מאירי על קידושין נא

וכל שאמר לו הגבה וקנה שצריך הגבהה והיא בהמה גסה הרבה כמו פיל וכיוצא בו שאין אדם יכול להגביהה בשיעור הגבהתה לענין קניה שהוא שלשה טפחים כיצד יעשה יביא חבילי זמורות גבוהין ויעלה את הפיל עליהם ויש מפרשין שיעמוד הוא במקום גבוה ויביא זמורות לחות בידו והבהמה מגבהת עצמה ליטול מאותן הזמורות ואחר שהוא סבב את הגבהתה הרי הוא כהגביהה ממש על הדרך שאמרו במשיכה שכל שהלכה מחמת קולו קונה:

זה שכתבנו בהגבהה שצריך שתהא בשלשה טפחים כך כתבוה רוב פוסקים ואף גדולי הרבנים פירשו כן בבבא קמא בענין הופך את הגלל ואע"פ שבענין ערוב אמרו שדיו בהגבהת טפח שמא בערוב הקלו ויש מפרשים שכל שהוא מגביה את הדבר ממש בידיו דיו בטפח אבל כל הגבהה שעל ידי כלים אינה נכרת אלא בשלשה ועקר הדברים כדעת ראשון:

המשנה החמשית והיא מענין החלק השני גם כן במה שנתגלגל לבאר בדין קניית קרקעות ומטלטלין והוא שאמר נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אינן נקנין אלא במשיכה נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות זוקקים את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם אמר הר"ם פי' נכסים שיש להם אחריות הם קרקעות ואמנם נקרא ככה לפי שאחריות עשוי הוא לטרוף והעשויים לטרוף הם קרקעות לבד והמשל בו שראובן מוכר שדה לשמעון והיה על ראובן חוב ללוי קודם לזאת המכירה הנה על לוי שיגבה קרקע הנמכר מיד שמעון כאשר לא ימצא לראובן מה שיפרע חובו וזהו ענין האחריות ושאין להם אחריות הן המטלטלין כלן לפי שאין ללוי שיוציא מיד שמעון המטלטלין אשר מכר אליו ראובן דרך משל אחר שלקח החוב מלוי ואמרם היות הקרקע נקנה בנתינת כסף הוא אמרו שדות בכסף יקנו ובתנאי שלא נהגו בזה המקום שיכתבו שטר אמנם במקומות שנהגו לכתוב שטר מקח וממכר לא קנה עד שיכתוב את השטר אם לא שיפרש במכר שהוא נקנה בנתינת כסף לבד ואופן קניית הקרקע בשטר הוא שיכתוב באיזה דבר שיהיה שדי נתונה לך שדי קנויה לך או מה שדומה לזה וזה במתנה לבד הוא שיקנה בשטר אבל במכר לא קנה עד שיתן את הדמים אם לא שיהא מוכר שדהו מפני רעתה והביאו ראי' על קנין השטר וכתוב בספר וחתום והחזקה יקנה בו לבדו לעולם והנה נתבאר דרכה במקומות בגמ' ומזה שיבנה מעט או שיסתור שיעור מועט בקרקע אשר רצה לקנות בפני בעליה וכאשר ישתמש מעט בגופה של קרקע ובעל הקרקע לא יחלוק עליו הנה נתקיים המכר והמקח ואם היה שלא בפניו יצטרך שיאמר לו אז לך חזק וקני והראיה על הקנייה בחזקה באמרו וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה ראי' על זה אמרו וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנו מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד שלא יתקיים קנייתו שלא בנתינה מיד ליד ואמרו שמטלטלין נקנין עם נכסים שיש להם אחריות כמו שימכור ראובן לשמעון ככר פלפלין ובית אחד בכך וכך הנה כאשר קנה שמעון הבית באחד משלשה פנים אשר נקנה בהם קרקעות קנה כבר הפלפל עם זה הבית אע"פ שלא משך אותו ואפי' הי' הפלפל במדינה אחרת ובתנאי שיאמר לו קני הני אגב מקרקעי והראיה על זה אמרו ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות אשר ביהודה וכבר זכרנו בזה הסדר במסכת כתובות כי כשנאמרה שבועה במשנה אמנם היא שבועת התורה או שבועה בתקנת חכמים כעין דאורייתא ולא יתחייב שבועה בטענת קרקעות והוא יתבאר בשבועות במקומו ואמנם ישבע שבועת התורה על המטלטלין לאמרו ית' כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים ואמר ונקרב בעל הבית אל האלקים וכבר זכרנו שמודה מקצת ישבע שבועת התורה אמנם אם הוא כופר הכל פטור אבל ישבע שבועת היסת כמו שביארנו בסוף כתובות ואם יטען ראובן דרך משל על שמעון ובית והודה לו במקצת חוב חייבו שבועת התורה על מה שכפר מן המעות וישבע גם כן על כפירת הבית על ידי גלגול וגלגול שבועה מן התורה שאמרו בסוטה אמן אמן ובאה הקבלה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר כמו שביארנו במקומו ולזה כל מי שיתחייב עליו שבועה על המשביע אותו שיגלגל עליו כל מה שירצה ממה שיתלה בטענה הראשונה או לא יתלה ומכח דברנו יתבאר לך שמי שטען על חבירו כלל קרקע והודה במקצתו או טען עליו כלים וקרקעות והודה בכלל המטלטלין וכפר בקרקעות כולם או קצתם או הודה בקרקעות כולם או קצתם וכפר במטלטלין כלן הנה בכל החילוקין פטור משבועת התורה וחייב שבועת היסת בכל מה שיטענו עליו וכן מי שטען על חבירו כלל במטלטלין והביא קצתם ואמר לו זהו מה שיש לך אצלי וקח אותו לא נחייבהו זולת שבועת היסת ושמור אלו העקרים ודי בהם:

אמר המאירי נכסים שיש להם אחריות ר"ל קרקעות נקנין בכסף ר"ל שנתן לו הדמים שקנאו על דעת שיקנהו בכך לא על דעת פירעון לבד או אפילו שלא נתן לו דמי הקנין אלא מקצתם אפילו שוה פרוטה הואיל ונתנו על דעת גמר קנין קנה כלו ומה שאמרו במכר לו עשר שדות בעשר מדינות שלא אמרו כיון שהחזיק באחת זכה בכולן אלא בשנתן דמי כלם מפני שאין אותם הדמים נתונים לכונת גמר קנין שהרי בחזקה הוא קונה אלא שנתנם לפירעון כמו שביארנו במציעא פרק הזהב ואין חזקת שדה אחד מועיל לחברו אלא בשפרע דמיו אבל כל שבא לקנותו בכסף אף בפרוטה קונה כל אותם שהוא מזכיר באותו קנין אלא שאם לא הזכיר את כלם לא קנה אלא אותו שהזכיר כמו שנתבאר למטה ומכל מקום בגמרא פירשו שלא אמרו בכסף שקונה אלא במקום שאין נוהגין לכתוב שטר ר"ל לגמר קנין אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב ומכל מקום אם התנה לקנות בכסף לבד הואיל וקנין בפני עצמו הוא אף במקום שכותבין את השטר קנאו בכסף וכמו שאמרו בסוגיא ואי פריש פריש ואלו לא היה הכסף קנין לא היה תנאי מועיל לו שאלו התנה לקנותו בדבור בעלמא אינו כלום למדת שבמקום שאין כותבין שטר לגמר קנין קנאו בכסף הנתון על דעת גמר קנין ואף במקום שכותבין את השטר כן אם התנה ובזמן הזה כתבו גדולי צרפת שמקום שאין כותבין את השטר הוא שאין שטר שלנו עשוי לגמר קנין אלא לראיה והודעה וזכרון לדורות הבאים על גמר הקנייה שהשטר העשוי לכונת גמר מכירה הוא שכתוב בו שדי מכורה לך ואף בלא עדים כמו שיתבאר ושטרות שלנו אינן כן אלא שמודה שנטל מעות מפלוני ושמכר לו בהם קרקע פלוני והרי מטלטלין שאין נקנין בשטר ובזמן הזה עושין מהם שטר לראיה שנקנו בקנין הראוי להם ואף המטבע שעושין ממנו שטר חוב מן הלוה למלוה דרך הודאה שהלוהו כך והשטר מזכיר הענין ומודיעו וכן שהשטר והחליפין שבו מועיל לשעבוד הנכסים וגדולי פורבינצא משיבים עליהם ששטר שלנו שטר הקנאה הוא וממה שאמרו בפרק חזקת הבתים ולא לאשה בנכסי בעלה כלומר שאין לה בהם חזקה והקשו הא ראיה יש כלומר שאם כתב לה שטר עליהם זכתה בהם ואימא לגלויי זוזא הוא דעבד כלומר לא נתכונו אלא לידע מעות שבידה ותירץ הכא במאי עסקינן בשטר מתנה שאין כאן דמים עד שתאמר שלברר מעות שבידה הוא עושה אמר רב נחמן אף במוכר קנתה ולא אמרינן לדלויי זוזא הוא דעבד ושאלו שם ודל זוזא מהכא תקני בשטרא כלומר שאלו לא כתב לה שטר אלא שקנתה במעות לבד היה מקום לומר לגלויי זוזי עבד אבל מאחר שכתב לה קנתה בשטר וכדתנן נכסים שיש להם אחריות וכו' ואם כדבריהם היה לו לתרץ התם בשטרי הקנאה הכא בשטר ראיה ולדעתי אין זו ראיה שסתם שטרותיהם לכונת גמר קנין היו ומכל מקום זה שאמרו שבמקום שנהגו לכתוב את השטר לא קנה עד שיכתוב יש מפרשים לא שיכתוב ממש אלא שמצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולא יראה לי כן הואיל ויכול לחזור בו ואם תאמר בקנין היאך אתה מפרשו אם שיקנה לכתוב קנין דברים הוא ואם שיקנה על גוף המכר הרי קנאו בקנין ואין צריך דבר אחר שהחליפין קנין גמור הוא בלא שום דבר אחר והשטר אינו אלא הודעת הקנין ומכל מקום רבותי פירשו שמאחר שעכשיו כל שנהגו לגמר קניה הוא קנין החליפין אין כסף קונה עד שיקנו שהחליפין אצלנו כמקום שנהגו לכתוב השטר אצלם והדברים נראין:

ומכל מקום כל שיש שם קנין אין צריך כסף כלל וכן בחזקה כך היא שטתנו וכן כתבוה חכמי צרפת אבל גדולי פורבינצה כתבו בחבורם שחזקה וחליפין אין קונין אלא במתנה אבל במכר דוקא עד שיתן דמים שאין כחם גדול מן השטר ואף בשאלתות כתבוה כן בחזקה בפרשת בהר סיני ואף שם כתבו שבמקום שנהגו להחזיק לא קנה אף בשטר וכסף עד שיחזיק ואין הדברים נראין שאם כן לא נשמט בעל התלמוד להזכירה ואע"פ שהמקראות שהחזקה והחליפין יוצאין משם מתנה הוא אין זה כלום שהמקראות אסמכתא בעלמא הם אלא שאף הם מביאים ראיה ממה שאמרו במציעא הרי שמכר שדהו באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות מלמדין אותן שלא יחזרו בהן והוא שיזקוף הנשאר עליו מלוה ואם איתא יקנה בחליפין ולדעתי אינה ראיה שלא דברו אלא על אותו קנין בעצמו ר"ל קנין דמים ואף הם מביאים ראיה ממה שאמרו בפרק חזקת הבתים במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כגון לוקח אומר לקחתי ומוכר אומר לא מכרתי אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה והאחין שחלקו נעל וגדר הרי זו חזקה ומדשבקיה למכר ונקט מתנה שמע מינה דחזקה דמכר אינו קונה בלא דמים ואף זו לדעתי אינה ראיה שלא דברו שם אלא באותם שנקנות בחזקה בלא דמים שמן הסתם כל שמוכר בדמים אינו רוצה לקנות אלא בדמיו ולא עוד אלא שבמשנה אמרו אבל המוכר ונותן מתנה וכו' וזו פשוטה כדברינו ואף כל הסוגיות מעידות כן שלא חלקו באלו בין כותבין לאין כותבין בין נתן דמים ללא נתן אלא שיש קצת ראיה לדבריהם במה שאמרו יפה כח חזקה משניהם שלדברינו היה להם להוסיף במדרגות שבה שחזקה קונה בלא כסף ושטר ואף זו אני אומר שאינה ראיה שמאחר שאף הכסף והשטר אי פריש פריש לא פסיקא ליה ואף הם מביאים עוד ראיות חלושות שאין בהם הכרח כלל והדברים ברורים כמו שכתבנו:

ואמר אחר כן שהקרקע נקנה בשטר ופירושו שטר העשוי לגמר קנייה ר"ל שדי מכורה לך ולא שטר ראיה העשוי להצניעו ופירשו בגמרא דוקא במתנה אבל במכר עד שיתן דמים אלא שאף בזו אי פריש פריש ואם מכר שדהו מפני רעתה קנה אף בשטר לבד בלא דמים שגומר להקנות הוא ושטר זה העשוי לקנייה אינו קונה עד שיגיע השטר לידו ואינו כשטר העשוי לראיה ששטר העשוי לראיה צריך עדי חתימה מחשש כפירה וכן שיהא בדבר המתקיים ושאי אפשר להזדייף אבל זו אפילו על הנייר או על החרס ובלא חתימת עדים אלא שיש מצריכים לה עדי מסירה שאין זה אלא לגמר קנייה ואם רצה החוזר לומר אחר כן אין שטר זה כלום אינו רשאי הואיל ומודה שכתבו הא אם כפר שלא כתב אין זה כלום שאין שטר ראיה אלא בכתב ידו או בעדי חתימה ובדבר המתקיים ושאין יכול להזדייף ומעתה אין לתמוה על מה שאמרו בשני של כתבות ודוקא אחספא שמשמען של דברים שכתיבה בחרס אינה כלום שהרי בכתב העומד לראיה היא נאמרת ומי שמפרש זו שבכאן (בחזקה) בחוקק אינו כלום שהרי כתב שנינו וכבר אמרו במסכת גיטין וכתב ולא וחקק וזה שכתבנו בשטר שאינו קונה בלא דמים ובדמים שאינן קונין בלא שטר מכל מקום יש ביניהם קצת הפרש שבדמים בלא שטר עומד החוזר במי שפרע ובשטר בלא דמים אפילו מי שפרע אין בו וגדולי ההר כתבו שאף שטר בלא דמים יש בו מי שפרע:

ואמר אחר כן שהקרקע נקנה בחזקה והוא נעל או גדר או פרץ כל שהוא במה שיועילו מעשיו ודוקא שיחזיק בפניו או שיאמר לו לך חזיק וקני ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה ולא למעט הגבהה ומסירה ושאר קניות שהזכרנו אלא למעט מהם כסף ושטר וחזקה ואמר אחר כן שנכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות והוא שיקנה לו קרקע בכסף או בשטר ויאמר שיקנה כלים כך וכך עם אותו קרקע ופירשו בגמרא שאין צריך שיהיו אותם הכלים צבורים בה אלא נקנין בכל מקום שהם והילכך אף בארבע אמות קרקע או בטפח על טפח או אף בכל שהו יכול להקנות אלף צאן ואלף גמל אבל מכל מקום אגב וקני בעינן כלומר שיאמר קנה כלים הללו אגב קרקע שהקניתי לך ולא לשון אגב ממש שכל שיאמר עם הקרקע הרי הוא כאגב שהרי עקר המקום שקניה זו יצאה לנו משם הוא אמרו ויתן להם אביהם מתנות וכסף וזהב ומגדנות עם ערים בצורות אשר ביהודה וגדולי הרבנים פירשוה באגב ממש והביאוה ממה שאמרו בסוגיא זו תשמע דתני כל הני ולא תני אגב והרי ששנה באחת מהם ועמו מאה צאן אלמא אגב ממש בעינן ומכל מקום אנו מפרשין דתני כל הני ולא תני אגב ממעשה של רבן גמליאל וזקנים ומשטר הנזכר בזכה שדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר ומכל מקום כל שאומר עם קרקע פלוני הרי הוא אגב אלא שזה לשון ארמי וזה לשון עברי והדברים פשוטים ואמר אחר כן שכמו שהמטלטלין נגררין אחר הקרקעות לענין קניה כך הקרקעות נגררין אחר המטלטלין לענין שבועה והוא שידוע שאין נשבעין על הקרקעות ואם היה חייב לו שבועה על המטלטלין מגלגלין עליו אף שבועת קרקעות:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

זה שביארנו שכסף בלא שטר ושטר בלא כסף אם התנה קנה כל שהתנו שניהם או אחד בשביל שניהם והודה האחר אין אחד מהם יכול לחזור אבל אם התנה האחד לבדו ולעצמו ואמר אי בעינא בכספא אקנה אי בעינא בשטרא אקנה ידו על העליונה כל שרצה לחזור חוזר עד שיעשו שתיהן כל שרצה לקיים אין האחר יכול (לקיים) לחזור:

כל שנתן מתנה לחברו ועשאה בלשון מכר אע"פ שהודה לו חברו שמתנה היתה חייב באחריתו ואע"פ שאין אחריות כתוב בשטר שזה שכתב לו לשון מכר לאחריות נתכוון וחוזר עליו ועל לקוחות הבאות אחר המתנה ודבר זה גדולי ההר פירשוהו בשהזכיר סך דמים בשטר ואין נראה לי כן אלא אף בשלא הזכיר האחריות בשווי הקרקע או כשל עכשו או כשעה שנתן על הצדדין שהוא במכר:

זה שביארנו שמעות אינן קונות במטלטלין מדברי סופרים הוא ומתקנת שמא יאמרו נשרפו חטיך בעליה אבל מן התורה קונות הם והיוצא לנו מענין זה עם שאר דברים המתגלגלים בה כבר ביארנו במציעא פרק הזהב:

כבר ביארנו בקניית אגב שאין צריך שיהיו הדברים הנקנין צבורין בתוכה ושמא תאמר לעקר השאלה מיהא היאך נסתפק אי בעינן צבורין אם לאו והלא אם היו צבורין בתוכה מתורת חצרו הוא קונהו אין זה כלום שאיפשר שהוא חצר שאינה משתמרת:

קרקע כל שהו חייב בפיאה ובבכורים ובודוי שלהם ר"ל קריאת הפרשה ואי אתה מפרשה בודוי מעשר שאין ודוי מעשר תלוי בקרקע שאפילו לקח טבל מן השוק מתודה עליו וכן ראוי לכתוב עליו פרוסבל כמו שידעת שאין כותבין פרוסבל אלא אם כן יש לו ללוה קרקע כל שהו וכן ראוי להיות מטלטלין נקנין על גבו כמו שביארנו וכבר כתבנוה בשני של בתרא: