מאירי על נזיר סח

זה שביארנו במשנתנו שכל שהוא מכלל העץ כגון עלין ולולבין ואף הרכים שבהם ואף הסמדר אינם בכלל איסורי נזיר לא סוף דבר כשכל אכילתו מהם אלא אפילו אכל או שתה מאיסורי נזיר פחות מכשיעור והשלימו באלו אין מצטרפין אלא הרי הוא כשאר התירות שאינן מצטרפות לאיסור אף באיסורי נזיר כמו שביארנו ועל שיטה זו אנו גורסין בסוגיא זו היוצא מן הגפן אין גפן עצמו לא מתני' דלא כרבי אליעזר וכו' איכא דאמרי לה אסיפא כל היוצא מן הגפן מצטרף וכו' הא גפן עצמו לא ואמרו עליה מאן דמתני לה אסיפא כל שכן ארישא ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא לא כלומר שמכל מקום מצטרף הוא והלכה כאיכא דאמרי ויש גורסין בדרך אחרת וזו עיקר:

כבר ביארנו בששי של סנהדרין שמדת כלל ופרט וכלל יש דורשין אותה בלשון זה ר"ל כלל ופרט וכלל ויש דורשין אותה בלשון ריבה ומיעט וריבה ושם ביארנו החלוק שבין לשון זה לחבירו והיאך לשון ריבה ומיעט וריבה מרבה יותר על הפרט מלשון כלל ופרט וכלל וכן ביארנו שם שפרט וכלל ופרט דינו לגמרי ככלל ופרט וכלל וכן מיעט וריבה ומיעט למי שדורשו בלשון זה דינו כריבה ומיעט וריבה וכן ביארנו שם שפרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט לרבות כל דבר עד שיפרוט לך הכתוב פרט אחריו להחזירו לדין כלל ופרט וכלל על הדרך שביארנו שם וכן ביארנו שם שברוב מקומות אנו פוסקים כמי שדורשו בכלל ופרט וכלל ואף זו שבכאן אחת מהן שהרי אין הלכה כר' אליעזר שמרבה עלין ולולבין ושאינו ממעט אלא שבישתא והיא הזמורה עצמה שאינה ראויה לאכילה אלא כרבנן שממעטין עלין ולולבין אף בזמן שהן ראוים לאכילה ר"ל כשהם רכים ביותר: