מאירי על נדרים כ

מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' תודה תלמוד לומר קרבן לה' כלומר שאם יאמר לה' קרבן אחר שיזכור לשם יהא תוהא ונמצא מזכיר שם שמים לבטלה ואם מי שלא נתכון להזכירו לבטלה כן קל וחמר במי שמתמיד להזכירו לבטלה ושמכוין לכך וכנויי כנויים מיהא מותרים לדברי הכל שלדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו כנויים לשון גויים הם אבל כנויי כנויים לא משתעו בהו ואף לריש לקיש באלו מיהא לא תקנו חכמים כלום וכנויי כנויים הם מקנמנא מקנסנא מקנחנא או קנמונא שהוא לשון קנמון בשם או קינה שהוא לשון קינה של תרנגולין וכן קרנס שהוא פטיש בחרם חרקא חרכא חרפא ובנזירות מנזיקנא מינזחנא מפזהנא מפחזנא מיתחזנא ושל שבועה שבובאל שבותאל שקוקאל אשקוקא וסוף הדברים אין לו לדיין בדברים אלו אלא מה שעיניו רואות לפי לשונות המקום והזמן ויש מי שכתב שאין כנויים אלא השנויים במשנתנו ואין הדברים נראין וענין נדר במואי כבר ביארנוהו במשנתנו: