מאירי על נזיר כח

מי שנדר נזירות הרבה והתחיל למנות ונצטרע אין הצרעת סותרת המנין שעבר ומ"מ לענין אם ימי הצרעת עולים לחשבון ימי הנזירות אם לאו יתבאר במסכתא זו שימי הסגרו עולין לו אבל ימי חלוטו ושבעת ימי ספירו לכשנרפא אין עולין לו אלא מגלח לצרעתו שהרי תגלחת מצוה היא ומותרת בנזיר כמו שיתבאר ומביא קרבנותיו וחוזר ומשלים מנין נזירותו ומגלח כל שיש שלשים בין תגלחת הצרעת לתגלחת הנזירות ושאר הטמאות כל שנטמא הנזיר בהן אינן סותרות וימי הטומאה עולין לו חוץ מנטמא במת ואם נצטרע וניטמא במת בימי צרעתו סותר את הכל שאעפ"י שאין אותן הימים עולין לו מ"מ אחר שהצרעת לא סתרה כלום ממה שכבר מנה אף ימי הצרעת קרויים ימי נזירות:

יום אחרון של נזירות כגון יום שלשים לנזיר סתם או יום מאה למי שאמר הריני נזיר מאה יום הוא הנקרא יום מלאת וכל שנטמא בו אפילו בסוף היום סתר הכל יום מחרתו והוא יום ל"א לנזירות שלשים או יום ק"א לנזירות מאה הוא הנקרא אחר מלאת או יום הבאת קרבנות טהרה ומצות תגלחת טהרה וכל שנטמא בו קודם הבאת קרבנותיו הקודמת למצות התגלחת בתגלחת טהרה כמו שמבואר במקרא בנזירות מועטת ר"ל של שלשים סותר הכל ובנזירות מרובה סותר שלשים יום וכיצד הוא עושה מזה עליה שלישי ושביעי ומגלח תגלחת טומאה בשביעי ולמחרתו מביא קרבנות טומאה על סדר הכתוב במקראות ומתחיל למנות נזירות שלשים יום ומביא קרבנות טהרה ומגלח תגלחת טהרה ומ"מ אם נטמא ביום זה אחר שנזרק אחד מן הדמים אע"פ שלא נזרקו כלם ושלא גלח אינו סותר כלום אלא מביא שאר קרבנותיו כשיטהר יום מחרתו והוא יום ל"ב לנזירות שלשים או יום ק"ב לנזירות המאה הוא הנקרא יום גדול שער כלומר יום הראוי לגדל בו שער מפני שסתמו נתגלח מאמש ועל יום זה אמרו כאן לדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו שאם נזדמן שלא הביא קרבנותיו ולא גלח מאמש וניטמא אינו סותר כלום שהרי נשלם הנזירות לגמרי:

קדש השער בדם ר"ל שניטמא אחר שנזרק הדם קודם גלוח שביארנו שאינו סותר כלום אלא שמביא שאר קרבנותיו כשיטהר אף הוא מגלח באותה שעה שאע"פ שאין התגלחת מעכבת אלא כל שהביא קרבנותיו מותר ביין ובטומאה מ"מ מצוה לגלח אף לאחר זמן מרובה: