מאירי על מועד קטן מח

ואין עומדין עליו בשורה בחזרת בית הקברות לנחם את אבליו ואין אומרין עליו לא ברכת אבלים והיא ברכת רחבה ולא תנחומי אבלים והוא מה שהיו נכנסי' אצל האבל כל שבעה לנחמו:

משלשים יום ואילך יוצא בדלוסקמא קטנה הניטלת בזרועות הנושאה והיא הקרויה כאן ניטלת באגפים ועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ואינו יוצא במטה עד שיהא בן י"ב חדש ויש פוסקים עד שיהא ענינו נודע לרבים ר"ל שיהיו רבים מצהיבין עליו ר"ל מתרעדים ומצווחים עליו ואין מספידין עד שיהא בן חמש לזקנים או לעניים או בן שש לשאר בני אדם ועכשו נהגו שלא לומר בו צדוק הדין עד שיהיו בני שש וכן בהוצאתו במטה ואף בקצת שאר דברים נוהגין כן שלא מכח הלכה ולא ראינו מי שמיחה בידם ומ"מ בדין הלכה אפי' בן יומו מתאבל עליו לכל הדברים:

כבר ביארנו ששלשה רגלים וראש שנה ויום הכפורים כלם שוים להפסיק אלא שיש דברים שאין ראש שנה ויום הכפרים שוים בם לשאר רגלים והוא שהרגלים ערב יום טוב משלים שבעה ורגל עצמו נחשב לשבעה למנין שלשים הן שיהא הרגל יום אחד כגון עצרת הן שיהא הרגל שבעה נמצא שאם מת לו מת קודם הפסח ערב הפסח משלים שבעה אפי' מת בו ביום ואפי' שעה אחת סמוך לערב ופסח עצמו שבעה הרי כאן י"ד ומשלים י"ו לאחר הפסח וכלו ל' וכן אם מת ערב עצרת הרי אותו היום שבעה ויום עצרת שבעה ומשלים י"ו לאחריו ואם מת ערב סוכות הרי אותו היום שבעה וחג שבעה ושמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו שבעה ומשלים תשעה ודיו ואין שמיני מבטלו לגמרי אע"פ שפגעו באבלות שלשים הואיל ולא נהג דין גיהוץ ותספורת שהוא אבלות שלשים מצד אבלות אלא מצד איסורן במועד אבל ראש שנה ויום הכפורים אע"פ שהם מפסיקין אין יומם עולה לשבעה ואם מת לו מת ערב ראש שנה מפסקת ונמצא ערב ראש שנה שבעה ומונה כ"ג יום עם יומו של ראש שנה וכן ביום הכפרים זו היא שטת גדולי המחברים ואתה צריך לפרש בסוגיא זו לדעתם כמו שאמ' לו רב חסדא לרבינא מי אמר מר יום אחד לפני ראש שנה וראש שנה הרי כאן י"ד והשיבו הלכה כרבן גמליאל אמרי פירושו שהם כרגלים להפסיק אבל לא לעלות יומו לשבעה ושאר מפרשים כתבו שאף יומן עולה לשבעה ונמצא ערבית שלו שבעה ויומו שבעה הרי כאן י"ד לענין שלשים והם מפרשים הלכה כרבן גמליאל אמרי כלומר ולא יחסתי הדבר לעצמי ומ"מ אף רבן גמליאל אמר עליהם שהם כרגלים בין להפסיק בין לעלות יומן לשבעה שמא תאמר מה לנו אם יומו עלה שבעה אם לאו והרי מ"מ בראש שנה מיהא הרי יום הכפורים פוגעו בתוך שלשים ומבטלו וכן ביום הכפרים הרי חג מוצאו בתוך שלשים ומבטלו שהרי היו ביניהם ימי חול שבהם נהג איסור שלשים ששאר בני אדם היו יכולין לספר ולגהץ והוא נאסר תדע שיש מי שאומר שאין רגל מבטל שלשים אלא במי שנהג שבעה שלמים והילכך זה שמת לו מת ערב ראש שנה או ערב יום הכפורים אין יום הכפורים או סוכות מבטלין ל' שלו ומונה ששה עשר יום לאחריהם לדעת שניה או כ"ג ימים לדעת ראשונה עם יומן של ראש שנה ויום הכפרים וזה תימה שהרי אתה צריך לומר לשיטה זו שאם מת לו מת ערב ראש שנה לא יהא יום הכפורים מפסיק אבלות ל' ואם מת לו מחרתו של ראש שנה יום הכפרים מפסיק אבלות ל' אלא שהם מראים פנים לדבריהם שאין כח לראש שנה ויום הכפורים להפקיע שני פעמים באבלות אחד וכן ברגל ויש חולקים ברגל ומודה בראש שנה ונמצא לדעתו שאם מת מיהא ערב יום הכפורים חג מפקיע את השלשים אבל מת ערב ראש שנה אין יום הכפרים מפקיע את השלשים ויש מי שאומר שראש שנה ויום הכפרים לעולם אין מבטלי' גזרת ל' ואין להם דין רגלים אלא לגזרת ז':

אבל שפגע יום הכפרים שלו תוך שבעה אע"פ שיום הכפרים מבטל גזרת שבעה אסור הוא בטבילה שאין אבלות שלו נפקע עד שקיעת החמה וכיון ששקעה חל יום הכפורים ואסור אף ברחיצת צונן וכן כתבו הגאונים:

מי ששמע מיתת קרובו תוך ל' שהיא שמועה קרובה אלא שחל רגל בתוך אותן הימים ואם תחשוב לזה ששמע ערב הרגל בשבעה ורגל עצמו בשבעה כבר עברו ל' ונעשית לו עכשו שמועה רחוקה יש מי שמורה בזה להחמיר הואיל ולא ידע אין ימים אלו עולין לו ורוב מפרשים מסכימים להקל ומגדוליהם מכריעים בדבר לומר שיום רגל עצמו כגון עצרת וראש שנה ויום הכפורים עולין לו לשבעה אבל יום ערבית שלהם אינו עולה להן אלא יום אחד וכן יש מי שמכריע בדבר לומר שאם היו בשעת מיתתו קרובים אצל המת שנהגו עליו אבלות מורין בזה להקל אבל אם לא היה שם שום קרוב שנמצאו ימים אלו שלא עלו אצל אחד אף לזה לא יעלו וכן יש בענינים אלו הרבה מינים ומשתלשלין לדינים אלו ויוצאין מהם וכבר הארכנו בהם הרבה בילדותנו בחבור התשובה:

בגדולה מזו הקלו מקצת חכמים שאם מת בעיר מת אחד שמנה ימים קודם הרגל שנמצא רגל מבטל להם גזרת שלשים ואחר הרגל נודע לקרוב אחר ונמצא שאף אם נחשוב רגל בערב שלו לי"ד עדין הוא תוך ל' אעפ"כ הואיל ונפקעו ל' למקצת אבלים הופקעו לכלם והרי זה נדון בשמועה רחוקה ויש חולקים בדבר:

בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים מתורת מנהג יש אומרין שאותו יום אחרון אינו מכלל הרגל לענין ל' אלא ממנין י"ו הנשארים אחר הרגל ונמצא יום אחד מן הרגל עולה לששה עשר יום הצריכים בתשלום הל' ויש חולקים בדבר:

המשנה החמשית אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מטות זקופות ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקבין ולא בסלים ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים אמר הר"ם אמרו אין קורעין ר"ל קרוביו של מת ר"ל בחולו של מועד כי המשנה הזו אינה מדברת בדברים שמותר לעשותן בחולו של מועד [אבל שלא בחולו של מועד] כל הרוצה לקרוע בגדיו ולחלוץ מנעליו אין מונעין ממנו ועוד זה שאמרו אין קורעין בחולו של מועד אלא הקרובים כשאין המת חכם או אדם כשר או אינו עומד בשעת נטילת נשמה כי העקר אצלנו חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעין עליו וכמו כן אדם כשר ועוד שלנו עקר כל העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע וחולצין ר"ל בכאן חליצת כתף וקרוביו הם חייבים באבלות והם האחים כלם בין זכרים בין נקבות בין מאב בין מאם והבנים בין זכרים בין נקבות והאבות והבעל והאשה אלו כלם חייבים באבלות קצתם על קצתם וקריעת הבגדים מכלל חיובי האבלות וחיובי הקרע בדרך קצרה מה שאגיד לך והוא שיקרע טפח מן הבגד העליון בלבד וקורע בכלי ואינו צריך להבדיל שפת הבגד ויש לו להכניס ידו בפנים תחת בגדיו וקורע ואינו חייב לקרוע אלא בתוך שבעה ושולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים בכל זה חייב על כל המתים חוץ מאביו ואמו ורבו אבל על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה קורע ואפי' לאחר שבעה וקורע כל בגדיו עד שיגלה את לבו וקורע בידו ומבדיל קמי שפה וקורע מבחוץ ושולל לאמר שלשים ואינו מאחה לעולם ודע כי כל קריעה אינה אלא מעומד ואם החליף בגד הקרוע בבגד אחר אינו חייב לקרעו ואפי' בתוך שבעה אלא על אביו ועל אמו שלא יהיו עליו כל שבעה אלא בגדים קרועים ובשבת מחזיר את הקרע לאחוריו ומברין הוא שעושים סעודה לאבלים לפי שהאבל אסור לאכול משלו יום ראשון כמו שביארנו ואסור לאבל לישב על גבי המטה כל שבעה אלא בשבת לפי שהוא חייב בכפיית המטה כמו שביארנו והבאין לנחמו ולהברותו אין מברין אותו בחולו של מועד אלא על מטות זקופות כמו שהיו יושבין קודם על המטות וכן טבלא ואסקוטלא וקנון הם כלים חשובים כמו כלי כסף ודומיהם לפי שאינן מצויין אצל העניים ויתביישו ולפיכך התקינו שיהיו הכל מביאים בסלים של ערבה שהם נמצאים ביד העשיר והעני:

אמר המאירי אין קורעים וכו' אחר שהתחיל לבאר במשנה שלפניה שאין אבלות חל במועד ואין חלוק בין חולו של מועד לימי שביתה שבו בא עכשו לבאר שבחולו של מועד הותרו קצת דברים שלא הותרו ביום טוב אלא שלא הותרו לכל אדם אלא לקרובים הראוים להתאבל ומשנה זו בחולו של מועד היא שנויה שאלו בחול ומתורת בל תשחת כמו שפירשו קצת מפרשי' אינו כלום שכל שבחול יקרע מי שירצה ואין בו בל תשחת מאחר שיש בה כבוד למת אלא במועד היא שנויה וכן היא בתלמוד המערב ואמ' שאין קורעי' במועד ולא חולצין את הכתף אלא קרוביו של מת הראויים להתאבל וכן הבראה ברחבה אינה אלא בקרובים וענין הבראה זו הוא שהיו נוהגין שאמר שעשו שורותיהם אצל האבל ונחמוהו היו מתקבצין ברחבה של עיר והיו מברכים שם ברכה אחת ענינה ענין תנחומין וחותמין בה ברוך מנחם אבלים וקורין לה ברכת רחבה והיו מברכין אותה בעשרה ואחר ברכה זו היו מברין את האבל לשם ואחר שבא האבל לתוך ביתו והלכו להם לא היה סועד סעודה ראשונה אלא משל אחרים וקודם שיאכל בביתו גם כן היו מצטרפין מקרוביו עשרה והיו מברכין אותה ברכה בעצמה הנקראת ברכת רחבה ומברין אותו בביתו וי"מ שלא היו אוכלין ברחבה אלא כשנפטרו מן השורה וברכו אותה ברכה הולך לביתו ומברין אותו בביתו והיה מנהגם שכל המברין אותו היו אוכלין עמו וכן קרובים אחרים שאינם אבלים ואמ' על הבראה זו שאינה נעשית במועד אלא לאבלים עצמן:

ואין מברין אלא על מטות זקופות אף גם זו במועד היא שנויה שאין מברין הבראה שבבית אלא על מטות זקופות ולא על מטה כפויה הואיל ומועד הוא ואפי' מי שלבו של אבל גס בו הא בחול אם היה לבו של אבל גס באותו שעושה לו ההבראה הרי הוא אוכל עם האבל על מטה כפויה ואם לא היה לבו גס בו אף האבל אוכל על מטה זקופה עם בעל ההבראה כך פי' בגמ' אלא שלדעת גדולי המחברים ביום ראשון מיהא אינו כן ולא נאמרה אלא בפנים חדשות שבאו להברותו בתוך שבעה:

ואין מוליכין הבראה זו לבית האבל פי' אף בחול לא בטבלא ולא באסקוטלא ר"ל שלחן קטן ולא בקנון והוא כלי גדול אלא בסלים ופי' בגמ' הטעם כדי שלא יתבייש מי שאין לו ולא נשנית כאן אלא שמא הייתי סובר להתיר כן לכבוד המועד:

ואין אומרין ברכת אבלים והיא אותה ברכה שהזכרנו בהבראה ואמ' שאין אומרין אותה לא ברחבה ולא בבית ולא בחולו של מועד אלא שעושין את ההבראה בלא מטבע זה:

אבל עומדין עליו בשורה אף במועד ומנחמי' ופוטרין את הרבים שלא לחזור בכך אחר המועד הואיל וכבר נתעסקו בכך במועד ובזמן הזה פי' הגאונים שאין לנו הבראת רחבה מתוך תוקף הצרות ומאחר שהופקעה הבראה הופקעה ברכה שלה אף בהבראת הבית ואף בברכת המזון אין משנין את המטבע בשלש ברכות אלא שבברכת הטוב והמטיב מוסיף הטוב המטיב דיין אמת שופט צדק שהכל שלו ואנחנו עמו הוא יגמלנו ויגדור פרצותינו לחיים ויש שמשנין את המטבע וטעות הוא בידם וכן בזמן הזה שאין דרך להסב על המטה בשעת אכילה ואין דרך המברין לסעוד עמו נהגו להברות את האבלים על גבי קרקע או על גבי מפץ וכיוצא בו וכן כל שבעה ובמועד אין נוהגין להברות כלל:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אע"פ שהותרה קריעה במועד יום טוב שני אפי' בזמן הזה אע"פ שאינו אלא מנהג ואפי' בימים אחרונים אין בו קריעה כלל שלא הותרה אלא במועד ומגדולי המפרשים מתירים ומחייבים (בכקן) [בכך] למי שמת מתו ונקבר באותו היום וכבר ביארנו למעלה: