מאירי על קידושין לה

אמה העבריה שייעדה האדון או בנו הרי היא כשאר הארוסות ואינה יוצאה אלא במיתת הארוס או בגט כשאר הנשים ומה שנאמר כאן שמשיעדה אינה יוצאת במיתת האדון פירושו כיציאת אמה אלא שעומדת בביתו אם נשאת כדין אלמנה ואם לא נשאה שהיא זקוקה ליבם ומכל מקום אם מת האדון או גרשה אחר הייעוד קודם שנשאה ועדין היא קטנה רשאי האב לחזור ולמכרה ומה שאמרו כאן שפירס טליתו עליה אינו רשאי למכרה לא בייעוד אדון הוא אלא באב ובקדושין דעלמא ור"ל כיון שמסרה למי שיפרוס טליתו עליה אינו רשאי למכרה אבל בייעוד הואיל ולא מסרה האב לכך בהדיא רשאי למכרה הואיל ולא נשאת עדיין וכל שכן אם יצאה בשנים או ביובל או גירעון כסף ועדין היא קטנה שיכול האב למכרה שמוכר אדם את בתו לשפחות אחר שפחות ומה שאמרו אינה נמכרת ונשנית אין הלכה כן ומכל מקום אם קדשה כשהיא קטנה ונתאלמנה או נתגרשה אינו יכול למכרה שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אפילו אחר אירוסין ולא אף לאישות אחר אישות ר"ל שאם השיאה ונתאלמנה או נתגרשה אין לאביה עוד רשות בה כמו שיתבאר אבל מוכרה לאישות אחר שפחות ואפילו יצאה בסימנין מקבל קדושיה עד שתבגר וכן אם קבל קדושיה ונתארמלה חוזר ומקבל קדושיה:

לא ניתן רשות לאב למכור את בתו אלא כשהעני ביותר עד שאין לו מה יאכל או מה ימכור וכל שראו הקרובים שיש ביד האב במה לפדותה כופין אותו לפדותה משום פגם משפחה הא כל שאין לו אין כופין את האדון לקבל שטר על דמיו דאטו איהו נקיט מרגניתא בידיה ויהיבנא ליה חספא אבל עבד הנמכר לישראל אין כופין את קרוביו לפדותו כמו שביארנו שהרי לא נכתבה גאלת קרוביו אלא בנמכר לגוי ואף בנמכר לישראל נתמעטה מבאלה ואם תאמר לעשות כן בתביעת שאר קרוביו לקרוב יותר דרך תקנה מצד פגם משפחה אינו כן שאם נכוף אותם בכך יחזור וימכור את עצמו ויש גורסין נכפייה משום פגם משפחה כלומר שנכוף את העבד לפדות את עצמו ותירץ הדר מזבין וכו' ויש מפרשים שאם אין לאב במה לפדותה באים בני המשפחה שאין ספק בידם לעשות וכופין על כך אותם שיש בידם ספק לעשות ואין הדברים כלום שאם כן אף האב חוזר ומוכר אלא לא נאמרה כפייה זו אלא על האב:

כבר ביארנו שהגנב שאין לו מה לשלם נמכר בגניבתו וכיצד הוא הדין אם מצאו לו במה לשלם ממטלטלי כופין אותו לשלם הקרן והכפל או תשלומי ארבעה וחמשה ואם אין לו מטלטלין יורדין לקרקעותיו לעידית שבהם כשאר הנזקין ופורע ואם אין לו לא קרקע ולא מטלטלין נמכר ומכל מקום האשה אינה נמכרת בגניבתה ואף האיש אינו במכר אלא לתשלומי הקרן אבל לתשלומי הכפל או ארבעה וחמשה אינו נמכר אלא יהא חוב עליו עד שיעשיר בגניבו ולא בכפלו ואינו נמכר מצד הזמתו ר"ל שהעידו על אחד שגנב ונמצאו מוזמין ואין להם במה לשלם:

גנב ונמכר וחזר וגנב אם לאותו אדם בעצמו גנב אינו נמכר על השניה אלא תהא חוב עליו שאין מוכרין אותו בשביל זה שתי פעמים אבל אם גנב לאחר מוכרין אותו בשביל אחר אחר שיצא מזה ואפילו גנב למאה כן:

ואף בגניבה ראשונה יש צדדין שאינו נמכר כיצד היה גניבו כנגד ממכרו נמכר וכן אם היתה הגניבה שוה יותר מערכו ושאר הגניבה עם כפילא חוב עליו אבל אם היה הוא שוה יותר מן הגניבה אינו נמכר ונמכר כלו אמר רחמנא ולא חציו או חצי זמנו וכל שהוא שוה פרוטה יותר מגניבו הדין כן:

גנב להרבה בני אדם קודם שנמכר מוכרין אותו בשביל כלם וחולקין ובלבד שיהא ערכו כקרן שגנב בין כלם או פחות וכן שותפין שגנבו כאחד כל אחד נמכר בחלקו ורואין מי שדמיו יתר על חלקו ואינו נמכר:

גנב להרבה בני אדם קודם שנמכר ועמד אחד בדין הרי הוא כמי שנמכר בשבילו וממתינין האחרים עד שיעבור זמנו:

גנב לאדם אחד הרבה גניבות קודם מצרפין אותן לאחת ומוכרין אותו בשביל כלם דברים אלו כך קבלנו בפירושם ואף גדולי המחברים מסכימים ברבם ולשיטה זו אנו מפרשים כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות בגניבה אחת אינו נמכר וחוזר ונמכר אבל בשתי גניבות אף לאדם אחד חוזר ונמכר והקשה בגניבתו טובא משמע כלומר שעל הנגנב הוא חוזר שיהא הגנב נמכר על גניבותו ובגניבתו הרי הוא כלשון כענין גניבותיו כמו ובהמה רבה והדגה אשר ביאור ואעפ"כ אנו דורשין שכיון שנמכר פעם אחת אינו מוכרו אלא כל שבאדם אחד אינו נמכר אלא פעם אחת אף לכמה גניבות אבל בשני בני אדם חוזר ונמכר ואין נראה כן:

גדולי הרבנים יש להם בענין זה שיטה אחרת והוא שהם פירשו כאן בגניבה אחת ר"ל שנמכר ונשנה בה אם אינו שוה אלא חצי הגניבה אבל אם גנב לו הרבה פעמים והעמידו בדין אינו נמכר אלא פעם אחת והקשה בגניבתו טובא משמע ותירץ שבאדם אחד אע"פ שהן שתי גניבות חוזר ונמכר והוא שיעמידהו בדין בזמן אחד אבל בשני בני אדם אינו נמכר אלא על מי שהעמידו ראשון בדין ואם העמידוהו בדין כאחד חולקין את דמיו ואף לאחד אם גנב ונמכר ויצא לחירות וחזר וגנב לו חוזר ונמכר: