מאירי על נזיר פה

טומאה זו שהוזהרו עליה כהן ונזיר אינה אלא בטומאת מת אבל שאר טמאות אינם מוזהרין עליהן בהדיא אמרו לא יטמא להם במותם אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם ואין טומאה כלל אלא בשמת לגמרי אבל אם לא מת לגמרי אפילו היה גוסס ובשעה התכופה למיתה אין כאן טומאה כלל ולא סוף דבר גוסס שמיעוטן מיהא לחיים אלא אף מגוייד במקום שאי אפשר לחיות אפילו נשחטו שני סימניו ומ"מ נשברה מפרקתו ורוב בשר עמה או נקרע כדג מגבו או נחתך ראשו הרי זה מטמא אף על פי שהוא מפרכס ובהלכות גדולות כתבו שהכהן אסור לעמוד בבית שיש בו גוסס ונראה כן ממה שאמרו כאן לענין טמויי עד דנפקא נשמתיה לענין איתחולי הא איתחיל ופירושו כשנכנס בעודו גוסס התיר עצמו לחלול והכניס עצמו לספק טומאה ומתוך כך אסור אלא שלא נטמא: