מאירי על נזיר י

בפרק שלישי ט"ז א' שנינו מי שאמר הריני נזיר מגלח ליום ל"א ואם גלח ליום שלשים יצא אמר הריני נזיר שלשים אם גלח ביום שלשים לא יצא וכבר כתבנו דברים אלו דרך פסק במשנתנו ומכל מקום לענין ביאור הביאוה בסוגיא זו והקשו ממנה לבר פדא מראש המשנה ר"ל ממה שאמרו בהריני נזיר שמגלח ליום ל"א אלמא שכל השלשים מן הנזירות כרב מתנא עד שנסתייע הוא מסופה ר"ל ממה שאמרו אם גלח ביום שלשים יצא אלמא שאין עיקר הנזירות אלא כ"ט שאם כל יום שלשים מעיקר הנזירות היאך הוא מגלח ומביא בו קרבן ואכתי לא שלים נזירותיה אלא כולה כבר פדא ורישא באומר שלמים כך היא הגירסא בקצת ספרים ופירושה באומר הריני נזיר שלשים שלמים ואין צורך בכך שאף לבר פדא כל שפירט ואמר שלשים ודאי כל השלשים מן הנזירות ואין גלוח והבאת קרבנות שביום שלשים כלום אלא שעיקר הגירסא נעשה כאומר שלמים כלומר זה שאינו מגלח לכתחלה עד שלשים ואחד גזרה שמא יפרוט ויאמר הריני נזיר שלשים ומכיון שפירט שלשים נעשה כאומר שלמים ומכל מקום אף לדעת הגורסים באומר שלמים פירושו באומר לשון שמשמעו שלמים וזהו כשיאמר שלשים בפרט וחזרו והקשו מסיפא לרב מתנא ותירצה מטעם מקצת היום ככלו ונעשה מקצתו כיום שלשים ומקצתו כיום שלשים ואחד ונמצא עכשו שאין ביניהם כלום ולשניהם לכתחלה לא יגלח ביום שלשים ואם גלח יצא אלא שיש ביניהם דין תורה ולענין קרבן טומאה של בר פדא יום שלשים אינו מן התורה כלל ואינו מביא קרבן טומאה אם ניטמא בו ולרב מתנא מקצתו מיהא מן התורה ומכל מקום חזרו והקשו לרב מתנא ממה שאמרו הריני נזיר שלשים אם גלח יום שלשים לא יצא ואם מטעם מקצת היום ככלו אף בפורט שלשים היה לו לומר שיצא ותירצה באומר שלשים שלמים ויש גורסים אף בזו נעשה כאומר שלמים אבל הריני נזיר סתם אף ביום שלשים יצא על הדרך שביארנו ויש מפרשים מזו קושיא לבר פדא והכל עולה לענין אחד:

שנינו עוד בפרק שלישי שאף מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה לכתחלה ליום שלשים ואחד ומתחיל נזירות שניה מאותו היום ונמצא מגלח שניה ליום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום שלשים יצא ומגלח את השניה לכתחלה ביום ששים שהרי נזירות שניה התחילה ביום שלשים של ראשונה שכל בתחלת נזירות לדברי הכל מקצת היום ככלו ונמצא שיום ששים הוא שלשים ואחד לנזירות ואם גלח את השני ביום ששים חסר אחת יצא שהרי נזירותו השניה התחילה ביום שלשים לראשונה ונמצא יום ששים חסר אחת יום שלשים לשניה ונמצא יום שלשים של ראשונה עולה לכאן ולכאן ולענין ביאור מה שהקשו ממנה לרב מתנא ולבר פדא דברים פשוטים הם וכענין הראשונה ומה שהשיב בר פדא אנא אהא סמכי כלומר זו שאמרו שיום שלשים עולה לו מן המנין ואתה משיבני מה הוצרך יום שלשים להיות עולה לכאן ולכאן אחר שאין עיקר הנזירות אלא כ"ט יום אנא נמי אהא סמכי כלומר משם אני למד לעיקר נזירות שאינו אלא כ"ט יום דמדקאמר דיום ל' עולה לשניה אם כן יום ל' אינו מעיקר נזירות ראשונה שאלו כן היה כולו צריך לה ומפני שאינו סובר מקצת היום ככלו בסוף נזירות אלא שאינו מעיקר הראשונה ומתוך כך נחשב לשניה אע"פ שגלח ושתה שמקצתו האחרון ככלו הואיל ותחלת נזירות הוא ועולה מן המנין דקאמר דוקא לשניה ולא לכאן ולכאן ומה שהקשו לרב מתנא מאי היא דמקצת היום ככלו הא תנא ליה חדא זימנא שאלו בתוספות דהא הוה מצי לאקשויי נמי לבר פדא מאי היא דנעשה כאומר שלמים הא שמעינן לה נמי מרישא ותירצו דלבר פדא אשמועינן מהא דאמרינן מקצת היום ככלו בתחלת נזירות וכדקאמר גלח ראשונה ביום שלשים מגלח שניה ביום ס' ומדתני מגלח לכתחלה שמעינן דיום שלשים דראשונה עולה דאכתי לא שמעינן ליה אבל לרב מתנא דסבירא ליה מקצת היום ככלו אף בסוף נזירות כל שכן בתחלת נזירות: