מאירי על נזיר קלא

גוי שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו אע"פ שלא ראה שתי ראיות של זיבה בגיותו שלא החלישתו הזיבה והיה לו לומר שמחמת הקרי בא מ"מ קבלת עול מצות החרידתהו ונתעוררה זיבתו וזיבה גמורה היא שהרי אין החרדה מסבות המטהרות שהוזכרו זו היא שיטתנו והגירסא הנכונה אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה דאיידי חולשיה הוא דחזא כלומר ולא מחמת הקרי סבר רב פפא למימר מעת לעת הוא דלא תלינן הא מיד תלינן אמר ליה רבא והא תניא גוי שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד וכיון רבא בזו להשיב ממנה לרב פפא כלומר שכל שאין תולין בקרי אין תולין כלל אף בראייה הסמוכה לקרי והקשה ממנה לרב אדא שביאר הטעם שלא לתלות משום דאיידי חולשיה חזא והרי בגוי אף בשלא נזקק לטומאה נאמרה דליכא חולשא ואעפ"כ אין תולין ותירץ בה אין לך חולי גדול מזה כלומר שקבלת עול מצות החרידתהו ושמא תאמר לשיטה זו כשאמר בשבעה דרכים וכו' היה לו לומר בשמנה ושיחשוב ראיית הקרי שבכל מעת לעת בסיבה שמינית יראה לי שזו בכלל המראה והרהור היא ועדיפא מיניהו לתלות בה ומה שאמר אחר כן תנאי היא אין גורסין בה אלא ושמעתא באפי נפשה היא וארישא דשמעתא קא מהדר אלא שלשון מסכתא זו אינו מדוקדק כל כך כמו שביארנו כמה פעמים והענין חוזר לשכבת זרעו של זב אם מטמא במשא אם לאו ועיקר הגירסא בשמעתא דהני תנאי כך היא תנאי היא דתניא שכבת זרע של זב מטמא במשא ר' יוסי אומר יומו אלמא דתנא קמא דקאמר מטמא במשא סתם ולא יהיב שיעורא לאו משום צחצוחי זיבה אתי עלה אלא דשכבת זרעו מטמא במשא אף בלא צחצוחי זיבה ור' יוסי דתלי שיעורא ביומו וחזינן ליה בדוכתא אחרינא דבתליה נמי קאמר יומו אלמא דהכא משום צחצוחי זיבה קאמר ואח"כ חזר למה שנתגלגל לפרש בדבריו דבתלייה נמי קאמר יומו והזכיר את המחלקת שהוא בשני של זבים במשנה רביעית שבו והוא שאמרו שם הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת ר' יוסי אומר יומו ואע"פ שלא הביאוה כאן כבר הודענו קצור הלשונות שבמסכתא זו ומ"מ עלה קא סמיך וקאמר במאי קמיפלגי וכו' ויש שאין גורסין בדברי רב פפא כי לא תלינן במעת לעת וכו' אלא כך הם גורסים סבר רב פפא למימר איידי חולשא הוא דחזא כלומר סבר לפרושי טעמא דרב אדא הכי ואותביה רבא מגוי שראה קרי וכו' דליכא חולשא ותירץ אין לך חולי גדול מזה וכו' ותנאי היא כדפרישית:

ויש גורסין סבר רב פפא למימר כי לא תלינן מעת לעת אבל מיד תלינן דאיידי חולשי' חזא כלומר מחמת חולשא שהחלישתהו הקרי והרי היא כשאר סבות ואותביה מגוי שנתגייר והם גורסין והא אין לך חולי גדול מזה ומתשובתו של רבא הוא כלומר והיאך מטמא מיד והא איכא למימר נמי דאיידי חולשיה וכו' דאין לך חולי גדול מזה ועל זו אמרו אלא תנאי היא ומ"מ עיקר הדברים דלטומאת משא נאמרה וכמו שכתבנו ויש גורסין בה גוי שראה וכו' ותנן עלה במה דברים אמורים בנתגייר מהול ואינו כלום וכן יש מבלבלין עוד את הסוגיא בנסחאות ובפירושין ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

המשנה הששית והכונה בה לסיים המסכתא בענין נזירות והוא שאמר נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון מורה נאמר בשמואל מורה מה מורה אמורה בשמשון נזיר אף מורה אמורה בשמואל נזיר אמר ר' יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם אמר לו ר' נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם אמר הר"ם יש תועלת שידיעתנו בשמואל אם היה נזיר אם לא למי שאומר הריני כשמואל או יתואר בו תואר מתאריו כמו שאמרו בשמשון והלכה כר' נהוראי:

אמר המאירי נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו וכו' והשיבו ר' יוסי שלא נאמר אלא על מוראת בשר ודם כלומר שלא תהא מוראת שום אדם עליו והה"א במקום אל"ף וכמו שתרגם יונתן ומרואת איניש לא תהא עלוי אמר לו ר' נהוראי והלא מצינו שנתירא שנאמר איך אלך וכו' ואם כדבריך היאך נתאמתה הנבואה אלא ודאי לשם נזירות נאמר ולענין פסק נזיר עולם היה ונפקא מינה למי שאמר הריני כשמואל הרמתי שיהא נזיר עולם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא: