מאירי על נדרים קי

הנודר מן הדגן מותר באורז ובדוחן ובחילקא והוא חטין הכתושין וחלוקין אחת לשתים ובטרגיס והוא אחד לשלשה ובטיסני והוא אחד לארבעה ופירוש הדברים באותם שנעשו קודם הנדר חילקא טרגיס וטיסני אבל כל שהן חטין בשעת הנדר ואחר כך עושה אותן חלקא טרגיס וטיסני לא נפקע איסורן בכך ויש חולקין בזו אלא אם כן באומר פירות אלו אלא שכך היא שיטתנו וגדולי הדור נסכמין בה:

נדר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים ובחלב ובבצים ובגוזלות אף של אותה שנה ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכלן נדר מפירות הארץ אסור בכל פרי הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות ואע"פ שברכתם בשהכל נהיה בדברו ואם גידולי קרקע הם היה לנו לברך בורא פרי האדמה כך אמרו חכמים מרבא רבו מארעא כלומר שצומחים הם מן הארץ אלא שהם אין יניקתם מן הארץ אלא מן האויר ומתוך כך ברכתם בשהכל וזה שאמרו עליהן לענין ברכה על שאין גדולו מן הארץ פירושו על דבר שאינו יונק מן הארץ:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן ר' יהודה אומר הכל לפי הנדר טען והזיע והיה רוחו קשה אמר קונם צמר ופשתן עולי עלי מותר לכסות ואסור להפשיל לאחוריו אמר הר"ם פי' שק הוא עשוי משער ויריעה בגד עבה שעיר בלתי תפור וחמילה הוא יקחהו אדם והוא בתכלית השעירות ויכסה בו האדם להגין מהמטר וכן היריעה הנזכרת בכאן ור' יהודה לא יקראהו על כונת המלה ואמנם יקחוהו על ענין אשר יפול עליו ויהיה הנדר בעבורו והלכה כר' יהודה:

אמר המאירי הנודר מן הכסות ר"ל כסות עליון ופירשו בגמרא שסתמו נאמר על מלבוש של עור הקרוי בלשון תלמוד סקירטיא או על של פשתן גס הקרוי כיתנא דצלעא כלומר שאינו ראוי לידבק בבשר מותר להתכסות בשק והוא אריג של נוצה של עזים וביריעה והוא בגד קשה שאינו תפור ובחמילה והוא כעין יריעה ויש מפרשים בה כסוי המשואות שהסוחרים מביאים וקורין אותן שרפיליירה ויש מפרשים בגד קשה שנותנין בראש כמין כובע מפני הגשמים שאין אלו בכלל כסות:

אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר וכן אם אמר קונם פשתן עולה עלי מותר באניצי פשתן שאין הכונה אלא בבגד צמר או בבגד פשתן ופירשו בגמרא בלשון ברייתא שהנודר מן הכסות אסור בפונדייא ר"ל אבנט ובפסקיא והוא כעין חגור של צמר שחוגרין בו את התנוקות ונקרא פאיישא ובאנפליא והם בתי הרגלים ובמכנסים וכובע:

ר' יהודה אומר הכל לפי הנדר פי' ר' יהודה אינו חולק על שלפניו אלא דבר אחר הוא בא ללמדנו כלומר שאין משגיחין בדבור לבד אלא אף הענין שהנדר בא עליו כיצד טען בגדים של צמר או של פשתן עליו שלא כדרך לבישה והזיע מרוב המשא והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר או פשתן עולה עלי מותר לכסות ר"ל ללבוש אבל לא להפשיל לאחוריו דרך משוי שבודאי לא נתכון אלא על הטעינה ופירשו בגמרא כלשון ברייתא דדכותה היה לבוש בגדי צמר והיה מיצר עליהם מרוב חמימות ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר להפשיל לאחוריו וכן בפשתן ובזו האחרונה מיהא לא סוף דבר במיצר אלא אף בנודר סתם כונתו על הלבישה אלא דאיידי דנקט בברייתא קמייתא במיצר מרוב המשא נקט בתרייתא במיצר מרוב החום והלכה כר' יהודה וכמו שסתמו במשנה בפרק קונם היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם מותרת ליהנות לו שלא נתכון אלא לשם אישות וכן היה חבירו מסרב בו שיאכל עמו ואמר קונם ביתך שאני נכנס טפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות עמו צונן שלא נתכון זה אלא לאכילה ושתיה:

משנה הנודר מן הבית מותר בעליה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עליה בכלל הבית הנודר מן העליה מותר בבית הנודר מן המטה מותר בדרגש דברי ר' מאיר וחכמים אומרים דרגש בכלל המטה הנודר מן הדרגש מותר במטה הנודר מן העיר מותר להכנס לתחומה ואסור להכנס לעבורה אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים אמר הר"ם פי' דרגש עריס קטן יושם לפני המטה הגדולה וכבר ביארנו בחמישי מעירובין שהבתים ודומיהן מהמקומות המיושבין אשר הם חוץ המדינה כאשר היו קרוב מהמדינה ע' אמה הנה הם יוחסו אל המדינה ונמדוד אותן כלן מרבעות ואז ימדד מצלע המרובע אלפים אמה לכל רוח והוא תחום שבת אשר יקרא תחום העיר ואלו התוספות אשר הוסיפו למדינה כאשר נרבעם מלקיחת הבתים אשר הם חוץ ממנה תקרא עבור העיר והוא כמו המדינה ודינו כדין המדינה וכבר ביארנוהו זה וצירנוהו במקומו הוא נעילת השער ויקיפו בו הדלתות ואין הלכה כרבי מאיר בכל מה שאמר:

אמר המאירי הנודר מן הבית מותר בעליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עליה בכלל בית ואין בית בכלל עליה והלכך הנודר מן הבית אסור בעליה והנודר בעליה מותר בבית והלכה כחכמים הנודר מן המטה מותר בדרגש ודרגש זה מפרשים בו מטה קטנה העשויה לפני מטה גדולה לעלות ממנה על הגדולה והיתה של עור והוא שפירשוה בגמרא ערסא דצלא ר"ל של עור וחכמים אומרים דרגש בכלל מטה ואין מטה בכלל דרגש והלכך הנודר מן המטה אסור בדרגש והנודר מן הדרגש מותר במטה והלכה כחכמים:

הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ר"ל תוך אלפים אמה שהרי אף תוך התחום נקרא חוץ לעיר כדכתיב ומדותם מחוץ לעיר אבל אסור ליכנס בעבורה ר"ל בורגנין שהן חוץ לעיר בתוך שבעים אמה ושירים שדנין אותה כעיר לימדד מהם ולהלן אלפים אמה וכן מצינו שנאמר ביהושע בהיות יהושע ביריחו אע"פ שלא היה בפנים אלא בעבורה ומאחר שהן בכלל העיר אסור ליכנס בהן ואין צריך לומר מהם ולפנים וכן הלכה:

נדר מן הבית אסור מן האיגוף ולפנים ר"ל מצד הפנימי של משקוף שהדלתות מגיפות עליו ולפנים הא תחת האיגוף והוא עובי סף הפתח העומד כלפי חוץ כשהפתח נעול מותר וכן הלכה ובתלמוד המערב שבמסכת מעשרות שנינו שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו בית והנודר מן הבית מותר לישב בו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

יוצאין בשבת בשק עבה דרך כסות עליון להגין מן הגשמים ובסגוס עבה והוא בגד של צמר עב וביריעה ובחמילה שכל אלו דרך ללבשן בחול מפני הגשמים ונקראין מלבוש לענין זה לומר שאינו משאוי אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים: