מאירי על מועד קטן כז

הבא ממדינת הים וכו' כמו שפירשנו בענין גלוח וכן המנודה שהמנודה אסור בתכבוסת וכן הנשאל לחכם כגון שנשבע שלא לכבס הכל כדרך שפירשנו בגלוח ומטפחות הידים ר"ל אותן שמנגבין בהם את הידים בשעת אכילה ומטפחות הספרים פי' אותם שהספר מניח על כתפו של מתגלח לקבל השער וכשהוא מגלח במועד אלו שהותר לו לגלחן רשאי הוא לכבסה מפני שנתלכלכה מערב יום טוב על ידי המתגלחים ויש גורסין מטפחות סופרים והוא שהיו פורסין סדינים של צמר על הספסלים להניח שם קונדריסיהון שלא ימחק הכתב מהם והם מתלכלכין תמיד על ידי השמן ששונין לאורו בלילה ועל דרך זה אמרו בתלמוד המערב מטפחות סופרים אין מכבסין אותם במי רגלים מפני הכבוד אבל מכבסין אותם בנתר ובבורית הרי שהיה צריך להם לכבסם בדברים המעבירים את הכתם וכן יש גורסין מטפחות ספרים כלומר מטפחות שגוללין בהם את הספרים וידי אדם ממשמשות בהן בכל שעה:

ומטפחות הספג והיא מטפחת שהאדם מתעטף בה כשהוא יוצא מבית המרחץ לספוג המים שעל בשרו ולנגב את בשרו והוא מתלכלך תמיד ואדם צריך לכבסו אע"פ שנתכבס מערב יום טוב וכן כלם ופי' בגמ' בכל אלו אפי' היו של צמר שאלו של פשתן לא סוף דבר באלו אלא אף כל כלי פשתן מותר לכבסן במועד:

זבין וזבות נדות ויולדות בגדיהן מתלכלכין תמיד ומותרין לכבס וכל שכן אם הן צריכין להן להחליפם בספירת שבעה נקיים כגון זב וזבה בזמן שהיו נוהגין כדין נדה דאוריתא או נדה ויולדת בזמן הזה:

וכל העולין מטומאה לטהרה פי' אותם שהטעינתם תורה כבוס בגדים בטהרתם כגון מצורע וטמא מת ופי' בגמ' שבכלן אם היה פנאי מערב יום טוב לגלח ולא גלחו אסורין לגלח חוץ מהנזיר והמצורע שאע"פ שהיה להם פנאי לגלח ולא גלחו מותרין כמו שיתבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא אלא שיש בקצת ענינים שבה תנאים כמו שיתבאר ודברי' שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס בתוך שבוע שלהם ועקר איסורם כדי שלא יכנסו לתוך משמרתם כשהן מנוולים ומ"מ הקלו להם להסתפר בחמשי מפני כבוד השבת וכל שכן בששי אלא שלא היו נוהגין לספר בששי מפני הטורח והותר להם מה שלא הותר כן לשום אדם בחולו של מועד ונראה לי טעם בדבר מפני שהמשמר זמנו קבוע לעולם ליכנס במוצאי שבת ואין הדבר מצוי להשהות עצמו לתוך משמרתו אחר שצריך לשהות במשמרתו ממוצאי שבת עד חמשי אבל בשאר הנזכרים שמא יזדמן חמשי יום ראשון לחול המועד או סמוך לו ומתוך שאין שהייתו מרובה נוח לו לשהות עצמו ומתוך כך הוא נאסר בכל וי"מ בה טעם אחר לומר שבאנשי משמר לא נאסרה להם מלאכה כלל ולא נאסר הגלוח להם אלא מקנס גמור שמא יכנסו למשמרתם מנוולים אבל חול המועד יש שם איסור מלאכה ואע"פ שעקר האיסור בגלוח וכבוס מתורת קנס מ"מ הואיל ונאסרו נעשו כשאר מלאכות האסורות בו שאין חמשי מתירתן ויראה לי גם כן שאף אחד שבמשמר שנאנס אונס הידוע כגון אלו הנזכרים במשנתנו שמותר להסתפר וכבר ביארנו ענין משמר ומעמד במסכת תענית:

מי שהיה טריד מערב יום טוב בעסקי ממון בדבר ששעתו עוברת לו ולא ספר מערב יום טוב מתוך טרדתו כגון שאבדה לו אבדה וטרח לחזר אחריה הואיל ואין אונס זה ניכר לכל אסור לספר במועד ומ"מ מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד שהרי אף אם כבסם מערב יום טוב צריך הוא לחזור ולכבסה מצד הזיעה ומתוך כך אפי' לא כבסה מערב יום טוב רשאי הוא לכבסה במועד אע"פ שאין אונס שלו נראה וניכר לכל מ"מ ניכר הוא לכל שאזורו מוכיח עליו ר"ל שמי שאינו לובש חלוק מהדק את אזורו כדי להדביק את הבגד לבשרו מתוך שחסר חמו והכל מכירין באנסו הא מ"מ אם היו לו שתים אסור שהיה לו לכבס שתיהן מערב יום טוב:

עיר שלא היה שם אלא ספר אחד ונאנס אותו הספר ולא יכול לספר מערב יום טוב אם היה אונס הניכר להדיא כגון שקפץ עליו חולי או כיוצא בזה מותרין לספר [בין הוא מותר לספר ואנשי העיר להסתפר] אבל אם מחמת אונס שאינו נכר להדיא כגון שנאבדה לספר אבדה וטרח הספר אחריה וכיוצא בזה אע"פ שכל העם יודעין את האונס מחמת שבאו שם להסתפר ולא מצאוהו וחקרו על ענינו זו היא שנשאלה בסוגיא זו ונשארה בתיקו ומתוך כך פסקו בה רוב פוסקים לחומרא ואסור להסתפר ומ"מ יש פוסקין בה להקל כדין כל ספק סופרים:

מה שאמרו במשנה על הבא ממדינת הים שמותר לגלח אין הדברים אמורים על דרך מוחלט אלא סוף הדברים בענין זה כך הוא כל שיצא ממקום שבארץ ישראל למקום אחר שבא דרך הים או מחוצה לארץ לארץ דרך הים וכל שכן מחוצה לארץ לארץ וחזר לו ולא הגיע למקום שאפשר לו להסתפר עד המועד הואיל ויצא ברשות מותר לספר אפי' היתה יציאתו מתחלה שלא לשום צורך אלא לשוט בעלמא אבל אם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ ובסרך איסור יצא שהרי אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ אם יצא לסחורה או לאיזה צורך מותר וכל שכן אם יצא למזונות אבל אם יצא לשוט ושלא לשום צורך אסור ועשו דבר זה כניכר אנסו לכל שהכל יודעין להבחין בין היוצא לשוט ליוצא לצורך:

ובתלמוד המערב אמרו מעתה כהן שיצא לחוצה לארץ הואיל ויצא שלא לרצון חכמים ר"ל שהרי ארץ העמים טמאה יהא אסור פי' אפי' יצא לצורך ואם היא שנויה דרך ניחותא יראה שאסור וכמו שאמרו כהדה חד כהן אתא לגביה דר' חנינא אמר ליה מה אני לילך לחלוץ או ליבם ואסר ליה: