מאירי על מגילה לג

הקורא את המגילה וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו להשלים ביאור עניני המגילה ורובו יסוב על חמישה ענינים האחד לבאר בו תכונת הקריאה באיזה לשון ובאיזה דרך קורין אותה וכמה יקראו ממנה ר"ל אם כלה ואם מקצתה השני לבאר בו תכונת מעשה המגלה הן בגוף המגלה הן במכתבה השלישי לבאר בו זמן קריאתה למי שהוא חוץ למקומו ואין דין מקומו שוה לדין מקום שהוא בו הרביעי מי הוא הראוי לקרותה ולהוציא את הרבים בקריאתו החמשי קריאת היום ביום אם כשר בו כל היום אם לאו וכן קריאת המגלה בלילה אם כשר' בה כל הלילה אם לאו ונתגלגל בחלק זה לבאר בארוכה מצות הנוהגות ביום אם כשר בהם כל היום אם לאו וכן כל הלילה בשל לילה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם שכתבנו וכמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תבאר לנו תכונת הקריאה ואמר על זה הקורא את המגלה למפרע והוא ענין הקדמת המאוחר לא יצא שאין פרסום נס בקריאה זו וכן שאינה קריאה כלל וכן אם קראה על פה לא יצא דספר בעינן וכן הלכה קראה תרגום ובכל לשון ר"ל חוץ מלשון הקדש לא יצא אע"פ שכתובה באותה לשון שהוא קוראה שאם לא כן הרי קריאה על פה היא ואין צריך לפסלה מצד הלשון אלא שכתובה באותו לשון ואעפ"כ לא יצא בכך אותו שאינו יודע באותו לשון שאין פרסום הנס למי שאינו יודע בלשון ומ"מ מי שיודע בלשון יצא והוא שאמר אבל קורין אותה ללעוזות בלעז ופרשנו בגמ' ובלבד שתהא כתובה בלעז ר"ל באותו לשון שהוא קוראה שלא תהא קריאתה על פה והלועז ששמע אשורית ר"ל לשון הקדש ונקרא אשורי מפני שהוא מאושר שבלשונות וי"מ שעל שם שהכתב אשורי הוא קורא לפעמים אף הלשון אשורי דרך השאלה ומ"מ הכתב אשורי והלשון עברי ואמר שהלועז ששמעה בלשון הקדש אפי' אינו מכיר בו יצא ופי' בגמ' מידי דהוה אנשים ועמי הארץ שלשון זה נודע טיבו לכל העולם אף למי שאין מכיר בו ולא עוד אלא שרוב בני המסבה יודעין בו ואפשר לו לשאול על עניינים שבו נמצא לפי דברינו שאם המגלה כתובה אשורית ונקראת אשורית יוצאים בה הכל ביודעים ושלא ביודעים ואם כתובה באחד משאר לשונות ונקראת באותו לשון שהיא כתובה בו יוצאין בה אותן היודעים כגון גפטית לגפטיים ומדית למדיים וכן בכלן וכן הלכה אלא שבלשון יוני נפל המחלוקת לדון בו כדין אשורי כמו שיתבאר בגמרא:

וסתם לעוזות פירושו שאינם יודעים לשון הקודש וכמו שאמרו בנזיקין הנהו לעוזי דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא אמורא בינייהו מ"מ צריכין אנו לברר מי שיודע לעז ואשורית אם יוצא אף בשל לעז בכתובה לעז או שמא הואיל ויודע אשורית אינו יוצא אלא באשורית ובאמת מדברי גדולי המחברים נראה שיצא אף בלעז אחר שכתובה בלעז ומכיר בו ואף בקצת פירושים לגדולי הרבנים נמצא לעוזו' שיודע אף בלשון אחר והדברים זרים שאם כן כלנו לעוזות ומ"מ בתלמוד המערב אמרו יודע אשורית ויודע לעז יוצא אשורית יודע בלעז יוצא בלעז יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא אחרים ר"ל בלעז ויבא בהדה כל שאינו מחוייב וכו' אינו מוציא וכו' כלומר ודכותה הכא הואיל ואינו מוציא את עצמו בלעז אינו מוציא אחרים וכן בתלמוד המערב של מסכת סוטה פרק אלו נאמרין מגלת אסתר היה יודע אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית יודע לעז יוצא בלעז:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מה שביארנו במשנה שקריאת מפרע פוסלת במגלה אף בהלל וקריאת שמע ותפלה נאמר כן שאם קרא הלל בימים שנתחייב בקריאתו למפרע לא יצא וכן בתפלה אם הקדים ברכה אחת לחברתה וכן בק"ש ולא שתפרש בק"ש שהקדים פרשה אחת לחברתה שאין הסדר מעכב בו כברכות שבתפלה שהסדר מעכב בהם אלא שבפרשה עצמה הוא קורא למפרע ושאר דינין הנזכרים כאן בענין קריאת שמע ר"ל שהיא נאמרת בכל לשון וכן שצריך להשמיע לאזניו לכתחלה ושבדיעבד מיהא יצא כבר בארנו הכל בשני של ברכות שמא תאמר אחר שבארנו שברכות תפלה הסדר מעכב בהם מהו שאמרו לענין תפלה אמצעיות אין להם סדר תדע שאין הכונה במאמר זה שאם דלג ברכת השנים ובא לו לברכת קבוץ גליות ואח"כ נזכר שיברך ברכת השנים ואח"כ יחזור לברכת המינים שזו ודאי קריאת מפרע הוא אלא שהוא חוזר לברכת השנים ומברכין מכאן ואילך כסדר וחוזר ברכת קבוץ גלויות פעם אחרת כדי שתהא קריאתו כסדר ומ"מ אין להם סדר לחזור לראשונה שבהם ר"ל לאתה חונן כדין שלש ראשונות שאם טעה אף באחרונה שבהם חוזר לראש וכי באחרונות שאם טעה אף באחרונה שבהם חוזר לעבודה וזהו שאמר בתוספתא הקורא את שמע והשמיט פסוק אחד לא יאמר אגמור את כלה ואקרא אלא קורא מאותו פסוק ואילך על הסדר וכן במגילה וכן בתפלה: