מאירי על מגילה לז

המשנה הרביעית בן עיר וכו' כוונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר זמן קריאה במי שהוא חוץ למקומו ואין דין מקומו שוה לדין אותו מקום שהוא לשם ואמר על זה בן עיר וכו' שזמנו בי"ד שהלך לכרך שקורין בט"ו או בן כרך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו בן עיר בי"ד אע"פ שהוא בכרך ובן כרך בט"ו אע"פ שהוא בעיר ופי' בגמ' לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אם אין עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהם זהו נוסח הגמ' וקצת גאונים הוסיפו בו שעתיד לחזור בלילי י"ד ונתעכב ולא חזר ופי' רוב המפרשים שדבר זה מוסב על בן כרך שהלך לעיר שלא נאמר שבדעת חזרה יקרא כמקומו אלא בשדעתו לחזור בלילי י"ד שהיה בן כרך זה בעיר בליל י"ד בשעת קריאת בני העיר ואמר עליו שמאחר שרצונו לצאת הלילה משם ואין דעתו להיות עמהם למחר בתחלת היום לא חל עליו דין פרוז עכשו ואינו קורא עמהם באותה הלילה ואף למחר אם נתעכב שם אח"כ מחמת סבה אלא ממתין וקורא בעיר כמקומו בט"ו אבל אם בליל י"ד הי' דעתו להתעכב שם למחר בתחלת היום אע"פ שאין דעתו להשאר שם בליל ט"ו חל עליו מיד דין פרוז שפרוז בן יומו נקרא פרוז ואע"פ שדברים אלו אין מתפרשין אלא בבן כרך שהלך לעיר מ"מ נלמוד הימנו כיוצא בזה בבן עיר שהלך לכרך שאם דעתו לחזור לעירו קודם שיחול יום ט"ו אע"פ שדעתו להתעכב שם כל ליל י"ד ויומו וליל ט"ו לא חל עליו דין מוקף וקורא שם בארבעה עשר כקריאת מקומו ואין ראוי לומר בכאן ונתעכב ולא חזר שהרי כל י"ד היה דעתו מקודם להתעכב כמו שעשה ואם דעתו לעמוד בכרך עד שיחול יום ט"ו הרי הוא מוקף בן יומו וממתין וקורא עמהם בט"ו והיה לנו לומר בגמרא לשיטה זו לא שנו אלא שדעתו לחזור בליל ט"ו אלא דחדא מינייהו נקט ותעיד עליה חברתה כך היא שיטתנו וגדולי המפרשים פי' נוסח הגמרא אף בבן עיר שהלך לכרך שהדבר תלוי בו בדעת חזרה בלילי י"ד ומפרשים עליה ג"כ נתעכב ולא חזר ומפרשים בן כרך שהלך לעיר על הדרך שבארנוהו ובן עיר שהלך לכרך שאם דעתו לחזור בלילי י"ד להיות בעירו בי"ד ונתעכב ולא חזר קורא בכרך כמקומו ואם לא היה דעתו לחזור בליל י"ד אלא שדעתו להתעכב שם בתחלת היום כבר פרח ממנו מתחלת הלילה דין פרוז במחשבה זו ומאחר שפרח ממנו דין פרוז הרי הוא מוקף מעכשו וצריך לו להתעכב שם עד למחר שיקרא עמהם והדברים נראין לענין פירוש אבל לענין פסק נראין הדברים כדעת ראשון שבבן עיר שהלך לכרך הדבר תלוי בליל ט"ו ובבן כרך שהלך לעיר הדבר תלוי בליל י"ד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא:

בן כפר שהיה יום הכניסה שלו ביום י"ג והיה בעיר בליל י"ג אפי' היה דעתו לצאת משם קודם י"ד אין יום קריאה שמטעם יום הכניסה חשוב כל כך שיהיה הדבר תלוי בדעת חזרה אלא כל זמן שיתעכב קורא עמהם שאין דין כפר אלא למי שהוא בכפר אבל בזמן שהוא בעיר אין לו דין כפר כך נראה לי ושאר המפרשים פרשוה בבן כפר שקרא ביום הכניסה שלו ובא לו אחר כן בעיר בלילי י"ד שאע"פ שדעתו לחזור באותה הלילה עצמה קורא עמהם ואין הדברים נראין לענין פסק ומ"מ בן עיר שקרא בעירו ובא לו אחר כן לכרך אין בו שום חיוב לדברי הכל ובן כרך שהלך לעיר ונעשה פרוז בן יומו וקרא עמהם ואח"כ חזר למקומו חוזר וקורא במקומו שאף הוא חזר לדין מוקף וכן כתבוה חכמי הדורות בשם תלמוד המערב לפי מה שהם מפרשים בה אלא שאין בה הכרח:

כלל ידוע בתלמוד כל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן מעתה שאלו בתלמוד המערב בן עיר מהו שיוציא בן כרך ובן כרך מהו שיוציא בן עיר והשיבו בן עיר אינו מוציא בן כרך שהרי נפטר לו ופקעה ממנו חובת מגלה בן כרך מוציא בן עיר אע"פ שאין זמנו עדיין שהרי מ"מ חיוב מגלה מוטל על הכל מתחלת ליל י"ד:

מגלה גזולה יש מן הגאונים שהתירו לקרות בה שהרי בקול קריאה הוא יוצא ואין בקול דין גזל כמו שהתבאר בתלמוד המערב לענין שופר ויש חוככין בזה להחמיר:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי ג"כ לבאר אם אדם חייב לקרות את כלה אם לאו ונזכרו בה ג' מחלוקות והם שר' מאיר אומר כלה מפני שהוא צריך להזכיר תקפו של אחשורוש שהוא בתחלתה ור' יהודה אומר מאיש יהודי אין אנו צריכין אלא לתקפו של מרדכי ור' יוסי אומר מאחר הדברים לתקפו של המן אנו צריכין ובגמרא נזכר בה דעת רביעי והוא מבלילה ההוא שהוא עיקר תקפו של נס וכלם באים מכח מה שנאמר ותכתוב אסתר וכו' את כל תוקף מר סבר תקפו של אחשורוש וכו' וכולם מודים שצריך שתהא כלה כתובה לפניו ומ"מ הלכה כדברי האומר כולה:

זהו ביאור המשנה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן מגלה שתפר בה יריעה אחת עם חברתה בחוטי פשתן פסולה כס"ת ואם הטיל בה ג' חוטי גידין אע"פ שיש בשאר התפירה פשתן כשירה ובלבד שיהיו משלשין ר"ל אחת בקצה היריעה הסמוך לשיור התפר שבצד העליון ואחד כנגדה שבצד התחתון ואחד באמצע וכן שיחזיר בכל התפר מהם החוט ג' פעמים מה שאין כן בס"ת שכל שיש בה פשתן פסולה הא מ"מ הטיל בס"ת ג' חוטי גידין בשלש ולא הטיל בה פשתן כשירה וגדולי המחברים כתבו בענין זה אין צריך לתפור את כל היריעה כספר תורה אלא כל שתפר בגידין שלש תפירות באמצעה ושלש בכל אחד מן הקצוות יצא נראה מדבריהם שבספר תורה צריך שיתפור כל היריעה חוץ משיור התפר המפורש למטה ואפשר שאף במגלה אם תפר מקצתה בפשתן פסולה וכן יש שפסקו שלא נפסלה מגלה התפורה בפשתן אלא בצבור הא ביחיד יצא ואין נראה כן:

הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים בצבור לא יצא אבל ביחיד יצא ובלבד שתהא עשויה כהלכתה בגליון ובתפירת גידין ומ"מ אף היחיד אין קורא בה לכתחלה ויש פוסקין ביחיד שקורא בה לכתחלה ואף הצבור יוצאין בה בדיעבד ואם היתה יריעה שבה נכתבה המגלה יתירה על האחרות או חסרה מהם הרי היא כמגלה בפני עצמה ויוצאין בה אף בצבור ולשיטה שנית שהזכרנו קורין בה אף לכתחלה בצבור: