מאירי על מכות כא

ספר תורה ותפלין שתפרן בחוטי פשתן פסולים אין תפירתן אלא בגידין של בהמה טהורה אפי' מנבלות וטרפות שבהן כמו שיתבאר במקומו:

המשנה התשיעית ויתחיל בה בביאור ענין החלק הרביעי והוא שאמר אחד המשוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעברה משיחותו ר' יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להם מחיה וכסות כדי שלא יתפללו עליהם שימותו אמר הר"ם כהן שעברה משיחותו הוא כשאירע בו מום או אירע בו קרי בכהן גדול ביום הכפרים ומנו אחר תחתיו ובא בהורג נפש זכירת כהן גדול שלש פעמים וישב בה עד מות הכהן הגדול וכתוב כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וכתוב ואחר מות הכהן הגדול ישוב וכו' ור' יהודה אומר משוח מלחמה לפי שנאמר בהורג נפש לשוב לשבת בארץ עד מות כהן גדול וחכמים אינם דורשים זה הפסוק לפי שלא אמר בו הכהן הגדול וכשימות אחד מאלה חוזר ואפילו שהאחד חי ואין הלכה כר' יהודה נגמר דינו ומת כהן גדול הרי זה אינו גולה ואם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו כהן גדול אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני נגמר דינו בלא כהן גדול אינו יוצא משם לעולם ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכין לו ואפי' שר צבא כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר שמה שמה שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו וכשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט:

אמר המאירי אחד משוח בשמן המשחה וכו' כבר ידעת מה שהוזכר בתורה שאין הרוצח רשאי לשוב לעירו עד מות הכהן הגדול ואומר שכל שהוא כהן גדול מחזיר את הרוצח במיתתו אחד שנמשח בשמן המשחה ואחד שלא נמשח אלא שהוא מרובה בבגדים כגון מיאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית של שמן המשחה ואחד כהן שעבר כגון שאירע פסול בכהן גדול ומנו אחר תחתיו ונתרפא הראשון וחזר והאחר נקרא כהן שעבר ואין צריך לומר במיתת כהן העובד ועל שני אלו שאלו בגמ' אם במיתת כלם הוא חוזר ר"ל במיתת שניהם או אף במיתת אחד מהם ופסק הדברים שבמיתת אחד מהם הוא חוזר וא"צ למיתת שניהם ור' יהודה אומר אף משוח מלחמה והוא הכהן שנמשח לימנות על חלוצי צבא ואומר להם אל ירך לבבכם וכו' ואין הלכה כר' יהודה שמשוח מלחמה אינו אלא ככהן הדיוט:

לפיכך אמותיהם של כהנים גדולים מספקות להם מחיה ומזון שלא יתפללו על בניהם שימותו ואע"פ שכתוב כצפור לנוד וכדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא אין זה קללת חנם שהיה להם לבקש רחמים על בני דורם ולא בקשו:

ובגמרא נסח אחר בזה והוא שיתפללו על בניהם שלא ימותו ושאלו בה מאי הוה להו למעבד הכא אמרי טוביה חטא (זיבוד) [זיגוד] מינגד התם אמרי שכם נסיב מגבאי קטע ותירצו בה גם כן שהיה להם לבקש רחמים על דורם או שמא פעמים שהשוגג ברציחה תלמיד חכם וקללת חכם אפילו על חנם היא באה וכן אמרו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה ומתוך כך נראה לי בקללת הצבור הבאה על תנאי שכופלים בה שאם לא יעבור על תנאם שתהא הקללה נהפכת לו לברכה:

נגמר דינו ומת כהן גדול אחר גמר דין הרי זה אינו גולה שאחר שנגמר דינו הרי הוא כמי שגלה אע"פ שלא הגיעהו עונש הגלות שמה שנחקק בדמיונו גלותו גרם לו להכנע עד שבכניעתו נתכפר לו במיתת כהן גדול ומתוך כך הפקיעה מיתתו גלותו של זה ואם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו ונגמר דינו מחזירין אותו במיתתו של שני שנגמר דינו בפניו:

נגמר דינו בלא כהן גדול כלומר שלא היה שם כהן גדול בשעה שנגמר דינו של זה גולה ואינו יוצא משם לעולם ויתבאר בגמ' שאם נמצא הכהן בן גרושה ובן חלוצה בטלה כהנה והרי הוא כמי שנגמר דינו בלא כהן גדול ומעתה ההורג כהן גדול או כהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם:

ובהורג כהן גדול מיהא פירשו גדולי הרבנים אם לא מנו אחר קודם שנגמר דינו ואף גדולי המחברים כתבו כן ויש מקשים מאי איריא הורג כהן גדול אף בהורג אח"כ אם אין כהן גדול בשעה שנגמר דינו ומתרצים בה שהייתי סבור לומר שיהא פטור מגלות אע"פ שלא מנו אחר הואיל וראהו בשעה שהרגו ולמד שעל כל פנים חייב גלות ומ"מ אנו מפרשים שאפילו מנו אחר ונגמר דינו בזמן השני שאינו יוצא משם לעולם:

ואינו יוצא וכו' כלומר כל הגולה הן אותם שאין דינם לצאת מעולם הן אותם שאין דינם לצאת עד שימות הכהן אינו יוצא אפילו לצורך אפילו לדבר מצוה אפילו להצלת נפשות כגון מן הגייס ומן הדליקה אפילו לעדות בין של ממון בין של נפשות ואפילו היו כל ישראל צריכין לו או שהיה שר צבא כיואב בן צרויה וכל שיצא התיר עצמו למיתה כמו שיתבאר:

אינו יוצא משם לעולם כלומר עד שימות הכהן או אפילו לעולם ובאלו שאין להם חזרה ואפילו מתו בתוך הזמן לשם קוברין אותם שנאמר שמה שלשה פעמים שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו אלא שאם הוא מאותם שמיתת הכהן מחזירתם לכשימות הכהן מוליכין עצמותיו לקברי אבותיו כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט ומשנכנס לתחומה נקלט וגואל הדם נהרג עליו כאלו הוא בתוך העיר: