מאירי על קידושין מב

הרציעה לא סוף דבר שהיא נעשית במרצע לבד אלא אף במחט או במקדח ומכתב ובכל דבר הנוקב ובלבד שיהא של מתכת הא של עץ כגון סיל והוא כעין קוץ המתקן בידי אדם וסירא ר"ל קוץ לא:

וכשהוא מרצע אין צריך למרצע גדול אלא אף בקטן ואע"פ שכתוב בו המרצע ודרשו בו מרצע גדול אין הלכה כן וכיוצא במה שאמר ר' יהודה שאין גיד הנשה נוהג אלא בשל ימין ומדכתיב הירך המיומנת שבירך אין הלכה כן כמו שהתבאר במקומו:

כשהם רוצעים אין רוצעים במילת ר"ל באליה של אזן אלא בגופה של אזן ומתוך כך אמרו אין עבד כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום מצד הרציעה והכתוב אומר ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו ר"ל לעבודתו אע"פ שאינו שב לשררה שהיה בה ולפי דרכך למדת שמי שנקב התנוך של אזנו אינו בעל מום והרי אמרו נפגמה אזנו מן הסחוס ולא מן העור וכן למדת שעבד עברי כהן אע"פ שרבה הכתוב את הכהנים במצות יתרות אף הוא רבו מוסר לו שפחה כנענית כעבד עברי ישראל שאם אין שפחה אין רציעה שהרי הוא צריך לומר אהבתי את אשתי ר"ל השפחה:

כבר ידעת שכל היוצא למלחמה שראה אשה בשביה וחשקה אם תקפו יצרו עליה מותר לו לבא עליה אף בגיותה על דעת שיכניסה לביתו אבל לא על דעת שיבעלנה וילך לו אבל כל שבדעתו לכנסה מותר לו לבעול ביאה ראשונה בגיותה ירדה תורה לסוף דעתו של אדם ודברה כנגד יצר הרע שבו כלומר מוטב שיאכל בשר תמותות ר"ל מסכנות שחוטות והיא הבעילה על סמך שיגיירנה ואל יאכל בשר תמותות נבלות והיא הבעילה אף בלא גירות ומשבעל ביאה ראשונה אסור לו לבא עליה עד שיעשה לה כסדר האמור בתורה ויגיירנה וישאנה:

והכהן מותר ביפת תואר בביאה ראשונה אבל מביאה ראשונה ואילך אסור בה שהרי אסור הוא בגיורת:

אין יפת תואר מותרת אלא בשעת שביה אבל אם אינו בשעת שביה אסור בה ומותר לו אף באשת איש שהרי אין אישות גמור לגוי אע"פ שיש בו נדנוד איסור: