מאירי על מגילה לח

ס"ת הצריכו בה חכמים לשייר בראש היריעה שיור שלא יתפרנו עד ראשו כדי שירגיש הגולל בשעת הדוקו ולא יהדק יותר מדאי כדי שלא יבא לידי קריעה ושיעור שיור זה פירשוהו הגאונים עד ארבע אצבעות ומ"מ הכל לפי מה שהוא הספר ויש שמצריכין לעשות שיור זה במגלה ואין הדברים נראין שאם אמרו בספר תורה והדין נותן מפני שיש בה עמודים ואדם מהדקה בהם אבל מגלה שאין בה עמודים אין ההדוק מצוי בה ואינו צריך שיור תפר:

המשנה הששית הכל כשרין וכו' כונת המשנה בענין החלק הרביעי לבאר מי שהוא ראוי להוציא את הרבים ידי חובתן ואמר שהכל כשרין בזה אפי' טומטום ואנדרוגי' ואפי' נשים חוץ מחרש שוטה וקטן ופי' בגמ' שלא נאמר בכאן חרש אלא המדבר ואינו שומע שהרי חרש שדברו חכמים אינו בן קריאה ואע"פ שנשתתף בכאן חרש עם שוטה וקטן אין המדה שוה בהם לפי מה שראוי לפסוק על פי סוגית הגמרא והוא שלא נפסל חרש זה בדיעבד ולכתחלה לא יקרא הואיל ואין יכול להשמיע לאזנו הא בדיעבד יצא ויצאו אחרים בקריאתו ושוטה וקטן אפילו בהגיע לחינוך נפסלו אף בדיעבד וכן הלכה ור' יהודה מכשיר בקטן פירש שהגיע לחנוך ואין הלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמ' כך הוא כשם שנפסל חרש זה לכתחלה מפני שאין יכול להשמיע לאזנו כך כל אדם הקורא אע"פ שאינו חרש צריך לכתחלה להשמיע לאזנו ולדקדק באותיותיה ואם לא עשה כן בדיעבד יצא וכן הדין בשאר מצות כגון ברכת המזון ושאר ברכות של מצות הן מטבע ארוך הן מטבע קצר הא על ידי הרהור בלא שום דבור לא יצא שהרהור אינו כדבור כמו שכתבנו במס' ברכות ומה שאמרו לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא לא בלבו ממש אלא שלא בהשמעה לאזנו:

וחרש זה שהזכרנו שדבר שתלוי בו הוצאת אחרים ידי חובתן לא יעשה על ידו לכתחלה אע"פ שלעצמו מיהא על כרחנו צריך הוא לעשותו שהרי אינו שומע מפי אחרים כך הדין בו בשאר דברים לא יברך ברכת המזון להוציא אחרים ולא יתרום לכתחלה מפני שצריך לברך ואין יכול להשמיע לאזנו ובדיעבד יצא:

ושוטה וקטן אין יוצאין בברכתן וקריאתן אפי' בדיעבד יש מי שאומר שקטן שהגיע לחינוך בדיעבד מוציא אחרים ידי חובת מגלה ששניהם מדברי סופרים ר"ל קריאת המגלה מדברי סופרים וחיוב קטן שהגיע לחנוך מדברי סופרים וכן בברכות שהן מדברי סופרים ואף תלמוד המערב מוכיח להתיר קריאת המגלה בקטנים ואף בתוספתא אמרוה כן בהדיא למעשה בשם קצת זקנים כמו שנכתבנה בסמוך ואין הדברים נראין כלל שהרי מגלה תקנת נביאים היא ואפי' בשאר ברכות שמדברי סופרים אין דבריהם נראין שהקטן אע"פ שהגיע לחנוך אין עליו שום חיוב אף מדברי סופרים אלא שעל אביו הזהירו לחנכו והרי הוא אינו מחויב אף מדברי סופרים ולשון התוספתא הכל חייבין בקריאת מגלה כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים חללים נתינים ממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא כרות שפכה כלם חייבין ומוציאין את הרבים טומטום ואנדרוגי' חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא שאינו מינו טומטום לא מינו ולא שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין אמר רבי יהודה קטן הייתי וקראתיה לפני רבי טרפון וקבלני אמר רבי קטן הייתי וקראתיה לפני רבי יהודה והיו שם זקנים ולא אמר לי אחד מהם דבר ואמרו לו אין מביאין ראיה מן המתיר מכאן ואילך הונהגו קטנים שיהיו קורין אותה ברבים עד כאן לשון התוספתא ונראה שאין לסמוך עליה שהרי אמרו בה שנשים פטורות עד שעל סמך זה הוכיח בחיוב עבדים דוקא כשהם משוחררים ובתלמוד שלנו אמרו נשים חייבות וודאי הוא הדין בעבדים אע"פ שאינם משוחררים ובשאר הנזכרים בברייתא חוץ מן הקטנים שאין חיובן אלא מדברי סופרים ומגלה מיהא תקנת נביאים וכל שכן בשאר מצות שהנשים חייבות בהן מן התורה כשאר אותן שהוזכרו ושמא תאמר לר' יהודה ה"ה נמי דנשים חייבין דהיינו טעמיה דפליג בקטן לפי שגם הם היו באותו הנס וס"ל דכל שהגיע לחנוך הוא חייב כשאר אנשים שרצו חכמים לחייבו ולפיכך מוציא אחרים ומינה דלדידיה אף הנשים חייבין שגם הן היו באותו הנס אבל עבדים שאינם משוחררים דילמא לא היו באותו הנס וכיון דאפסקי' בגמרא הלכה דטעמא דנשים חייבין היינו משום שגם הם היו באותו הנס שמעינן מינה דהלכה כר' יהודה בקטן נראה שאין זה הכרח וכל שלא פסקו בגמרא בהדיא כוותיה מיהא אין ראוי לסמוך על הברייתא וכבר כתבנו מזה בפרק ראשון בשמועת נשים חייבות במקרא מגלה: