מאירי על קידושין לו

ייעוד אירוסין עושה ולא נשואין שאינן אלא כקדושין בעלמא ואינו יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מפר נדריה לבדו עד שתכנס לחפה:

אין האב רשאי למכור את בתו אלא למי שיש לו או לבנו קדושין בה והילכך אינו מוכרה לקצת קרובים כגון לבנו שהרי אחותו היא ונמצא שאין לו בה קדושין שהרי אחותו היא ולא לבנו שהרי אחות אביו היא אבל מוכרה לאביו שאע"פ שאין לו בה קדושין שהרי בת בנו היא יש לבנו בה קדושין שהיא בת אחיו והרי יש כאן צד ייעוד ומכל מקום כל שקדושין תופסין לו בה אע"פ שהוא בעבירה מוכרה לו שנאמר אם רעה בעיני אדוניה שרעה בנשואיה ומעתה מוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ושמא תאמר אלמנה או גרושה וחלוצה זו היאך היא אם שקדשה עצמה ומת המקדש הרי אין מעשה הקטנה כלום ואין לזו שם אלמנה וגרושה ואם שקדשה אביה והיאך הוא מוכרה אחר כן וכבר ביארנו שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אפילו אחר אירוסין פירושה שנתאלמנה מקדושי ייעוד ואע"פ שמעות הראשונות לקדושין נתנו ובדמים שקבל אביה הוא מקדשה ולא בדמי העבודה שיש לו עליה כמו שהתבאר מכל מקום כשקבל את הדמים לא קבלם להדיא לקדושין ואין זה קרוי אצלו מכירת אישות עד שנפקיע ממנו מכירה אחרת אם נתאלמנה ממנו או גירשה או נפלה לפני יבם מן הייעוד וחלץ לה יבמה ואע"פ שחליצה פסולה היא שהרי קטנה היא מכל מקום הרי נפסלה בחליצה זו מן הכהנה ואעפ"כ מוכרה לכהן הואיל וקדושין תופסין לו בה:

לענין ביאור זה ששאלו בייעוד אם עושה נשואין פירשו גדולי המפרשים דהוה ליה כמסרה אב לשלוחי הבעל שיורשה ומיטמא לה ומיפר נדריה אבל לתרומה לא כדאמרינן מסירתה לכל חוץ מתרומה ולפירוש זה אף לדעת נשואין עושה צריכה יחוד לתרומה והיינו דלא קאמר נפקא מינה לתרומה ומכל מקום יש סוברים שלדעת זה אינה צריכה חפה כלל אף לתרומה והאי דלא תני תרומה משום דאפילו למאן דאמר אירוסין עושה אוכלת הואיל ובביתו עמדה אין כאן חשש אחיה ואחותה ובא לבררה מבבגדו בה כיון שפירס וכו' הא יעודי מיעד לה ר"ל הא קדושי מקדש לה עד דאוקמה בקדושין דעלמא שאם נתאלמנה מהם אינו מוכרה הא קדושי מקדש לה הואיל ולא נשאת אבל ביעוד שמא נשואין עושה ואפילו קדושי לא מקדש לה ובא לבררה ממוכרה אלמנה לכהן גדול ובקדושי ייעוד ר"ל שנתיעדה ואחר כך מת ומקבל האב קדושיה אחר כן לדעת ר' יוסי שאמר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו ונמצא שלא קדשה הוא אלא היא בעצמה נתקדשה באותה פרוטה שעתידה לעשות לו במלאכתה ואין כאן אצלו שפחות אחר אישות שהרי לא קדשה הוא ואם נשואין עושה אע"פ שלא עשאן הוא מכל מקום כיון שנשאת וכו' והקשה ואף כשתאמר אירוסין עושה מה בכך הא מכל מקום אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ואפילו לאחר אירוסין אע"פ שלא עשאן הוא הואיל ומכל מקום אירוסין גמורים היו אלא מאי אית לך למימר דשאני אירוסין דידיה דהיינו קדושין דעלמא מאירוסין דידה דהיינו ייעוד ואם כן אף כשעושה נשואין נאמר כן ואהדר ליה אירוסין מאירוסין איכא למימר דשאני הואיל ולא מפקעי רשות אב לגמרי אף באירוסין דידה והילכך באירוסין דידה מיהא שיך למימר דלא ליפקעו רשותיה אף ממכירה אלא נשואין הואיל ובדידיה פקע רשותיה לגמרי אף בדידה כן אלא ודאי אירוסין עושה וכן הלכה אף לדעת האומר לקידושין נתנו כמו שביארנו: