מאירי על מכות ג

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר כיצד העדים נעשין זוממים מעידנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרין יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה את הארבעים אמר הר"ם אלו שמנו העדים חללים לפי שהם מעידים על זה שהוא חלל היינו פוסלין זרעם והתורה אמרה ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לזרעו וכן אין חייבין עדים זוממין גלות שנאמר זמם ולא זוממין אבל הם חייבים מלקות שנאמר והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע ולמדנו מפי השמועה בפי' פסוק זה שיש בזה כי כשיבאו עדים ויעידו והרשיעו (את הרשע) צדיק והצדיקו רשע ואחר כך באו עדים אחרים והצדיקו צדיק והרשיעו רשע שמלקין את הרשע שהרשיע את הצדיק והוא שנאמר אם בן הכות הרשע יהיה אותו דבר שהרשיעו בו אי זה דבר שיהיה ואזהרה שלהם מה שנאמר לא תענה ברעך עד שקר ולפיכך מלקין אותו וכך פי' התלמוד:

אמר המאירי כיצד העדים נעשין זוממין פי' בגמ' שהוא חוזר למה שאמרו במסכת סנהדרין פרק חלק פ"ט א' שכל הזוממין מקדימין למיתה שהיו מעידין עליה חוץ מזוממי בת כהן וא"א ובועלה שנדונין כמיתת הבעל בחנק ולא כמיתתה בשריפה ובא עכשו ולמד שאין זוממין אחרים שנשתנה בהם יותר שאין עושין בהם דין הזמה כל עקר כיצד מעידין אנו על איש פלוני המוחזק בכהן שהוא בן גרושה ובן חלוצה והרי הוא חלל כגון שמעידים שראו את אמו שנתגרשה ואח"כ נולד זה ואע"פ שהעדות אינה אלא על אמו ואין אלו מוזמים בגופה של עדות מ"מ הרי זה כאלו אמרו שהוא פסול שלא העידו על האם אלא בכונת עדות הבן:

וי"מ בשהעידו ששמעו מאביו שאמר עליו זה בני בן גרושה ובן חלוצה שנאמן בכך כמו שביארנו בבתרא ואין אומרין יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה ואפי' היו עדים אלו כהנים שאם אתה אומר כן פסלת את זרעו והתורה אמרה ועשיתם לו ולא לזרעו וא"ת להכשיר את זרעו אין זה כאשר זמם וכן אם היו עדים אלו ישראלים הרי הזמתם באה לפסול את בנותיהם לכהונה כדין בת חלל זכר אלא לוקה את הארבעים משום עדות שקר ולא משום לא תענה שהרי לאו שאין בו מעשה הוא אלא ממה שנאמר והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע ואם בדיינין נאמר למה הוזכרה כאן צדקת הצדיק וכי צדקת הצדיק מחייבת את הרשע מלקות אלא בעדים נאמר והוא שפרשו בו בגמ' עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדים אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא והעמידו עד זה בחזקת רשע והיה אם בן הכות הרשע ואחר שיש שם מלקות אין אומרים שישלם ממון על שמפסידו תרומה ומתנות כהנה שאין תשלומין במקום מלקות ועוד שאין כאן אלא גרמא וכתיב כאשר זמם לעשות ולא כאשר זמם לגרום:

ויש שואלין במשנה זו הזמה זו מה טיבה וכי עדות בן גרושה וחלוצה צריך דרישה וחקירה עד שיבאו בו לידי הזמה והלא לא מצינו דרישה וחקירה אלא בדיני נפשות ואע"פ שבעדי אשה להתירה הצריכו ר' עקיבא ור' טרפון דרישה וחקירה הרי אין הלכה כן כמו שבארנו בסוף יבמות ואף לדעתם שמה בזו משום היתר א"א החמירו עד שמתוך כך ראו קצת מפרשים לדונה אף לדברי הכל כעדות אשה לר' עקיבא ור' טרפון ולומר שצריך דרישה וחקירה כדיני ממונות מן הדין שהרי אלמלא תקנת נעילת דלת היו מצריכין בהם דרישה וחקירה וזו הואיל ואין כאן תקנה מצריכין עדותם לדרישה וחקירה ר"ל איזה יום וכו' ונמצא בהם דין הזמה וחכמי הדורות שלפנינו כתבו שאין עדות זו צריכה דרישה וחקירה שדיני ממונות הוא שהיו מצריכין לכך מן הדין שמא אנוסים הם מחמת נפשות וכדומה לזה אבל זה אינו צריך דרישה וחקירה ואין אומרין שלא לקבל עדותם מתורת עדות שאינך יכול להזימה שהרי מקבלין אותו בדיני ממונות ועוד שיש צד שהוא בהזמה ועליו נשנית משנה זו והוא שאמרו מאליהם ביום פלוני גרשה שאף בדיני ממונות בכיוצא בזה יש הזמה כמו שביארנו בסנהדרין וכדרך כל אלו שהוזכרו במשניות שבפרק זה:

ובא ללמד בהזמה זו שאין בה אלא מלקות אחר שאילו היינו מקיימין בו הזמה גמורה היה אף זרעו נענש עמו ובקצת ליקוטי גאונים ראיתי שאם היה זה מוחזק בישראל והעידו עליו שהוא מצרי שני ונמצא שפסלוהו לבא בקהל אף בזה אין אומרין לקיים בו הזמה גמורה לעשותו מצרי שני אע"פ שאין זרעו נפסל בכך שהרי דור שלישי ראוי לבא בקהל שמ"מ לדעת האומר שמצרי שני הבא על הכהנת ועל הישראלית עשאה חללה הרי אין כאן לו לבדו וכשם שאתה אומר לו ולא לזרעו כך אתה אומר לו ולא לאשתו ואף לדעת האומר שלא עשאה חללה וכשרה לכהונה מ"מ אין כאן לו לבדו והרי פסלו את האב בעדות זו גם כן ואף אתה דורש לו ולא לאביו וא"ת להכשיר את אביו אין זה כאשר זמם ודין האמור במשנה זו בבן גרושה וחלוצה כך הדין והענין בישראל שהעידו עליו שהוא נתין או ממזר וכיוצא בזה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנתחדש עליה בגמ' כך הוא:

כבר ידעת שהחללה היא שנולדה מאיסורי כהונה או אישה שאסורה לכהונה שנבעלה לכהן אבל הכהן עצמו שעשה עבירה אפילו דרך נשואין אינו מתחלל שנאמר ולא יחלל זרעו כמו שיתבאר במקומו וזהו שאמרו כאן אינו מתחלל:

עדים הזוממין אין מקיימין בהם הזמה אלא בשלא עשו מעשה שנאמר כאשר זמם ולא כאשר עשה והוא שאמרו כאן הסוקל אינו נסקל וקראוהו סוקל אחר שעדותו מביאתו לסקילה וי"מ בדרך אחרת וזה עיקר: