:

כבר ביארנו שהקרבנות דבר הנדור הם והמתפיס בהן נאסר במה שהתפיס וכבר ידעת שיש קרבנות שהבשר נאכל לבעלים אחר זריקת דמים כגון שלמים וקודם זריקת דמים אסורה מעתה מי שאמר הרי עלי ככר זה כבשר זבח שלמים לפני זריקת הדם הרי הוא מתפיס בהם לזמן שהם אסורים והם דבר הנדור ונאסר באותו ככר ואם אמר ככר זה עלי כבשר זבח שלמים לאחר זריקת הדם ודאי אינו מתפיס אלא בהיתר שהרי לאחר זריקת הדם מותרים הם שהרי הבשר נאכל לבעלים ואם מפני חזה ושוק שבו סתם בשר זבח שלמים לא על חזה ושוק נאמר ולא עוד אלא שיש אומרים שאפילו אמר בהדיא כחזה ושוק בפרט אינו כלום וממה שראו בכחלת אהרן וכתרומתו שאנו קורין לא מתפיס בדבר האסור ולא בדבר הנדור והרי חלת אהרן ותרומתו ר"ל חלה ותרומה והוא קוראו חלת אהרן ותרומתו דרך צחות והרי מכל מקום חלה ותרומה על ידי קריאת שם נאסרין אלא שמאחר שהם נכסי כהן לגמרי להאכילה אף לעבדיו ולשפחותיו והתורה אסרתה לזרים לא דבר הנדור הוא אלא דבר האסור ואף חזה ושוק נכסי כהן ונאכלים לזכרים ולנקבות ולנשיהם של כהנים ולעבדיהם והרי שהיתר הבשר שנאסר מחמת נדרו ולא נשארו חזה ושוק אסורים מחמת הנדר אלא שהתורה זיכתו לכהנים להיות כנכסיהן וזה שאמרו בפרק שני במתפיס במעשר בהמה לאסור אע"פ שלאחר זריקת הדם הותר כל הבשר לבעלים ואין לכהנים בו כלום אלא כלו לבעלים כבשר הפסח בזו מפני שהוא קרבן ולא זכתהו תורה אלא לבעלים ומכל מקום גדולי המחברים פירשו הטעם בחלת אהרן ותרומתו מפני שאין דרך להביאן בנדר ונדבה ואנו מפרשים שבחלת אהרן ותרומתו נקרא דבר האסור ולא דבר הנדור מפני שאף קודם שקרא להם שם נאסר הכרי ונאסרה העיסה וקריאת שם שלהן אינה באה לאסור אלא להתיר הן עצמן לכהנים והשאר לכל אדם אבל חזה ושוק על ידי הפרשת הבהמה להקדש נאסרו וכל שהתפיס בהן בפרט אסור ומתפיס במעשר בהמה שאסור הוא שאין קריאת שמו באה להתיר את העדר שאין העדר נאסר באכילה אע"פ שלא הפריש אלא שמצד עצמו הוא חייב להפרישו ולקרות לו שם לאסור העשירי שכבר היה מותר ואם כן דבר הנדור הוא אלא שכל שאמר כבשר זבח שלמים ומזכיר לאחר זריקת הדם ודאי בהיתירא קא מיכוין ואין דעתו על חזה ושוק ומתוך כך מותר:

היה לפניו בשר זבח שלמים לאחר שנזרק דמו שמותר והיתה לפניו חתכת היתר ואמר הרי עלי זו כזו גדולי המחברים פסקו שבעיקרו הוא מתפיס ר"ל קודם זריקת הדם והרי הוא נאסר בה ונראה לי לפסוק דבהשתא קא מתפיס כמו שיתבאר למטה בשמועת כיום שמת בו אביו שתירץ בה שנדור מאותו היום ואילך ר"ל שמת אביו באחד בשבת ונדר על אכילת בשר כל אחד בשבת שבימיו שאלו נדר ליום שמת אביו לבד ולא לשאר אחד בשבת העתידים לבא כל שהוא אומר כיום שמת בו אביו כדהשתא קא מתפיס ר"ל על שאר אחד בשבת המותרים לו ואע"פ שאיפשר לומר דחיה בעלמא הוא ועיקר הגרסא שנדור ובא באותו היום ר"ל ליום שמת אביו לבד ולא לשאר אחד בשבת העתידים לבא (כל שהוא אומר כיום שמת בו אביו בדהשתא קא מתפיס ר"ל על שאר אחד בשבת המותרים לו ואע"פ שאיפשר לומר דחיה בעלמא הוא ועיקר הגירסא שנדור ובא באותו היום ר"ל ליום שמת אביו לבד ובדמעיקרא קא מתפיס ר"ל באותו היום שמת בו) מכל מקום כך היא הגירסא במסכת שבועות ר"ל מאותו היום וכן עיקר ואף גדולי הפוסקים כתבוה כן בשבועות פרק שלישי אלא שאני חוכך לחזור ולפסוק כדבריהם ממה שכל השמועות ריהטא שלהן כדבריהם אלא שהתלמוד הוצרך לתרצן ולישבן לדעת בדהשתא קא מתפיס ויש לחוש ולומר אשנויי לא סמכינן וכתבו בתוספות שאם לא היה מונח לפניו אלא שאמר סתם כך הוא הדין ואם כן לשיטתנו בדהשתא קא מתפיס ולשיטת גדולי המחברים בדמעיקרא וכו' ואני חוכך ללמד שאף לשיטתנו כל שאמרה בסתם ודאי בעיקרו הוא מכוין: