מאירי על נזיר כה

מי שאמר הריני נזיר לכשיהא לי ולד והפילה שנמצא הולד ספק אם בן קיימא אם לאו והפריש קרבנותיו לנזירותו והקדישם בחזקת שהוא בן קיימא להיותם מוכנים לכשישלים נזירותו וניכר בו שאינו בן קיימא ואחר כך ילדה מאותו עבור בעצמו ולד שהוא בר קיימא כגון שהיתה מעוברת תאומים והפילה אחד ואחר כך חזרה וילדה את השני בר קיימא הרי זה ספק אם קרבן זה צריך הפרישו ולהקדישו מתחלה אם לאו שמא הואיל ובשעת הפרשה לא היתה נזירות חלה עליו לדעת ר' יהודה שהלכה כמותו אף עכשו אין אותה הפרשה מועלת כלום וצריך להפרישו פעם אחרת לשם זה וכל שלא הקדישו פעם אחרת מותר בגיזה ועבודה או שמא הואיל ולשם אותה לידה הפרישו וכבר אירע שחל הנזירות באותו עבור בעצמו חלה עליו קדושה עכשו משעת הפרשה והלכך אסור בגיזה ועבודה מספק ואין לוקין עליה ומ"מ כל שהפריש ללידה זו והפילה וילדה מחמת עבור אחר אינו כלום ולר' שמעון חלה עליו ספק קדושה אף מחמת הנפל אלא שאין הלכה כמותו כמו שביארנו:

מי שאמר הריני נזיר לכשיהא לי בן ושמע חברו ואמר ועלי או ואני או שאמר הראשון הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חברו ואמר ועלי או ואני הרי חבר זה המתפיס עצמו לראשון ספק לנו בדבורו שמא כונתו לומר כשיהא בן לראשון או לפלוני כלומר שאם אמר הראשון הריני נזיר לכשיהא לי בן כשחזר זה ואמר ועלי או ואני פירושו ועלי לקבל נזירות גם כן או שאני נזיר גם כן לכשיהא לך בן שעל דבורו של ראשון הוא נסמך ולא שנאמר שעל עצמו הוא חוזר לומר ועלי נזירות או ואני נזיר לכשיהא לי בן גם כן דכל באפיה דנודר ראשון כסיפא ליה מילתא שיהא הוא טורח כמוהו בפניו ועושה עצמו מתאנח לבנים או שמא אף הוא צריך לכך ועל עצמו הוא אומר כן וכן כשאומר הראשון הריני נזיר כשיהא לפלוני בן וזה אומר ואני והוא הדין אם אמר ועלי אף זה ספק שמא כונתו לומר על עצמו כשיהא לי בן שהרי עכשו לא כסיפא ליה מילתא שהרי לא בפני אותו פלוני הוא או שמא אף זה על דבורו של ראשון הוא נסמך כלומר אף אני אוהבו כמותך ומקבל עלי כן לכשיהא לו בן ונשארו כלם בספק וכתבו בה גדולי המפרשים שמונה נזירות בין לנזירות בנו של חברו בין לנזירות בנו של עצמו וגדולי המחברים פסקו בה דרכים אחרים שלא נתבררו לנו אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים: