מאירי על נזיר צג

כהן גדול ונזיר וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק החמישי שהותחל ענינו בפרק ששי ובפרט בענין טומאה למתים שאסורה בנזיר ושלוקה ומגלח עליה כמו שביארנו ונתגלגל על ידי דברים אלו ביאור על אי זו טומאה שחייבים עליה בביאת מקדש ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר על מה שכבר התחלנו לבאר שטומאת מת מצוה דחויה לכל אדם בא עכשיו לבאר אם שני בני אדם פוגעין במת מצוה ושניהם אסורין בטומאה כגון שאחד כהן ואחד נזיר אי זה מהם נזקק תחלה השני לבאר שאע"פ שעל כל טומאת מת הוא טמא טומאת שבעה וטעון הזאה שלישי ושביעי ושאותם ימי טומאה אין עולין לו מכלל הנזירות אעפ"כ יש טמאות מן המת שאינו מגלח עליהן ולא סותר את הקודמין ולא מביא קרבנות מפני שלא נאמר בו כי יטמא לנפש אלא וכי ימות עליו מת וכו' עד שיטמא בטמאות שהן מעצמו של מת והוא צריך לבאר אלו הן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן ואלו שאין הנזיר מגלח עליהן השלישי בענין מה שנתגלגל לבאר בטומאה שחייבין עליה בביאת מקדש זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כהן גדול ונזיר אין מיטמאין לקרוביהם היו מהלכים בדרך ומצאו מת מצוה ר' אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא אפי' כהן הדיוט אמר להם ר' אליעזר יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טומאתו ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טומאתו אמרו לו יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם אמר הר"ם הזכיר הפסוק בנזיר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם והפסוק בכהן גדול ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא וכבר בארו בפרק אשר לפני זה שהנזיר מטמא למת מצוה והביאו ראיה על זה מאמרו לאביו ולאמו וכן כהן גדול מטמא במת מצוה לאמרו בו לאביו והלכה כחכמים:

אמר המאירי כהן גדול ונזיר אין מטמאין לקרוביהם ר"ל אף לקרוביהן שהרי בכהן גדול כתיב על כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו וכו' ובנזיר כתיב על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם:

היו שניהם מהלכים בדרך ר"ל כהן גדול ונזיר ופגעו במת מצוה ר"ל שהיה מושלך בדרך ואין לו קוברים וכן שקוראים בדרך אם יש שם אדם שיזדקק לו ואין עונה על הדרך שפירשנו בפרק ששי לשיטתנו יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר מפני שהנזיר טעון בה גלוח וקרבנות וסתירה מה שאין כן בכהן גדול דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים יטמא נזיר שקדשתו קדשת שעה שאפילו היה נזיר עולם מ"מ קדשת שעה היא קרויה אחר שאין קדשתו מאליו ואל יטמא כהן שקדשתו קדשת עולם ר"ל קדשה שמאליה לעולם והלכה כחכמים ומ"מ אף על פי שמשנה זו בכהן גדול נאמרה לאו דוקא אלא מתוך שהשוה את שניהם ר"ל כהן ונזיר לאיסור טומאת קרובים הוא תופסה בכהן גדול ומ"מ הוא הדין שאף כהן הדיוט יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט שאף הוא קדשתו קדשת עולם וכן יתבאר בגמרא שכל הגדול מחברו מתאחר לטומאה כיצד כהן גדול וכהן הדיוט יטמא הדיוט משוח בשמן המשחה והוא כל כהן גדול שמאהרן עד דורו של יאשיהו ומרבה בגדים והוא כל כהן שמיאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית של שמן המשחה ולא היה להם חנוך אלא בלבישת שמנה בגדים משוח בשמן המשחה עדיף ומתאחר לטומאה מפני שהוא מביא פר הבא על המצות כשטעה והורה היתר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכדכתיב ביה אם הכהן המשיח ומרובה בבגדים אינו טעון אלא קרבן האמור שם לאחרים בפרשת ואם נפש אחת ושמא תאמר היאך אתה מוצא שני כהנים גדולים כאחד אלא אם כן בכהן שעבר על הדרך שיתבאר פירשוה בתוספות שאחרון שבמשוחים חלה או גלה ומנו ראשון שבמרבי בגדים ואפילו חזר המשוח לא הפסיד השני עבודתו הואיל ושמש בהתמדה ואעפ"כ משוח עדיף ממרובה בגדים ומשוח שעבר מרובה בבגדים עדיף ופירוש הדברים שאירע פסול באחרון שבמשוחים ביום הכפורים ומשחו אחר תחתיו ואחר יום הכפורים חזר ראשון לעבדתו והשני נדחה אלא שאין מורידין אותו מחומרי כהן גדול לאיסור טומאה ולנשואי אלמנה ושאם רוצה לעבד עובד בשמנה בגדים ומת הראשון והיה זה שנתמנה ראוי להתמנות לכתחלה תחתיו ולא נמצא או שלא נמלכו למנותו לאיזו סבה ונתמנה הראשון שבמרבי בגדים והואיל ונתמנה נתמנה והראשון עומד על עמדו ופגעו שניהם במת מצוה יאמר שמרובה בגדים עדיף שהוא עובד עבודה ואף על פי שאף האחר אם עבד כשר הואיל ועבד בשמנה מ"מ לכתחלה לא יעבוד משום איבה כמו שהתבאר בראשון של מגלה ואין צורך להעמידה כרבי יוסי שאמר שם שאינו ראוי לעבד כלל וכן הדין במשוח ומשוח שעבר או במרבה בגדים ומרבה בגדים שעבר שהעובד מתאחר לטומאה אלא דרבותא אשמעינן שאף בב' אלו שהא' משוח אין המשיחה נערכת אצל העבודה כלום כהן שעבר מעבדתו מצד שהוא בעל קרי וכהן שעבר מחמת מומו אף על פי שכשפגעו במת מצוה אין אחד מהם ראוי לעבודה מ"מ עבר מחמת קריו מתאחר לטומאה שהרי למחר יהא ראוי לעבדה ויטמא העובר מחמת מומו משוח מלחמה והוא הכהן שנמשח לימנות על חלוצי הצבא לומר להם אל ירך לבבכם וכו' וסגן והוא שהיו ממנים כהן אחד שיהא מזומן אם יארע פסול בכהן גדול והוא כמשנה לכהן גדול והוא הנקרא ממונה וכל שפגעו שניהם במת מצוה יטמא משוח מלחמה ולא סגן שמא יארע פסול בכהן גדול ונכנס סגן ומשמש תחתיו אבל להחיותו ושאר קדימות שבמעלות משוח מלחמה קודם לסגן כמו שביארנו באחרון של הוריות ולענין מה שאנו בו מ"מ למדת שכל הגדול מחברו שפגעו הוא וחברו במת מצוה יטמא חברו ולא הוא וכן הלכה ומעתה פגעו בו שני נזירים אחד נזיר שלשים ואחד נזיר למאה יום יטמא של שלשים אחד נזיר עולם ואחד לזמן קצוב יטמא של זמן קצוב:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן: