מאירי על נזיר קז

הקבר כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל אבל לא במשא ואף טומאה שבו אינה על דרך אחת אלא בהרבה דרכים וכיצד הוא הדין כל שיש במקום הטומאה חלל טפח על טפח או יותר לפי ענין הטומאה אלא שהטומאה ממעטתו מטפח על טפח זה הוא קבר סתום ומטמא באהל מפני שהיא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה למאהיל עליו ובוקעת ויורדת למתאהל תחתיו וכן מטמא אף סביביו במגע כל שהוא מגוף הקבר כגון צידי הקבר ואם נשאר בו מגב הטומאה ולהלן טפח על טפח פנוי אינו מטמא באהל שהטומאה מתפשטת באותו חלל ואינה בוקעת ומ"מ מטמא הוא כל סביביו במגע ואם אין במקום הטומאה טפח על טפח אף עם מקום הטומאה הרי זו טומאה רצוצה ומטמאה באהל מצד בקיעתה ואינה מטמאה את הנוגע בצדדין כלל כך היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם אלא שגדולי המחברים וחכמי התוספות נראין מצטרפין לדעת אחרת:

וקבר שלפני הדבור ר"ל קודם מתן תורה לא היה בו טומאה ואף לאחר הדבור אלא במגע אבל לא באהל וגוים מיהא אין להם טומאת קברות אף במגע ולא טומאת אהל אף בגופן עד שיגע בגוף הטומאה או ישאנה וענין חרב הרי הוא כחלל ושאר דברים שבמדרש מקרא זה ר"ל וכל אשר יגע וכו' הכל מבורר ממה שכתבנו למעלה ואבר הנחלל פירושו הנחתך:

צריך אתה לברר בסוגיא זו במה שכתבנו באבר מן המת שנחלקו עליו שלא נחלקו בו לענין גלוח נזיר לבד אלא אף לענין תרומה וקדשים שאם לא כן היה לו לרבי יוחנן להשיב כי רבייה רחמנא לתרומה וקדשים והענין הוא שהאבר אינו מטמא אף לתרומה וקדשים אלא כשהוא כבריתו בשר וגידין ועצמות וכל שחסר מן העצם טהור לגמרי אחר שלא נשאר בו כשעורה ואם חסר מן הבשר שיעורו כדי להעלות ארוכה עד שאף כל האבר אם אינו אבר בעל עצם כגון הכוליא והלשון דינו כשאר הבשר ליטהר בפחות מכזית ושאלו כאן האי אבר מן המת דפליגי עליה לענין גלוח והוא הדין לתרומה וקדשים היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה תיפוק לי' משום מגע עצם כשעורה דנזיר מגלח ומאי טעמיה דרבי יוחנן ואי דלית ביה מאי טעמא דבית שמאי הרי אם מדין עצם אין בו כשעורה ואם מדין אבר אין בו בשר כראוי ותירץ לעולם דאין בו כשעורה ורחמנא רבייה הואיל ועצם האבר שלם ושיש בו מקצת בשר אף ע"פ שאין בו כראוי ולרבי יוחנן כל שאין בו בשר כראוי נפק ליה מתורת אבר ואין אתה מטמאו אלא מתורת עצם ובכשעורה וכי רבייה רחמנא למשא הוא דרבייה ושאר הסוגיא פשוטה היא: