מאירי על נדרים קד

זה שביארנו במשנתנו בקונם ענבים אלו שאני טועם שאסור בהם וביוצא מהם וביררנו שלא סוף דבר בשהרכיב שתי הלשונות ביחד ר"ל פירות אלו ושאני טועם אלא אף באחד מהם כן מכל מקום אין המדה שוה בהם והוא שבאלו נאסר בודאי אף ביוצא מהם ולוקה ובשאני טועם לא נאסר ביוצא מהן אלא מספק ואינו לוקה מפני שבסוגיא זו שאלוה ולא הובררה:

ולענין ביאור השמועה מה ששאלו אלו דוקא או שאני טועם דוקא כך פירושו כלומר מה שאסרנו ביוצא מהן משום דקאמר אלו הוא הא בשאני טועם אינו אסור ביוצא מהן או דלמא שאני טועם דוקא הא באלו מותר ביוצא מהן ואע"פ שיש בה מקום עיון היאך יעלה על הדעת לומר שיהא שאני טועם חמור מפירות אלו לענין היוצא מהם והלא במשנת פרק ירק שנינו קונם פירות האלו עלי אסור בחלופיהן אם נמכרו ובגידוליהן אם ניטעו או נזרעו אבל קונם פירות שאני אוכל מותר בחלופיהן ובגידוליהן כבר תירצו בתוספות דלגבי חלופין וגידולין ודאן לשון אלו חמור יותר שכשאמר שאני טועם לא אסר אלא טעימת גופו של דבר וחילופין וגידולין אינן בכלל טעימה אבל לגבי יוצא מהן שמא כל שאומר שאני טועם אף טעימת היוצא מהן נכלל בו ושמא לשון אלו לא משמע אלא בעודם שלמים או חליפיו וגדוליו שכיון שנתחלף רואין אותו כאלו הוא בעצמו לשם ומכל מקום יש מפרשים מצד קושיא זו שלא שאל רמי בר חמא אלא אי אלו מהני לחודיה או דוקא בצירוף שאני טועם אבל שאני טועם לבד פשיטא ליה דלא מהני ואי אפשר לישב עליו ביאור הסוגיא אלא שעיקר הדברים כפירוש הראשון ואתי למפשטה ממה שאמרו בפרק ירק וביארנוה בפרק שיתוף קונם פירות אלו עלי אסור בחילופיהן וגידוליהן ואתי למידק מינה הא ביוצא מהן מותר אלמא לא נאסר אלא בשאני טועם אם לבד לפירוש הראשון אם בצירוף אלו לפירוש אחרון והשיבו הוא הדין דיוצא מהן אסור וחילופין איצטריך ליה טפי לאשמועינן לדונן כגידולין אע"פ שאין החילופין מאותו דבר כלל ואיני מבין המקשה היאך עלה על דעתו לומר הא יוצא מהן מותר והלא ודאי היוצא מהן חמור מחילופין ושמא מגידולין קא דייק דאיכא תרתי שיצאו מהם ושהם נולדים בדומה מה שאין כן ביוצא מהם והדר אתי למפשטה מסיפא דקאמר קונם פירות שאני אוכל או שאני טועם מותר בחילופין וגידולין הא היוצא מהן אסור לפירוש הראשון אף בלא צירוף אלו ולפירוש השני בצירוף פירות אלו ותירץ דהוא הדין דיוצא מהן מותר אלא איידי דלא תנא רישא יוצא מהן לא תנא ליה בסיפא ולפירוש הראשון אתה מפרש הוא הדין דיוצא מהן מותר הואיל ולא אמר אלו אבל לפירוש השני אי אפשר לישבה יפה אע"פ שראיתי גדולי הדור טורחים בה לפרשה לשיטה זו אלא שהם דברים דחוקים ואתא למפשטה ממתניתין דבבשר זה נאסר תערובתו בנותן טעם אלמא באלו לבד היוצא מהן אסור ותירץ דבאלו לא קא מבעיא ליה דדוקא הוא אבל בשאני טועם או שאני אוכל מבעיא ליה ואתא למפשטה ממתניתין דדג דגים שאני טועם שמותר בציר ופירשוה בשכבר יצא מהם:

ונמצא שלא הובררה שאלתנו ומחמירין בה כדין ספק תורה ואינו לוקה וכן האומר הרי עלי שלא אוכל בשר אסור ברוטב ובקיפה מספק דכל שלא אוכל כשאני אוכל או שאני טועם הוא ולא אמרו מותר אלא כשאמר קונם בשר עליו וכן כתביה גדולי הדור וחכמי האחרונים שבספרד כתבו שזה שאסרנו באלו כל היוצא מהן לא סוף דבר באלו אלא כל שהוא פורט הדברים הנאסרים במשמע כגון פירות של פלוני או של מקום פלוני שכל שלא אסר עליו כל המין אלא בפרט אותן של אותו פלוני או של אותו מקום הרי הן כעין הקדש ואסור ביוצא מהן והוא הדין והטעם באיסור חלופיו אבל כשאוסר עליו כל המין מן הסתם אינו כעין הקדש ולא נתכוין אלא לפרוש מאכילת המין בעוד ששמו עליו לא ביוצא מהן ולא בחלופיו אבל בשאני טועם שאני אוכל אף בכולל איסור כל המין אסור אף ביוצא ממנו כענין דג דגים שאני טועם שאסור בציר היוצא לאחר הנדר:

ממה שכתבנו התבאר שכל שאוסר על עצמו כלל המין כגון קונם בשר עלי או קונם ענבים עלי וכיוצא בזה מותר להחליף ולמכור שאינו מתכוין אלא לאיסור גופו של דבר אבל כשאומר קונם בשר זה עלי או קונם פירות אלו עלי אסור בהנאתם וכל שאמר בשר שאני אוכל או שאני טועם אסור אף ברוטב שנתינת טעם והיוצא מהן הכל בדין אחד ומותר בחילופיהן שלשון אכילה וטעימה אינם באות אלא על איסור אכילה אפילו אמר פירות אלו הואיל ולא הזכיר לשון אכילה או טעימה וכמו שאמרו בפ' ירק האומר לאשתו קונם מעשה ידיך אסור בחלופיהן שאני אוכל מותר בחלופיהן כלומר אע"ג דהא ודאי הוה ליה כמאן דאמר אלו: