מאירי על מכות כב

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

נדוי על תנאי אע"פ שקיים התנאי ולא היה הנדוי אא"כ יעבור על התנאי הרי זה נדוי וצריך הפרה כמו שכתבנו במסכת מועד קטן ואפילו נדה עצמו על תנאי זה ומ"מ הסכימו הגאונים בחרמות שאדם מחרים בזמנים אלו על תנאי הואיל ועל דעת הקהל הם אין צריכין הפרה שסתם דעתם שלא לחול אלא על אותו תנאי וזהו שאמרו כאן נדוי על תנאי אפילו מעצמו צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב אם לא אביאנו וכו' וחטאתי וכו' ותני כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלות בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים כך היא שטתנו וכן כתבוה רוב מפרשים ומ"מ גדולי קדמונינו שבנרבונה כתבו בשם קצת גאונים שיהודה לא קיים התנאי אלא שהניחו במצרים אצל יוסף והראיה דכתיב ויפג לבו כי לא האמין ואלו היה בנימין שם היה שואלו אלא ודאי לא החזירו ולפיכך נענש וא"ת א"כ מאי ריבותיה והרי בדין נענש אין הענין אלא אע"פ שהיה הנדוי מפי עצמו והיה לנו לדונו כעין נדרי זירוזין הא כל שקיים התנאי ודאי אין צריך הפרה:

רוצח שלא נגמר דינו עדין להגלותו ומת הוא מוליכין עצמותיו לשם שנאמר לשבת בארץ ולכשימות כהן גדול מוליכין עצמותיו לקברי אבותיו כמו שביארנו:

החלל אינו עובד וכהן שהיה עובד ונמצא בן גרושה ובן חלוצה כל מה שעבד כשר ואינו עובד להבא ומ"מ אף לאחר כן אם עבד לא חלל שנאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה אפילו חללים שבו מתרצים: