מאירי על נזיר יא

מי שאמר הריני נזיר וניטמא ביום שלשים סותר את הכל שאע"פ שאם גלח ביום שלשים יצא אם לרב מתנא מדין מקצת היום אם לבר פדא מפני שאין יום שלשים מעיקר המנין הואיל ולכתחלה אינו מגלח עד יום ל"א נמצא יום שלשים מעיקר הנזירות לענין זה וסתר את הכל כדברי חכמים אם לרב מתנא מן התורה ואם לבר פדא מדברי סופרים ואין הלכה כר' אליעזר שאמר לא סתר אלא שבעה ר"ל שהוא שיעור הצריך לו להזאה שלישי ושביעי שאע"פ שהטמא משלח קרבנותיו נזיר אינו משלח דהא כתיב ונתן על כפי הנזיר אלא סותר את הכל ואין צריך לומר אם אמר הריני נזיר שלשים שהדין כן שהרי אפי' אמר הריני נזיר מאה יום וניטמא יום מאה סותר את הכל מן התורה ואין הלכה כר' אליעזר שאמר בזו שסותר שלשים לבד ומדכתיב זאת תורת הנזיר כלומר שכל שנטמא ביום מלאת תן לו תורה נזיר ר"ל נזיר סתם למנות שלשים אבל כל שניטמא בתוך הנזירות אפי' ביום מלאת ואפי' בסוף היום סותר את הכל אבל כל שנטמא ביום מאה ואחד שהוא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו סותר ל' לבד וכן נזיר סתם שנטמא ביום ל"א קודם הבאת קרבנותיו סותר כל השלשים:

ולענין ביאור מה שהביאוה כאן להקשות ממנה לרב מתנא או לבר פדא כך היא הצעה של שמועה תנן מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל בשלמא לרב מתנא ניחא שהרי יום ל' מעיקר הנזירות והרי הוא כאלו נטמא באמצע נזירותו ואע"פ שהוא מודה שאם גלח ביום שלשים יצא התם משום מקצת היום ככלו אבל זה שנטמא קודם הבאת קרבנותיו אין מקצתו ככלו שהטומאה מפקעת טהרת אותו מקצת למפרע כדין זב וזבה שטובלין ביום שביעי עצמו ואם ראו לאחר טבילה סותרין את הכל אלא לבר פדא קשיא שמאחר שאין יום ל' מעיקר הנזירות למה סותר ואם מפני שלא הביא קרבנותיו וכי נזיר שהשלים נזירותו ואיחר קרבנותיו כמה ימים סותר נזירותו ואיסתייע ליה בר פדא מסיפא דאמר ר' אליעזר אינו סותר אלא שבעה ואם יום שלשים מן המנין ליסתור כולהו ואהדר ליה דר' אליעזר מטעם מקצת היום ככלו הוא דקאמר הכי דסבירא ליה מקצת היום ככלו אף בנטמא והשיבו מדתנינן גבה הריני נזיר מאה יום וניטמא יום מאה שלדעת ר' אליעזר סותר שלשים ומה נפשך אם מקצת היום ככלו ליסתור שבעה כדין ניטמא יום מאה ואחד שאינו סותר לדעתו אלא שבעה אלא ודאי לא סבר מקצת היום ככלו והוה ליה למימר דלסתור כולהו אלא דאמר קרא זאת תורת הנזיר כל שנטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ובנזיר סתם הוה ליה יום שלשים לאחר מלאת ואינו סותר אלא שבעה ונמצא רב מתנא כחכמים ובר פדא כר' אליעזר וזו ראיה למה שכבר ביארנו שהלכה כרב מתנא והדר אמר לימא פלוגתא דרב מתנא ובר פדא כתנאי דמדקא חזי פלוגתא דר' יאשיה ור' במאי דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים יכול מיעוט ימים שנים ושיהא יכול לגלח לסוף שני ימים תלמוד לומר קדוש יהיה גדל פרע יהיה בגימטריא תלתין הוו וזהו שאמר אין גידול פרע פחות משלשים כלומר כמנין יהיה דברי ר' יאשיה ונמצא שאינו מגלח עד יום ל"א כרב מתנא ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר עד מלאת ואלו ימים שהן צריכין מלאת הוי אומר יום שלשים שאין חדשה של לבנה אלא כ"ט יום וחצי ותשצ"ג חלקים ואתה צריך למלאת את יומו ולחסרו מחדש אחר עד שתמנה החדשים אחד מלא ואחד חסר וקאמר דעד אותו יום לא יגלח הא ביום שלשים יגלח וכבר פדא ותירץ דכולי עלמא יום שלשים בעינן כרב מתנא דהלכתא כותיה ומיהו ר' סובר עד ועד בכלל והילכך מעד מלאת נמי מצינן לאיתויה שהרי יום שלשים בכלל ולר' יאשיה עד ולא עד בכלל ואי מייתית ליה מעד מלאת נמצאת מתיר גלוחו ביום שלשים ומשום הכי ניחא לן לאיתויה מיהיה דמשמע דשלשים גמורים בעינן וסוגיין בכולי תלמודא נמי הכי הוא וחזר והקשה למה שהיה ר' מביאה מעד מלאת ואימא שבת כלומר שלא יאסר בגלוח אלא עד שבת שהרי השבת ממלא את השבוע והשיבו שבת מי איכא חסירותא כלומר שאין שבוע אלא משבעה ימים ואין ראוי לקרוא את השבת ממלא את השבוע שהרי כל שאין שבעה אין שבוע אבל יום שלשים ממלא את החדש שאף בזולת יום שלשים הוא חדש חסר והוא בא למלאתו ושמא תאמר נימא שנה שהרי יש בה חדש העבור שממלא את השנה הפשוטה ותירץ דעד מלאת הימים כתיב ושנה בחדש היא מתמלאת ולא בימים שהרי אמרו מנין שאין מונין ימים לשנים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ולא ימים ר"ל שאם נדר מחברו לשנה מונה י"ב חדשים מיום ליום ולא שס"ה ימים כמו שהתבאר בנדרים: