מאירי על נזיר נו

שלמי צבור והם כבשי עצרת אם שחטן שלא לשמן כגון לשם עולה או לשם שלמי נדבה או לפני זמנן כגון ערב עצרת או לאחר זמנן כגון מחרת עצרת שעל כל פנים שלא לשמן נשחטו הדם יזרק שלא לשמן והבשר יאכל כדין הזבחים שנזבחו שלא לשמן שכשרים ומ"מ התבאר במסכת מנחות פרק התכלת ששתי הלחם הבאים עמהם לא קדשו שאין הלחם קדוש עד שתהא זביחתו לשם שלמים ואם היתה שבת לא יזרוק שהרי אין ראוי לבשל הבשר היום ואין כאן צורך אכילת היום ואם עבר וזרק הורצה שהרי הועילה הזריקה להקטיר אמורין לערב וביום טוב אף במקום שאין שם היתר אכילת היום הותרה הזריקה לכתחלה שלא החמירו כל כך ביום טוב כבשבת:

המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר כיצד גלח או שגלחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים והיתה לו בהמה מופרשת החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנים ולא מועלים דמי עולה יביא עולה ומועלים בהם דמי שלמים יביא שלמים ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם אמר הר"ם פי' זה אשר אמרנו האיש מדיר את בנו בנזיר והוא שיאמר לו הרי אתה נזיר או יאמר הרי בני פלני נזיר וישתוק הבן וקרוביו והתחייב הנזירות וכן הוא ענין מקובל אין לו רמז בתורה והוא אמרם הלכה היא בנזיר וכבר נתנו בו קצת חכמים טעם כדי לחנכן במצות ולא יתקיים זה המאמר והזמן אשר יהיה בו פעלת האב לחייב הבן הנזירות הוא עד שיביא שתי שערות ואפי' עבר עונת נדרים ר"ל י"ג שנה ויום אחד והוא לא הביא שתי שערות ידירו בנזיר לפי שהוא קטן כמו שהתבאר ביבמות ואמר כיצד ירצה בו איך יעשה בקרבנות אשר הפריש לנזירות בנו כאשר יתקיים הנזירות אם כשיהיה הבן עצמו כמו וגלח את ראשו או גלחוהו קרובים או התקוטטו על אביו מה שחייבוהו או מחחוהו הקרובים ואמרו לו למה תחייבהו אלו החיובים איך יעשה באלו הקרובים ויאמר היתה לו בהמה מופרשת פי' זה כלו מבואר ממה שקדם פירושו בזה הפרק וזה כלו ענין מקובל ר"ל היות הנזירות ולא התחייב זה כי כאשר עשה מעשה ידין שהוא לא ירצה בפעל אביו או ביאר במאמר שלו שהוא לא יקבל הנזירות יהיה שוה בזה הוא וקרוביו ואמנם תחייבהו הנזירות בשתיקתו כאשר לא יפול מחוי ואם חייבהו ויהיה בו לא ישער הוא ולא הקרובים על מיחויו במה שאסר זה הוא הנראה אצלי:

אמר המאירי האיש מדיר את בנו בנזיר ר"ל שאם אמר הרי בני פלוני נזיר או שאמר לבנו הרי אתה נזיר הרי הוא נזיר להיות כל דקדוקי נזירות עליו הן קרבנות טומאה הן קרבנות טהרה הן כל שאר דקדוקי נזירות אם שתק הבן או קבל ואפי' בזמן שאלו נדר הוא בעצמו לא היה נזיר כגון שלא הגיע לעונת נדרים וכל שכן משיגיע לעונת נדרים שאף הוא יכול לידור נזירות בעצמו ולהיות חייב בהבאת הקרבנות שדין הנזירות כשאר נדרים לענין עונת נדרים ומ"מ אין האב מדירו אלא עד שיגדיל שמשהגדיל לגמרי אינו יכול להדירו ואף בקטנותו אינה מן הדין אלא הלכה היא בנזיר ואינו נוהג בשאר נדרים וכן כשהוא יכול להדירו בקטנותו דוקא שלא ימחה הקטן או אחד מקרוביו הא כל שהוא מוחה או שאחד מקרוביו מוחים קודם שינהג בנזירות אינו כלום והוא הדין אם הוא עושה אי זה דבר שהוא מוכיח שאינו חפץ בכך כגון שהוא מגלח או שאחד מקרוביו עושה כן הא משהתחיל למנות או משקבל אין ממאה שבהם כלום ופירשו בתוספתא שאפי' התחיל לנהוג נזירות כל שהביא שתי שערות נתבטלה נזירות מאליו:

ואין אשה מדרת בנה בנזיר שלא נאמרה הלכה אלא באב וכן האב אינו מדיר את בתו שלא נאמרה הלכה אלא לבן ואמר אח"כ שכל שהאב הדיר את בנו בנזיר והפריש לו קרבנותיו ומיחה הבן או אחד מקרוביו החטאת תמות והעולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לתם הפריש לו מעות סתומין יפלו לנדבה מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביאו עולה דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם על הדרך שהתבאר:

זה ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: