מאירי על קידושין נב

קנין חליפין יש מי שאומר שאינן כלום אלא אם כן הקונה לשם שהרי צריך הוא להקנות סודרו ואע"פ שעכשו נוהגין לעשות כן בסודר העד מכל מקום הואיל ובפני הקונה הוא שליחותו הוא עושה וראיה להם בסוגיא זו הכא נמי דליתיה למקבל מתנה ואין זה כלום שכל שיש שם קונה בשבילו יכול להקנות סודרו במקומו והוא שפירשו כאן גדולי הרבנים שלא היה שם אחד משתדל בזכותו של זה ליתן כליו בשבילו שמנהגם היה להניח הכלי אצל המקנה כמו שביארנו במקומו וכן היה יכול לזכות לאחר שיזכה בשבילו אלא שלא רצה להאמין בו ואין להקשות ליקנינהו ניהליה באודיתא שלא היה רוצה להודות מה שאינו או שרצה לפרסם נדיבותו ושמתורת חסד הוא עושה ומכל מקום אלו עשה כן הועיל וכתבנו דבר זה להוציא ממה שכתבו גדולי הדורות שאין הודאה מועלת אלא בדבר המסויים כלומר שמעות הללו הם של פלוני אבל כשאומר שיש לי כך וכך מעות מפלוני לא קנה ואין זה נראה כלל:

יראה מסוגיא זו שקניית אגב מועלת אע"פ שאין הקרקע שהוא מקנה לו מסויים וכמו שאמרו טפח על טפח ולא סיים אי זה ומכל מקום יש מי שכתב שצריך שיהא המקום מסויים ר"ל הקרקע שמתוכו הוא מקנה לו השיעור שרצה כגון ארבע אמות או טפח ואף גדולי פורבינצה כתבו בחבוריהם שצריך לסיים הצד ר"ל שיאמר בצפונו או בדרומו אלא שאין זה נראה ומכל מקום לכלם אין צריך לומר שצריך שיהא לו קרקע ומה שסומכים על ארבע אמות שבארץ ישראל דברים בטלים הם אלא שקצת גאונים תקנוה שלא יהא כל אחד ואחד תוקף בממונו של חברו:

ומה שאמרו כאן שחלה בירושלם כר' אליעזר פירושו שר' אליעזר סובר שאף שכיב מרע צריך הקנאה ואין אומרין שדבריו ככתובים וכמסורים ומכל מקום אין הלכה כן אלא זו בבריא היא שנויה והוא שאמרו שהיה בירושלם כרבנן כלומר שאלו היה שכיב מרע לא היה צריך לאחת מדרכי הקניות אלא כל דבריו ככתובים וכמסורים כמו שיתבאר במקומו:

הוזכר בסוגיא זו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ואמר להם רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ר"ל מעשר ראשון שהוא ניתן ללוי ויהושע זהו ר' יהושע בן חנניה שהיה לוי וכמו שאמרו במסכת ערכין מעשה בר' יוחנן בן גודגדא שהלך לסייע את ר' יהושע בן חנניה בהגפת דלתות ואמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים וצריך היה שיהא שם עמו כדי שאף הוא יזכה תרומת מעשר שבה לכהן כמו שנאמר בה בסמוך ושמא תאמר והיאך נותנו ללוי והרי קנסם עזרא ויש מתרצים שלא קנסם עזרא אלא לדורו ואין זה כלום שבכמה מקומות בתלמוד מצינו לבתר דקנסינהו עזרא אלא עקר הדברים שהיא לשטת ר' עקיבא שנחלקו הוא ור' אליעזר במסכת כתבות שלדעת ר' אליעזר קודם קנס היה מי שרוצה נותנו לכהן ומי שרוצה נותנו ללוי ואחר הקנס לכהן ולא ללוי ולדעת ר' עקיבא קודם קנס ללוי לבד ואחר הקנס לכהן או ללוי ולפיכך נתנו ללוי שהיה עמו לשם והיה תלמיד חכם והגון ונזכר במשניות מעשר שני שאף הוא ר"ל ר' יהושע פתח ואמר עשור שאני עתיד למוד ר"ל תרומת מעשר נתון לר' אלעזר בן עזריה שהיה לשם עמהם והיה כהן עשירי לעזרא ומקומו מושכר לו ואע"פ שאין השוכר רשאי להשכיר זו ברשות בעלים נעשית או שמא לענין הקנאה רשאי ולפי דרכנו למדנו מכאן דין אחר שאע"פ שאין הקרקע שלו הואיל והיא שכורה בידו מקנה אגבה ונראה שבשאלה אינו כן ולא עוד אלא שאף הבעלים אין מקנין באגב בשאילת קרקע אע"פ שלענין שכירות מקום שאלה כשכירות שאם כן דיו שישאיל להם את מקומם:

ונשוב לענין השמועה והוא שחזר רבן גמליאל ואמר עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שהוא גזבר עניים שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו שהיתה שנה שלישית שמעשרין בה מעשר עני ונתקבלו זה מזה שכר ר"ל שנטל מהם את שכרו וכן שר' יהושע נטלו מר' אלעזר בן עזריה ובא ללמוד מכאן שקניית אגב צריכה צבורין שאם לא כן יקנם מיד מצד אחר ויקנה להם המעשרות אגבו ומה ענין שיקנה להם מקום המעשר עד שנטעה ללמוד מדבריו דצבורין בעינן אלא שתירץ שעשה כן כדי שלא יטריחם לפנות ויש לשאול ושמא לא הקנאת אגב היתה אלא הקנאת שוכר את מקומו שצריך שיהא הדבר הקנוי בתוכה ותירצו גדולי המפרשים שאלו כן היה להם להזכיר תחלה שכירות המקום ואחר כך יקנה להם הפירות שבתוכו הא מאחר שתחלה הקנה להם הפירות ואחר כך הוא מזכיר שכירות הקרקע אלמא קניית אגב היתה ויש לפרשה שביתו של אחד אינו משתמר אצל אחר ואם כן ביתו של רבן גמליאל לא היה משתמר אצל אלו ואין שכירות מקום קונה אלא בחצר המשתמרת לקונה אלא קנית אגב היתה וכן נראה בראשון של מציעא ואע"פ ששם אמרו וכי ר' יהושע ור' עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין דמשמע שבשדה היו הפירות לא כי שאלו כן הרי עדין לא היה חייב הואיל ולא ראו פני הבית אלא שהוא כשדה אצלם לענין שמור ואם כן על כרחנו קניית אגב היתה:

ולענין השמועה לידע מה היתה מהירותו של רבן גמליאל ולא המתין עד שיהא בביתו יש מפרשים שפירותיו טבלים היו וחשש על בני ביתו שיאכלו מהם בחזקת מתקנים ואף הוא לא נתן רשות לתרום ולעשר ומכל מקום תרומה לא הוזכרה כאן שחטה אחת פוטרתה ושאף היא נטלת באומד ובמחשבה ואינה צריכה מדידה ומתוך כך נראה שכבר נתנה קודם שיכנס בים או שנתן בה רשות אבל המעשרות שהם שיעור גדול וצריכים מדידה לא רצה לסמוך עליהם והיה דעתו לחזור קודם גמר הקציר ונתאחר וחשש על בני ביתו שיאכלו ואף בתלמוד המערב פירשו כיוצא בה שהתרומה בגורן היו מפרישין אותה אחר מירוח מיד אבל שאר מעשרות משנכנסו לבית ולכשירצה ויש שואלים לפי זה והלא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וזו אינו קושיא שאין דין מן המוקף נאמר אלא כשהתבואה זו במקום אחד והתבואה שמעשר עליה במקום אחר ומצד שמא ישרף המעשר והתבואה קיימת וכסבור שנתקנה ולא נתקנה הא כל שהתבואה במקום אחד אע"פ שהוא אינו לשם אין זה שלא מן המוקף וכן שואלים היאך נחשד רבן גמליאל להשהות בביתו תבואה שאינה מתקנת ואף זו יראה לי שיצא מביתו בתחלת הקציר והיה סבור לחזור תכף שיגמר הכל ותכנס התבואה בבית ונשתהא וקרא להם שם וכן יש שואלים אם כן היאך אמר למוד שמשמעו שמופרשים היו ואין צריך אלא מדידה מצד שהיו מוקפים זה אצל זה ואחר שטבלים היו היה לו לומר להפריש אף זו אצלי אינה שאלה שאף למוד פירושו להפריש דהא תלמוד תרומת מעשר ודאי צריך היה הפרשה ונאמר בו למוד גם כן אלא שיש כאן קושיא חזקה שהרי אמרו בלוקח יין מן הכותיים שכל כיוצא בזו אין ברירה ואם כן היאך היו אוכלין בני ביתו על סמך זה עד שפירשו שמכל מקום חשש לעון מיתה שבתרומת מעשר ויש ברירה מיהא לסלק עונש מיתה וממה שמסייע לפירוש זה הוא ממה שאמרו בראש משנה זו מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרות להם שם ומעשה ברבן גמליאל וכו' ופירותיו משמע שהם טבל וכן שאמרו שצריך לקרות להם שם ואין קריאת השם אלא במה שאינו מופרש ואע"פ שבמקומה נשנית משנה סמוך למשניות של ביעור לפניה ולאחריה שמא זו מיהא לא לענין ביעור נאמרה שאלו כן היה לו לומר בה מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקנות להם שם אלמא לענין טבלים נאמרה וכפשוטה של שמועה שנאמרה בה פירותיו וצריך לקרות להם שם:

ומכל מקום יש למדין דבר מענינו ומפרשים אותה לענין ביעור והוא שנאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וכו' כלומר שבשנה שלישית וששית לשמטה צריך להוציא כל מעשרותיו מביתו וליתנם לראוי להם ומה שהוא חייב לאכול בירושלם כגון מעשר שני ונטע רבעי שורפו וכן בכורים אע"פ שאינו אוכלם הואיל ואין מקום אכילתם אלא בירושלם ומתודה ואומר בערתי הקדש וכו' וגם נתתיו וכו' וודוי זה בערב יום טוב אחרון של פסח של רביעית וששית ואע"פ שהיה דינו בסכות של תחלת שביעית וששית נתן שיעור זה מצד קצת דברים שגמר שלהן למעשר אחר סכות והוא שאמרו מקצה שלש שנים ונאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות מה להלן חג אף כאן חג יכול מה להלן סכות אף כאן סכות ת"ל כי תכלה רגל שכל מעשרות השנה כלים בו ועל זו אמרו במשנה זו מי שהיו פירותיו ר"ל מעשרותיו רחוקים ממנו ושהגיעה שעת הביעור צריך לקרות להם שם ולא קריאת שם דוקא כדבר שאינו מופרש אלא הזכרת שמות המעשרות לזכותם לראוי להם וללמד שלא די לו כשיאמר דרך כלל יהיו כל המתנות קנויות לראוי להם ומקומם מושכר להם ומעשה ברבן גמליאל וכו' שהשהא מעשרותיו והגיעה שעת הביעור ואמר וכו' ושמא תאמר והיאך אמר שאני עתיד למוד והלא כל אחד מופרש ומדוד היה במקומו פירשוה שנתערב ואינו נראה כלל אלא שאיפשר שסמוכים היו זה בזה או שמא כל שבשעת נתינה סתם הדברים דרך מדידה אדם נותנו לבעליו ותרומה גדולה מיהא שלא נזכרה יש אומרים מפני שאינה טעונה ביעור וכמו שאמרו יש במעשר שני ובכורים מה שאין בתרומה שהם טעונין ביעור ולא תרומה ואע"פ שאמרו וגם נתתיו לרבות את התרומה ההוא מדברי סופרים ואין זה כלום ומה ענין שלא יהיו התרומות נתנות לבעליהם כשאר המתנות אלא זו שאמרו שאינה טעונה ביעור פירושה ביעור מן העולם אלא הוצאה מן הבית ליתנה לכהן ומעשר שני ובכורים טעונין שריפה ואם כן זה שלא הוזכרה הוא מטעם שהזכרנו תחלה שכבר נתנה והרי שנתישבה המשנה אלא שפירותיו משמען טבלים ואף לשון קריאת השם ולשון מדידה אין נופלים יפה אע"פ שיישבנו ענינם כפי היכולת וכן שבבבא מציעא אמרו שבשדה היו כמו שביארנו ואע"פ שפירשנוה שכל בית של אחרים כשדה הוא אצל אחרים מכל מקום אין הדבר מוכיח כן:

ומתוך כך נראה לי לצאת ידי כלם שפירותיו היו טבלים ושכונתו היתה לביעור ולא ליראת בני ביתו שמאחר שלא היה הוא לשם אין כאן חזקת חבר לטעות בה ורבן גמליאל לא היה רגיל להשהות מתנותיו וכל שכן בשנה זו שהיתה שנה שלישית אלא הענין היה שרבן גמליאל יצא מביתו בתחלת הקציר ונראה שתרם תרומה גדולה ונתנה שאלמלא כן אף הוא היה מזכירה והיה סבור לחזור קודם סכות ואירע שנשתהא בים ומצות ביעור אף על פי שעקרה וודוי שבה לפסח הבא מכל מקום תחלת מצותה בחג הסכות שנאספה כל התבואה ולא רצה לאחר וקרא שם לכל מתנותיו ולא לכונת האכילה לבני ביתו שהרי אין ברירה אלא לכונת קיום מצות ביעור והוא הוא אצלי אותו הפרק האמור בסכה מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא שהיו באים בספינה ולא היה להם לולב וכו' ואע"פ שאין ברירה דוקא לאכילה אבל לכונת קיום מצות ביעור ודאי יש ברירה וכן איפשר שהפירות היו בשדה שלרוב תבואותיו היו משתהין הרבה לשם וראיית פני הבית אינה מעכבת שאם רצה להפריש מיהא שלא יהא מעשר ובזה נסתלקו כל הקושיות והדברים ברורים: