מאירי על נזיר סט

כבר ביארנו בשבועת השומרין שאינה אלא בדבר המיטלטל וגופו ממון וכעין פרט האמור עליהם חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור הא עבדים ושטרות וקרקעות אין נשבעין עליהן כמו שיתבאר במקומו ועל זו אמרו חמור או שור פרט וכל כלל בהמה לשמור וחזר וכלל וכו' כלומר דמינה יליף ר' אליעזר במדת פרט וכלל ופרט שדנין בו כעין הפרט וכן ידעת בענין קרבנות שהרובע והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר והחיה כלן פסולין לקרבן אבל בהמה שנעבדה בה עבירה אחרת כגון שחרש בה בשבת או שחרש בה עם בהמה טמאה או שחסמה ודש בה כשרות ולענין ביאור זהו שאמרו לילף מהדין קרא אם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים פי' מן פרט הצאן כלל הכבשים או מן העזים פרט ודנין בו כעין הפרט לרבות שנעבדה בה עבירה אחרת ולמעט רובע ונרבע וחביריהם שבפסול עבירה שבגופם וכן לילפה מדכתיב מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו וכו' מן פרט ולמעט את החיה הבהמה כלל שחיה בכלל בהמה בקר וצאן פרט ודנין בו כעין הפרט למעט חיה ולרבות בחור בעולה וזקן באשם וענין הסוגיא מבולבל כמעט שאין לעמוד בביאורה אלא שאנו נדחקים לפרש שלא חשש להשיבו על הראשונה דמן הצאן שאין הפרט מוכיח בפרטים שהוזכרו כלום אבל השיבו על השניה דמן הבהמה דאי מהתם אף מעין הפרט הוה מרבינן חיה דחיה בכלל בהמה היא אלא דאותביה היכי סלקא דעתך למימר הכי והא בקר וצאן כתיב וחזר ותירץ שזו אינה פרט וכלל ופרט אלא כלל ופרט וכלל דמן הבהמה כלל בקר וצאן פרט תקריבו חזר וכלל וזו פשוטה היא לדרוש בה כעין הפרט ושאל עליה ומנלן דהכי הוא ר"ל דבכלל ופרט וכלל נידרוש כעין הפרט ומוכח לה ממעשר שני כמו שנבאר עכשו: