מאירי על נדרים קפ

המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק השמיני והוא שאמר בראשונה היו אומרין שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך שמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ונטולה אני מן היהודים יפר את חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים אמר הר"ם פי' טמאה אני לך הוא שתאמר שזנתה תחתיו וממה שכבר ידעת שאשת ישראל כאשר זנתה לא ימלט שיהיה זנותה באונס הנה היא מותרת לבעלה כמו שהתבאר בכתובות ואם זנתה ברצון אז תאסר על בעלה ואין לה כתובתה ואולם אשת כהן הנה היא אסורה לבעלה כאשר נבעלה בין באונס בין ברצון כמו שהתבאר בכתובות וכן הדין אצלנו שאשת כהן שנאנסה נאסרה על בעלה עם היותה שהתורה מנעה אותה ממנו תתחייב לתת לה כתובה לפי שהיא תאמר לו אנא הא קא חזינא את הוא דנסתחפה שדך הנה אמר בכאן בראשונה היו אומרים האומרת טמאה אני נוטלת כתובה ויוצאה אי אפשר זה הדין באשת ישראל בשום פנים שאם אמרה נטמאתי באונס הנה היא מותרת לבעלה ואם אמרה ברצון אין לה כתובה לפי שכל מי שמודה שזנתה ברצון הנה כבר אבדה כתובתה וכל תנאי כתובה אין לה ואפילו ממה שהוציאה מבית אביה זולת מה שיהיה קיים לא מנכסי מלוג ולא מנכסי צאן ברזל נוטלת מה שבפניה ויוצאה ולהבריחה אם ירצה לגרשה ואם ירצה לקיימה אחר שאין שם עדות כמו שהתבאר בכאן ולא נאמר לו שאם היה מכזבת לך ולזה תבעל אותה הנה הכתובה גם כן מחייבת לך לפי שהעיקר אצלנו אשר נפסקה ההלכה עליו בכל התורה פלגינן דבורא ר"ל שאנחנו נאמין הדבור בעצמו לענין מה ולא נאמינהו לענין אחר וכבר קדם לך מזה דמיונים במסכת יבמות הנה לא היה מאמרם אם כן בראשונה בלתי באשת כהן כשאמרה נטמאתי באונס שהם היו מאמינים אותה שיאמרו שהיא לא תותר לבעלה ותהיה אסורה עליו וכן אמרו בבאור בתלמוד וזכרנו זאת הכונה ונשלים אותה דע שזה שנזכר בתלמוד שהאשה כאשר אמרה לבעלה שהיא זנתה בטעות ובמחשבה שהוא בעלה ואמרנו שהיא בלתי נאמנת ושמנו טעם זה שאם תהיה נאמנת שתאסר עליו שאין זה כי אם באשת כהן והמעשיות נאמרות בתלמוד בזאת הכונה באשת כהן אבל אשת ישראל הנה אם תהיה נאמנת אע"פ כן תהיה מותרת לפי שהטעות מין מהאונס בלי ספק ואשוב אל כונת ענין השמים ביני לבינך שהיא תטעון בדבר אי אפשר הידיעה כי אם ליודע הנסתרות והוא שתאמר שהוא בלתי שלם למשגל ואינו יורה כחץ אשר לא תוכל ממנו בשום פנים והעיקר אצלנו היא קיים לה ביורה כחץ והוא לא קיים ליה לפי שהיא תדע זה בהרגשתה והוא לא ישער בזה שהוא לא ירגיש במה שהופרש מגשמו ולולא שחשבנו שמא עיניה נתנה באחר היינו מצווים לגרשה ולתת לה כתובתה ולזה אם היה הוא אשר ירצה לגרשה ולהוציאה מבלתי כתובה כאשר עמד עמה עשר שנים ולא תלד כמו שביארנו ביבמות הנה בזה ג' פנים אחד מהם שתאמר ולא נדע אם סבת זה הענין המנעות ההריון או ממנה הנה היא תצא בלא כתובה לפי שהעקר שהוא כאשר נפל הספק אוקים ממונא בחזקת מריה והשנית שנתאמת ותאמר הסבה ממנו לא ממני לפי שאינו יורה כחץ והתחייב לתת לה כתובה אבל אליו שיחרים בשם מי שלא יאמר האמת ולא יוכל להשביעה היסת כי הוא לא יוכל לומר שהוא יורה כחץ וזה הדין מבואר ואמרו יעשו דרך בקשה הוא שתשתדל ותבקש הנשארות עמו ולא תמהר הגירושין בשום פנים ולא תוכרח גם כן לעמוד עמו ולא יורה בה דין מורדת אבל נאריך הענין ונמצא בהם באופן הפשרה ולא נעשה דין ביניהם עד שיתרצו זה לזה וענין נטולה מן היהודים שהיא תאסר הנאת עצמה על כל היהודים ויהיו מודרין הנאה ממנה ואמרו יפר חלקו מאמר נדחה לפי שהוא מאמר ר' יוסי כמו שהודעתיך וכן ביאר בתלמוד ואמנם לפי דעת חכמים הנה לו שיפר השבועה בכללה לפי שהיא מנדרי עינוי וכבר הודעתיך ששבועתה בלתי נעשית בדבר מזאת הכונה זולת באמרה הנאתי על פלנית אולם כל היהודים יפר ובארנו שהלכה כחכמים:

אמר המאירי בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך כלומר שמודיעתו שזינתה ועל כל פנים אתה צריך לפרש את זו ר"ל טמאה אני לך באשת כהן ובביאת אונס שנאסרה עליו מחמת ביאת האונס ואינה מפסדת כתובתה אבל באשת ישראל אי אפשר לפרשה שאם תודה שזינתה ברצון אין לה כתובה אלא בלאותיה הקיימין כמו שהתבאר במסכת כתבות ואם אומרת שבאונס או בשגגה זינתה אף היא מותרת לבעלה וכמו שאמרו אונס לישראל משרא שרי אלא זו שהיא ראשונה שבמשנתנו ר"ל טמאה אני לך פירושה באשת כהן:

השמים ביני לבינך כלומר שטוענת עליו דברים שאי אפשר לבררן וזהו ענין השמים ביני לבינך כלומר שלא נודע אלא ליודע הנסתרות והוא שטוענת שאין ביאתו שלימה להיות ראויה להוליד כלומר שאינו יורה כחץ והיו אומרים שנאמנת מדין בריא ושמא בריא עדיף וכמו שאמרו איהי קים לה בהכי איהו לא קים ליה ומחייבין אותו לגרש וליתן כתובה ודוקא בבאה מחמת טענה ר"ל בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה שאם תובעת כן בלא טענה זו אלא שאומרת כן משום פריה ורביה או שאומרת כן סתם אין כופין אותו להוציאה אלא אמרינן לה זילי לא מפקדת כמו שביארנו ביבמות פרק הבא אלא שבאה מחמת טענה:

ויש מפרשין השמים ביני לבינך שאינו נזקק עמה כלל ונאמנת למשנה ראשונה אע"פ שהוא בריא ובריא ומביאין אותה ממה שאמרו בהגדה שרה אמנו טענה לאברהם השמים ביני לבינך שנאמר ישפוט ה' ביני ובינך ואברהם ודאי לא קראה שרה עליו חמס בכך אלא על שהיה מתרחק ממנה מכל וכל מחמת הגר ומכל מקום אינה קושיא שלשון זה ר"ל השמים ביני לבינך כולל את כל מה שאי אפשר ליודע לאחרים בצניעות אלא שזו שהוזכרה כאן היא בטענת יריה כחץ והוא שאמרו בהמגרש במה ששאלו באשה שאמרה לבעלה גרשתני אם נאמנת אם לאו והיה רבא אומר שאינה נאמנת הואיל ועבידא לבזויי נפשא בהכי מחמת תוקף הכעס והקשו לו מהשמים ביני לבינך של משנה ראשונה ונאמנת אע"פ שאין דרכה להתבייש בכך ותירץ כיון דלא סגיא דלא אמרה אין יורה כחץ כלומר שאין טענתה אלא ביורה כחץ ודאי כסופא איכא ואי לאו דקושטא היא לא הות אמרה ויש גורסין כיון דסגיא לה דאמרה אין יורה כחץ כלומר כיון שמצאה עצמה לומר כן ולא אמרה מרוחק הוא ממני מכל וכל שאינה טענה בזויה כל כך ודאי קאמרה וכן שהקשו לרב המנונא דאמר בגרשתני נאמנת מהשמים ביני לבינך דמשנה אחרונה שאינה נאמנת ותירץ נהי דבביאה ידע ר"ל שמרגיש בהפלטתו הואיל וביורה כחץ מיהא לא ידע סמכא אנפשה ומשקרא אלמא השמים ביני לבינך טענת יורה כחץ היא ואע"פ שבתלמוד המערב פרשו השמים ביני לבינך כמה דשמיא רחיקא מן ארעא כך הדין איתתה מבעלה שמא אף כשאינו יורה כחץ ריחוק הוא שהרי הביאה כמי שאינה ומכל מקום לדעתם הם גורסים בגמרא כיון דסגיא דקאמרה אין יורה כחץ כלומר ואומרת שאינו נזקק עמה כלל מהימנא ובתירוצו של רב המנונא הם מפרשים נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע כלומר באומרת השמים ביני לבינך סתם לומר שאינו נזקק עמה כלל וסומכת על שיהא בעלה טועה לומר שמא מתוך שאינו יורה כחץ היא טוענת כן ואין כאן עזות אצלה ומכל מקום עיקר הדברים שמשנתנו ביורה כחץ והיתה נאמנת מדין בריא ושמא אבל מטענת שאינו נזקק עמה כלל לא דברו במשנה זו ובגמרא נבאר את דינה בע"ה:

נטולה אני מן היהודים ר"ל שהדירה עצמה מהנאת תשמיש כל היהודים שבעולם ואף הבעל בכלל והיו סבורים במשנה ראשונה שלא יהא הבעל יכול להפר חלקו אחר שאינו יכול להפר את כולו שהרי הנאת תשמיש שאר היהודים אינו מדברים שבינו לבינה ולא מנדרי עינוי ונמצאת אסורה אף בתשמיש שלו ומתוך כך יוציא ויתן כתובה ואע"פ שהיא נתנה אצבע בין שיניה פרשו גדולי הרבנים במסכת יבמות שמאחר שאסרה עצמה בכל תשמיש היהודים ודאי מתוך צער תשמיש הוא והרי היא כאנוסה ושמא תאמר היאך חל הנדר על תשמיש האחרים בעודה אשת איש והרי כבר אסורה ועומדת בכך ואין איסור חל על איסור מכל מקום הרי הוא איסור כולל ומתוך שחל נדרה על תשמיש הבעל אף הוא חל על תשמיש האחרים זהו דין משנה ראשונה:

חזרו לומר שמא עיניה נתנה באחר וטוענת כך כדי לצאת מזה לינשא לו ומעתה האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ואם לא תביא ראיה אינה נאמנת ומותרת לו ושמא תאמר והרי היא מכל מקום אסורה בביאתו ושויתה לביאת הבעל חתכה דאיסורא והיאך מאכילין לה דבר האסור לה והרי במסכת קידושין אמרו היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו תירצו בתוספות שהזונה אינה מוזהרת על ביאת הכהן אלא הכהן הוא שמוזהר בה ואין זה כלום שהרי אמרו ביבמות פ"ד ב' כל דהוא מזדהר איהי נמי מזדהרא אלא שאפשר לישב דבריהם שזו הואיל ולא נודע לו אלא על פיה אם אינו מאמינה בלבו אינו מוזהר עליה וכל דאיהו לא מזדהר איהי נמי לא מזדהרא אלא שקשה להם שהרי הותרה אף באכילת תרומה כמי שיתבאר בגמרא והזונה אסורה בתרומה והיאך מאכילין לה דבר האסור לה ולי נראה שמאחר שהותרה לו אם אתה מפקיעה מן התרומה נמצאו דברי חכמים חוכא וטלולא וכל דיני כהונה נגררים הם אחר היתרה לבעל או איסורא ומכל מקום הם מתרצים שטעם עיניה נתנה באחר חזק כל כך שסומכין עליה להתירה בין לבעל בין לתרומה שאין אשה עשויה לפרסם עצמה בכך אלא שעיניה נתנה באחר ואע"פ שלאו של זונה ותרומה דאוריתא לחומרא הרי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה לתקנה גדולה כזו שלא יהו בנות ישראל פרוצות ומפקיעות עצמן מבעליהן ומיגדר מילתא שאני כמו שהתבאר ביבמות פרק האשה רבה והלכך כל שאומרת טמאה אני לך אם אינו מאמינה מותרת לו ומותרת בתרומה:

ואם אשת ישראל היא נאסרה לו שזנתה ברצון אם אינו מאמינה מותרת לו אלא שאם הוא מאמין בה כתבו בתוספות דאיהו נמי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ואסורה לו אף אם תחזור ותאמר שבאונס היה אלא שהם חזרו וכתבו שמנדין אותו על שמאמין בה וגורם שתאסר לו בהאמנתו ועובר על תקנת רבנים קדומים ומכל מקום אנו כתבנו בשלישי של קדושין שאינה אסורה בהאמנתו אף בעד אחד אע"פ שמאמין בענין אם אין אותו העד נאמן לו כשנים הכל כמו שביארנו שם בארוכה:

אמרה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה כלומר שאינה נאמנת שמא מתוך שאינו בקי בכך מעיזה לומר כן אלא שמתוך שאי אפשר להכחישה בבריא מונעין אותה דרך בקשה כלומר שמבקשין ממנה שלא תטעון עליו כן אחר שאינה נאמנת וגאוני הראשונים מפרשים שירבו בתפלה שתתעבר הימנו כדי שיהא כריסה מכחישה ועיקר הדברים כדעת ראשון ושמא תאמר והלא ביבמות פרק הבא אמרו הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה בדברים שבינו לבינה ר"ל ביורה כחץ היא נאמנת ומשום דאיהי קים לה ואיהו לא קים ליה התם אין היא רוצה להתגרש והוא הוא שבא לגרשה ומתוך כך במאי דקים לה ולא קים ליה היא נאמנת אבל זו שבכאן הואיל והיא באה לכופו שיגרשנה אינה נאמנת:

נטולה אני מן היהודים ור"ל לענין תשמיש יפר חלקו שהרי בעל מיפר במקצת כמו שביארנו ומשמשתו ותהא נטולה מתשמיש שאר היהודים אף לכשתתגרש הימנו או תתאלמן ואינו יכול להפר מן השאר שהרי אין בו עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה ומכל מקום יש מפרשים נטולה אני מן היהודים שלא בהנאת תשמיש לבד אלא בכל הנאה שבעולם ולא נאמר יפר חלקו אלא לדעת רבי יוסי אבל לרבנן יפר בכל שהרי יש בו עינוי נפש אלא אם כן בהנאתי על פלני כמו שהתבאר ואף ע"פ שלענין פסק ודאי כל שפירטה בנדרה כל הנאה שבעולם כך הוא לענין ביאור מיהא עיקר הדברים כדעת ראשון:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה כמשנה אחרונה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו במשנתנו באומרת טמאה אני לך שאינה נאמנת ומותרת לבעלה וכן שאם היא אשת כהן מותרת בתרומה שלא תוציא לעז על בניה שהן בני זונה ויפסלו מן הכהונה מכל מקום אם נתאלמנה או נתגרשה ויש לה בנים מן הכהן אע"פ שהיתה ראויה לאכול בשביל בניה אינה אוכלת שהרי אין כאן לעז בנים שאף הם אומרים אחר שנתגרשה או נתאלמנה נבעלה לפסול לה ונאסרה בתרומה: