מאירי על מועד קטן מ

שמע ביום ל' עצמו והיה שבת והרי בשעה שחל עליו אבלות היתה שמועה רחוקה או ששמע שמועה קרובה ברגל ולאחרי הרגל נעשית רחוקה כגון שמת כ"ה יום קודם הרגל ושמע בתחלת הרגל הרי זה שמועה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד ומכאן אתה למד שכל ששמע שמועה קרובה בשבת אין אותו שבת עולה לו ומונה שבעה ממוצאי שבת אבל אם מת כ"ב ימים קודם הרגל ושמע ברגל שהרי לא כלו שלשים במוצאי הרגל נוהג שבעה ושלשים ואע"פ שהרגל פוגע בתוך ל' לאותו אבלות שאין רגל מפקיע אלא למי שהתחיל באבלות הן של שבעה הן שלשים שהוא מפקיע אותו אבילות שהוא מוצאו בו וכן אם נודע לו קודם הרגל ולא כלו שבעה למנין אבלותו ברגל אינו מפקיעו אלא מתורת שבעה אע"פ שכבר עברו שבעה למיתה וקבורה בשעת כניסת הרגל וי"א שאם היה שם אבל אחד שכבר נהג אבלות ז' והפקיעו רגל מדין ל' הואיל ונפקעו ל' מאחד נפקעו מכל מי שהתחיל באבלות אע"פ שלא התחיל במנין שלשים ואין הדבר כלום כמו שיתבאר:

שמועה רחוקה אין בה קריעה אפי' על אב ואם ויש חולקין לומר שיש קריעה בשמועה על אב ואם אבל לא לשאר מתים ומחלקת זו תלויה בביאור השמועה ששאלו קורע או אינו קורע וקצתם מפרשים שאלה זו בשאר מתים אבל באב ואם פשוט הוא שקורע ואמ' לו ר' מני בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע משום דליכא אבלות שבעה שהקריעה מאבלות שבעה הוא ובטלה שבעה בטלה קריעה ואע"פ ששאר דיני אבלות הנוהגים בלא קריעה מאבלות שבעה הם באלו אין אנו צריכים בהם לשעת חמום שאין חמום אלא ביום ראשון והם נוהגים כל שבעה והדין נותן שיהיו נוהגים ביום שמועה כאחרון של שבעה אבל קריעה שעקרה בשעת חמום יום שמועה אינה כראשון של שבעה והוא שאמ' קריעה בלא שבעה מי איכא ר"ל על מתו שאין ראיה מקריעה על נשיא והדומים לו לקריעה על מתו וכשהשיבו ממי שאין לו חלוק שבאב ואם אף לאחר ז' קורע כמו שיתבאר בסמוך השיבו כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו והרי אף אנו מודים בה שקורע ובעלי שטה אחרת מפרשים קורע או אינו קורע באב ואם הא בשאר מתים פשוט הוא שאינו קורע ומפרשים כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו דוקא בשלא היה לו חלוק שכבר חלה עליו תורת שבעה ומפרשים אותה דוקא ג"כ תוך ל' שהוא באב ואם כתוך שבעה של שאר מתים לענין שלילה כמו שיתבאר ואף למי שמפרש שאף לאחר שלשים קורע מ"מ כבר חלה עליו תורת שבעה וכן שמאחר שאין קרעו ניתן לאחותו הרי הוא כתוך שבעה אבל שמועה רחוקה אינו קורע אף באב ואם ויש מביאין ראיה לשטתם ממעשה ר' חייא הנזכר למעלה וגורסין בה אבא קיים ואין גורסין בה אבו קיים שעל אביו היה שואל ולא על אבו שהיה אחיו ולא מצינו בו שקרע ואין גירסתם מחוורת ואף לגירסתם שמא קרע ולא הזכיר אלא מה שצוה לשליח וקריעה אינה מצויה ליעשות על ידי שליח אע"פ שיצא ידי חובה בכך ומ"מ גדולי המחברים וגדולי הפוסקי' והמפרשי' מסכימים שלא לקרוע אף באב ואם ובתלמוד המערב נראה הפך הדברים והוא שאמרו שם שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצ"ש נעשית רחוקה קורע ומתאבל ר' חנינא אומ' אינו מתאבל אבל קורע ואמ' ר' מונא וכי יש קריעה בלא אבול אמ' ליה שכן על אביו ואמו קורע אף לאחר כמה ר"ל במי שאין לו חלוק ומ"מ אפשר לפרשה בענין אחר וכן י"מ שלא שאלו קורע או אינו קורע אלא בשמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה שמאחר שקרובה היתה בשעת שמועה והיה ראוי לדין קריעה אלא שרגל מונעו שמא ראוי הוא לקרוע לערב אבל שמועה רחוקה בעלמא אין כאן דין קריעה כלל:

שמועה זו שביארנו שמתאבל אם שבעה ושלשים לקרובה אם יום אחד לרחוקה כתבו הגאונים שסומכין עליה על פי עד אחד אפי' עד מפי עד אפי' מפי אשה אפי' מפי גוי מסיח לפי תומו דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי והרי מעשה של ר' חייא מפי קרוב היה וברמיזות בעלמא כללו של דבר כל עדות שמשיאין האשה על פיו קרובים מתאבלין עליו:

מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו תוך ז' קורע לאחר ז' אינו קורע ובאביו ואמו קורע אף לאחר ז' כל ל' וי"א אף לאחר ל' ואפי' לעולם כמו שכתבנו:

על שבעה קרובים אדם מתאבל מן התורה וכהן מיטמא להם והם אביו ואמו בנו ובתו אחיו מצד האב ואחותו שאינה נשואה ומצד האב ואשתו נשואה ומדברי סופרים להתאבל על אחיו מן האם ועל אחותו שאינה נשואה אף מצד האם ועל אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו ר"ל אף מאביו לבד או מצד אמו לבד ונמצאו ארבעה מתים בתוספת סופרים אחיו מן האם אחותו שאינה נשואה מן האם אחותו נשואה מצד האב אחותו נשואה מצד האם וגירסת הספרים הוסיפו עליהם אחיו מן האם ואחותו הבתולה מן האם ר"ל שאינה נשואה ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו וי"א שאחותו הנשואה מן האם אין מתאבלין עליה כל עקר אף מדברי סופרים והם מפרשים שזה שאמרו ואחותו הנשואה בין מאביו בין מאמו פירושו משני הצדדין ולא שנצטרך לצד האם כלל אלא שר"ל שתהא מצד האב ונמצאו לדעת זה שלשה מתים בתוספת אחיו מן האם אחותו שאינה נשואה מן האם אחותו נשואה מן האב ויש מבעלי שטה זו שמשנים את הגירסא לדעתם והם גורסים הוסיפו עליהם אחיו מן האם ואחותו בתולה מן האם ואחותו נשואה מן האב וכן נמצא בקצת ספרים ישנים והם מתמיהים על גירסא הנמצאת בספרים ר"ל בין מאביו בין מאמו לדעת המפרש בה מאביו לבד או מאמו לבד והרי משלמד על אחותו הנשואה מן האם מה הוצרך ללמד על אחותו הנשואה מן האב ועל אחותו בתולה מן האם אלא שיש לומר בה שרצה למנות את כל הנוספים אע"פ שלא הוצרך והדברים נראין כדעת המיקל שלא החמירו סופרים בקורבת אם מה שלא החמירה תורה בקורבת אב ואף בתלמוד המערב שנינו הוסיפו עליהם אחותו נשואה מן האב וארוסה מן האם וכן יצאה הוראה בנרבונאה מפי גדולי המפרשים וי"מ שאחותו נשואה מן האב מתאבל עליה מן התורה ואין הדברים נראין:

כל אלו שמתאבל עליהם מן התורה אף הוא מתאבל עמהן בפניהם כיצד מי שמת בן בנו או בן אחיו שנמצא בנו או אחיו מתאבלים מן התורה הרי זה מתאבל עמהם בפניהם וכן בשאר קרובים וכמו שאמרו בתלמוד המערב רב דמכת אחתיה פקיד לחייא בריה כד תיהוי עייל לגבאי הוי שלח סנדלך וכן נוהג כל שאר דיני אבלות ולא סוף דבר של שבעה אלא אף לשלשים שהרי בשמועה זו אמרו סבר למיתב עלה שבעה ושלשים וכן אתה רואה בסוגיא זו שהוא קורע ובאשתו אינו מתאבל עמה אף בפניה אלא על אביה ואמה וכן היא בשלו שהמדות שוות באבלות ולא נאמר אבלות זה אלא לכבוד הקרובים ויראה לי שאם רצו הקרובים למחול על כבוד זה רשאין ופוטרין אותו ויראה שעל זה סמכו להקל בענינים אלו בדורות הללו ומ"מ אותם שמתאבלים מדברי סופרים אין הראויים להתאבל עליהם מתאבלים עמהם כלל וכן אין מתאבל עמהם אלא על קורבה הבאה מחמת עצמם אבל קורבה הבאה מחמת אישות כגון שמתה אשת בנו או אשת אחיו והדומים להם אין מתאבל עמהם כלל ויש בזו חולקין אף אלו שמתאבל עליהם מן התורה אין מתאבל עמהם אלא בפניו ומה שאמרו באמימר דשכיב בר בריה וקרע וכי אתא בריה הדר וקרע הקריעה הראשונה שהיתה שלא בפני בנו לא היתה קריעה מתורת חיוב אלא לכבוד המת שלא היה שם מי שיקרע עליו ומפני זה לא פטר בה עצמו וכשבא בנו חזר וקרע:

מי שמת קרוב לאשתו אינה רשאי לכופה להיות כוחלת ופוקסת אבל מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומחממת לו מים לרחוץ ורוחץ מידיה בד"א בשאר מתים אבל על אביה ואמה אינו רוחץ בחמין בפניה שהרי נוהג אבלות כמו שביארנו וכל אבלות שהזכרנו בקרובים לא שנא כשרים ולא שנא פסולים אפי' על הממזרים חוץ מן הולד הבא על ידי שפחה ונכרית שאין לו צד אבות כלל:

כל קריעה שאדם קורע הן על אב ואם הן על שאר מתים אינו אלא מעומד ואם קרע מיושב יראה מסוגיא זו שלא יצא וחוזר וקורע ויש חולקים לומר שבדיעבד מיהא יצא ולא נאמר בסוגיא זו על אמימר שחזר וקרע אלא מצד שהחמיר על עצמו ומה שנתגלגל כאן מענין כפיית המטה שאפי' ישן לו על המטה בלא בגדים או על גבי אודייני כלומר כסוי הבגד או אפי' על גבי קרקע לא יצא אלא דוקא שיהא כופה מטתו יתבאר למטה וכן מה שנתגלגל כאן בענין חליצה על קריאת היבם שאין צריך מעומד אע"פ שכתוב בה ועמד ואמר אלא בין עומד בין יושב בין מוטה יתבאר במקומו בע"ה: