מאירי על מועד קטן לח

אבל כיון שעמדו מנחמים מאצלו בשביעי הרי מקצת שביעי ככלו והרי משעמדו מנחמים ולמעלה נחשב כתחלת ל' ומותר ברחיצה שהרי רחיצה אינה אסורה אלא באבלות שבעה וכן יום ל' מקצתו ככלו ומותר לגהץ ולגלח בו:

אע"פ שאנו אומרים בשביעי מקצת היום ככלו ומותר ברחיצה מכיון שעמדו מנחמים מ"מ אם פגעו רגל קודם יום שביעי שערב יו"ט נחשב אצלו בשביעי אין אומרים בו מקצת היום ככלו לענין רחיצה עד שיהא סמוך לחשכה הואיל ואפשר לו לרחוץ משחשכה בצונן או בחמין שהוחמו מערב יום טוב אבל כבוס מתירין לו בשחרית אלא שאינו לובשן עד הערב וכמו שאמרו בכפיית המטה שזוקפה מן המנחה ולמעלה אלא שאינו יושב עליה עד שתחשך ויש מתירין אף בנעילת הסנדל מן המנחה ולמעלה כדי להכין צרכי יו"ט וכן ממה שאמרו מקצת ערב שבת שבת מקצת ערב יו"ט יום טוב ויש חולקים בכלם אלא במה שאינו צריך לטרוח בו מבעוד יום וכן בכל הדברים כפי מה שאפשר בהם ומ"מ אע"פ שהרגל מפסיק אבלות ל' ורשאי לספר מערב יו"ט באביו ואמו אינו כן כמו שיתבאר למטה: