מאירי על נזיר כב

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר הרי אני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזיר שלם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר אמר הר"ם פי' ענין אמרו ועלי לגלח נזיר שיביא הקרבנות המחויבות לו בעת התגלחת אצל שלמות הנזירות וכן ענין מגלחין זה את זה שיביא כל אחד ואחד הקרבנות המחויבות לחברו הנה לא יפסידו כלום ויהיה כל אחד כבר קיים נדרו ודע שאם שמע חבירו ואמר ואני לא יאמר ועלי לגלח הנה תחייבהו הנזירות לבד הכל מודים שאם אמר חצי קרבנות נזיר עלי הוא לא יחייבהו זולת חצי קרבנות המחוייבות לנזיר יקריב אותם עם אי זה נזיר שירצה וישלים הנזיר ההוא החצי האחר והם גם כן מודים שהוא אם אמר חצי קרבנות נזיר עלי תחייבהו הקרבנות כלם לפי שאין אצלנו חצי נזירות ואמנם חלקו בזה הלשון ר' מאיר כאשר אמר הרי עלי חייבתהו קרבנות נזיר שלמים ואמר אחר זה חצי נזיר חזרה ואי אפשר לו החזרה וחכמים אומרים נדר ופתחו עמו וחזרתו אמתית והלכה כחכמים:

אמר המאירי הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ר"ל הריני נזיר ועוד אני מקבל עלי יתר על נזירותי שיהא עלי לגלח נזיר אחר ר"ל שיהא מוטל עלי להביא קרבנותיו ביום תגלחתי עד שיפטר הוא בהבאתי ונמצאו דבריו קיימין בין להיותו נזיר בין להיות מוטל עליו להביא קרבנות איזה נזיר שירצה או שיזדמן ביום תגלחתו של אותו נזיר ולהיות אותו נזיר פטור בהבאתו ושמע חבירו ואמר ואני שנמצא נזיר בכך מדין התפסה ואף הוא הוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר ואלו לא אמר כן לא היתה מלת ואני תוספת אלא הנזירות לא שיהא עליו לגלח נזיר כמו שיתבאר בגמ' אלא שאף הוא הוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים שניהם מגלחין זה את זה ר"ל שזה מביא קרבנותיו של זה וזה מביא קרבנותיו של זה וכל אחד נפטר בהבאת חברו ונמצאו חסים בהוצאה שלא להביא קרבנות כפולים ואם לאו ר"ל שאינם פקחים או שאינם חסים בהוצאתם ואין אחד מהם רוצה לפטור את עצמו בשל חברו מביא כל אחד את קרבנותיו ומביא כל אחד מהם קרבנות על נזירים אחרים זה על נזיר אחר וזה על נזיר אחר:

הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר גם כן וזה שאמר ועלי לגלח חצי נזיר תוספת הוא דהא בואני סגי שהרי הראשון לא נדר בנזירות שנאמר דהאי ואני אנזירות לחוד קאי שלא אמר אלא הרי עלי לגלח ועלה קאי האי דקאמר ואני אלא שהוא תוספת ביאור ואיידי דנקיט ליה ברישא נקטיה נמי בסיפא ולדעת רבי מאיר זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם ולדעת חכמים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ופירשו בגמ' שאם אמר חצי קרבנות נזיר עלי כלם מודים שחייב בחצי קרבנות איזה נזיר ותו לא וישלים אותו נזיר החצי האחר וכן כלם מודים שאם אמר קרבנות חצי נזיר עלי הואיל ואין נזירות לחצאין חייב להביא כל קרבנותיו ולא נחלקו אלא כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר דלרבי מאיר כי קאמר הרי עלי איחייב בכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כלום הוא ולדעת חכמים נדר נדר ופתחו עמו הוא ולא נאמר הרי עלי אלא על דעת חצי הקרבנות ואינו חייב ביותר מחצי הקרבנות והלכה בזו כחכמים ובראשונה כסתם המשנה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

ממה שכתבנו למדת שכל שמקבל עליו שני דברים כגון זה שאמר הריני נזיר ושיהא עלי לגלח נזיר אחר ושמע חברו ואמר ואני שאינו נתפס אלא לדבור אחד והוא הראשון ר"ל להיותו נזיר ולא להיות עליו לגלח נזיר אחר אלא אם כן פירט שאם לא כן מה הוצרך להזכיר במשנתנו ואני ועלי והלא בואני לבד סגי לתרוייהו ואין לומר דאין הכי נמי והאי דאמר ועלי פירושא דמילתא קמייתא הוא ועלי בהא מילתא קאמר כלומר הריני נזיר כמותך אף לכל מה שחייבת בו את עצמך ר"ל לגלח נזיר אחר דלישנא יתירא בכדי לא נקיט וסיפא הוא דנקטיה בכדי דאיידי דתני לה ברישא תנא לה בסיפא כמו שכתבנו ומכל מקום יראה לי שאין תכלית הענין ראשון דוקא אלא אותו שלשונו נופל עליו יותר בדקדוק שהרי ואני נופל יותר על היותו נזיר מקבלת הבאת קרבנות נזיר אחר ולשון ועלי מורה יותר קבלת הבאת נזיר אחר מקבלת נזירות על עצמו ואם כן אם אמר הראשון הרי עלי לגלח נזיר והריני נזיר ואמר חברו ואני הרי הוא נזיר ואין הבאת קרבנות נזיר אחר עליו וכן בכל כיוצא בזה ומכל מקום כשאמר הרי עלי לגלח נזיר ובא חברו ואמר ואני ואע"פ שאין הלשון נופל יפה בקבלת הבאת קרבנות על כל פנים אי אפשר לפרשו בענין אחר ועליו להביא קרבנות נזיר ואע"פ שלא אמר ועלי אלא ואני: