מאירי על קידושין כח

המשנה השניה והכונה בה להתחיל בביאור החלק השני במה שנתגלגל לבאר דרכי הקניות בשאר הדברים והחל הענין בקניות של עבד עברי והוא שאמר עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף יתירה עליו האמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנים הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון אמר הר"ם פי' אמר השם בעבד עברי מכסף מקנתו מלמד שהוא נקנה בכסף ואמר באמה העבריה והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה ואמר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה ואמר באמה העבריה אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת בשטר כמו שביארנו האשה נקנית בשטר אף היא נקנית בשטר תדע עבד עברי מאמה העבריה [חסר כאן ראה בנדפס] שהיא נקנית בכסף כמותו ותצא בשנים ואמרו בשנים ירצה בו עבודת שש שנים מיום מכירתו עד שלימת שש שנים ואפי' היו בכלל הו' שנים שמטה והוא אמרם שש שנים יעבוד ובשביעית יצא פעמים שהוא יוצא בשביעית שאם הזדמן שנת היובל בכלל הו' שנים יצא ובגרעון כסף הוא שתשוב קנייתו על איזה זמן שעבד אצלו ויגרע מה שראוי לו מכסף ויתן לו השאר ויצא דמיון זה אם קנה אותו בס' דינרין ועבד עמו שתי שנים יתן לו מ' דינרין ויצא חפשי ועל זה הענין רמז באמה העבריה באמרו והפדה וסימנין הוא שתביא שתי שערות אחר שלמות י"ב שנים ויום אחד וזה שבא בקבלה ויצאה חינם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות וימי בגרות הוא אחר שהביאה שתי שערות עד ששה חדשים כמו שביארנו בפרק שלישי מכתובות ואמרו בנרצע ועבדו לעולם ובאה הקבלה ועבדו ולא לבנו... ולעולם לעולמו של יובל ואמר בנרצע ואף לאמתך תעשה כן ולזה אמה העבריה גם כן יוצאת במיתת האדון ולא זכר התנא להיותה משותפת עם הנרצע בזה הענין אמנם עבד עברי כאשר מת האדון הנה אם הניח בן עובד זה הבן עד סוף שש ואם לא הניח בן יוצא ואינו עובד לא את הבת ולא את האח ולא שאר יורשים ודע שעבד שמכר עצמו מחמת עוני והוא אמרו ית' כי ימכר לך אחיך העברי וכשמכרוהו ב"ד והוא אמרו ונמכר בגניבתו וכאשר היו דמיו יותר מערך מה שהוא חייב מן הקרן גניבתו לא ימכר וכבר קדם בשלישי מסוטה שהאיש נמכר בגניבתו ולא האשה ואמנם ימכור אותה אביה והיא קטנה כמו שהתבאר בשלישי מכתובות ואמרו שטר אמה העבריה מי כותבו והשיבו אם כותבו כמו שיכתוב לו בתי מכורה לך בתי קנויה לך ויתן לו השטר בפני עדים וכאשר זכרנו קצת דיני עבד עברי ואמה העבריה נשלים אותה בלשון היותר קצר אחר שתדע שמי שנמכר לגוי יוצא במיתת האדון גם כן הרי מזה אמרם המוכר עצמו נמכר לשש ויותר על שש מכרוהו ב"ד אין נמכר ליתר על שש מוכר עצמו אינו נרצע ואין מעניקין לו ואין רבו מוסר לו שפחה כנענית ושמכרוהו ב"ד נרצע ומעניקין לו ורבו מוסר לו שפחה כנענית והיא מותרת לו כל ימי שהוא עבד ובניו ממנה עבדים והוא אמרו האשה וילדיה תהיה לאדוניה ולהאדון שיכריחנו על זה אם לא רצה העבד ואמרו ואלו מעניקין להם היוצא בשנים ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין אבל היוצא בגרעון כסף אין מעניקין לו ושיעור הדבר אשר יתן לו מממונו לא פחות ממה שישוה ל' סלעים והסלע ד' דינרין וכבר ביארנו שיעור הדינרין יאמרו מנין לבורח שחייב להשלים שנאמר שש שנים יעבוד ואמרו ענק אמה העבריה ומציאתה לאביה לפי שהיא הרי נערה כמו שביארנו והיא ברשות אביה ואם מת אביה הרי היא לעצמה לפי שהעיקר אין אדם מוריש זכות בתו לבנו ואין לאחיה בזה כלום וענק עבד עברי לעצמו ואין לבעל חובו בשום דין ולא יגבה חובו ממנו וכאשר חלה העבד אצל האדון והתמיד חליו פחות מד' שנים היו כמו שכן לסירוגין הוא יחשוב לו דמן החולי מכלל השש שנים ואם התמיד חליו ד' שנים חייב להשלים לפי שהוא כשכיר הלא תראה אמרו ית' כי משנה שכר שכיר וכבר ידעת לשון הפסוק באמה העבריה אשר לו יעדה ואמר כיצד מצות יעוד אמר בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו אפי' בסוף שש ואפי' סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות ואמר ית' ואם לבנו יעדנה והוא שאמר הרי את מקודשת לבני אמנם צריך שיהא הבן גדול וירצה בזה אמרו אין יעוד אלא לגדול ואין יעוד אלא מדעת ולא יתכן מכירת אמה העבריה שלא למי שיש לה עליו קדושין או על בנו ואע"פ שלא יהיה עליו כמו שימכרנה לאביו שזה יכול ליעדה לבנו שמותר לאדם לישא את בת אחיו ואמרו לאמה מלמד שמוכרה לפסולין וכאשר לו יעדה או לבנו שוב אינה יוצאה כי אם בגט ואמנם תצא בכל אלו הפנים אם לא יעדה לא לו ולא לבנו ודע שיוכרח האב על פדיית בתו כאשר מכרה משום פגם משפחה והוא אמרם מפדין אותה בעל כרחו ואמרו אינה נמכרת ונשנית וממה שיתחייב שתדעהו שהעבד כאשר גנב לראובן דרך משל ונמכר בגניבתו עוד גנב פעם שנית לראובן בעצמו הנה לא ימכר פעם שנית לפי שלא ימכרהו ראובן ב' פעמים אמרו כיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למכרו ולא יהיה המרצע אלא של מתכת ואין רוצעין אלא במילת של אוזן ועבד כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום אבל יקח שפחה כנענית לפי שהיא מותרת לו כל ימי העבודה ואמרו בכל עבד עברי יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ואמרו אם אמר יאמר העבד עד שיאמר וישנה העבד עד שיאמר כשהוא עבד ועד שיאמר בתחלת שש ובסוף שש לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך לרבו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר את אשתי ואת בני הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו אינו נרצע שנאמר כי טוב לו עמך רבו אוהבו והוא אינו אוהב את רבו אינו נרצע שנאמר כי אהבך הוא חולה ורבו אינו חולה אינו נרצע שנאמר כי טוב לו רבו חולה והוא אינו חולה אינו נרצע שנאמר עמך תנו רבנן כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו ואמרו רבו חייב במזון אשתו ובניו ולזה אמר ויצאה אשתו ויצא מעמך הוא ובניו עמו שהם אינם נמכרים ואמנם יצאו אחריו וכן אין מותר לו שיעבידהו עבודה שיש בה בזיון גדול כמו שישא מנעליו או שיוליך כליו למרחץ לאמרו ית' לא ימכרו ממכרת עבד ואמרו אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג:

אמר המאירי עבד עברי ר"ל בין שמכר עצמו מחמת דוחקו לישראל או לגוי והוא שאין לו מה יאכל וכבר מכר כל אשר לו וכגון זה הואיל ואינו עושה לצורך סחורה או לקנות כלים או לפרוע לבעל חובו אלא לצורך אכילה לבד ואין לו מה למכור כדי לאכול אלא עצמו נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו ועליו נאמר בנמכר לישראל כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ובנמכר לגוי וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לו בין שמכרוהו ב"ד מחמת שגנב ולא מצאו לו ב"ד במה לשלם אפילו הקרן שמוכרין אותו כדכתוב ואם אין לו ונמכר בגניבתו ועליו נאמר כי תקנה עבד עברי וכן במשנה תורה נאמר עליו כי ימכר לך אחיך העברי בין האב שמכר את בתו לאמה כלם בכלל זה להיות נקנין בכסף או בשטר והוא שבמוכר עצמו נותן לו כספו ובמכרוהו בית דין נותנו למי שגנב ממנו ובאמה נותנו לאביה ואמר שיהא קנוי לו באותו כסף או שוה כסף שנותן בשבילו או שנותן כסף אחר בתורת קנייה ובשטר שבמוכר עצמו כותב לו על הנייר או על החרס הריני קנוי לך ונותן לו השטר ובמכרוהו בית דין כותבין לו בית דין הרי זה קנוי לך ובאמה כותב האב הרי בתי קנויה לך ובכלם אנו למדין בכסף ממה שנאמר בנמכר לגוי מכסף מקנתו ובאמה העבריה והפדה והוקש מוכר עצמו לישראל מנמכר לגוי בגזרה שוה של שכיר שכיר ומכרוהו ב"ד לאמה מהיקש העברי או העבריה שנאמר במכרוהו בית דין ולא עוד אלא שאף גזירה שוה של שכיר שכיר שוה היא לכלם שנלמד אותה למטה אף ממכרוהו בית דין למוכר עצמו כמו שיתבאר בסוגיא ובקנין שטר אנו למדין בכלם כן ממה שנאמר לא תצא כצאת העבדים ר"ל עבדים כנעניים כלומר בראשי איברים אבל נקנית היא בקנין העבדים הכנעניים שנקנין בכסף ושטר כמו שיתבאר למטה ומכרוהו בית דין למד ממנה בהיקש שהזכרנו והשאר למדים ממנו בשכיר שכיר שבנמכר לגוי כתיב כימי שכיר יהיה עמו ובנמכר לישראל כשכיר כתושב יהיה עמך ובמכרוהו בית דין משנה שכר שכיר ומכל מקום אינם נקנין בחזקה אע"פ שהכנעני נקנה אף בחזקה שהרי מיעט הכתוב בכנעני וכתב והתנחלתם אותם אותם בחזקה ולא עברי בחזקה וכן אינו נקנה בחליפין אבל נקנה הוא בכסף ושטר להיות כל דיני עבד עליו להיות מעשי ידיו לרבו ואם מכרוהו שמותר בשפחה על הצדדין שיתבאר אבל מוכר עצמו אסור בה כמו שיתבאר:

וקונה את עצמו לצאת מרשות אדון להיות מעשי ידיו לעצמו וליאסר בשפחה ולשאר כל הדברים בשנים ר"ל שש שנים ומכל מקום זו דוקא במכרוהו בית דין שאינו נמכר לעולם אלא לשש אבל מוכר עצמו נמכר אף ליתר על שש או לעולם הכל כמו שיתנה אלא שאם מכר עצמו סתם יראה לקצת מפרשים שיוצא בשש ויש חולקים לומר לעולם ושש שנים שניתנו לעבד אף שנת השמטה בכלל שאין שנת השמטה מוציאה את העבד לחירות אלא שנת היובל והוא שאמר וביובל שאם פגע יובל בתוך שש למכרוהו ב"ד או בתוך שני תנאו למוכר עצמו יוצא וכן באמה העבריה וכן יוצא בגרעון כסף שאם יש לו במה לפדות את עצמו מחשב עם רבו כמה עולה קנינו לשנה הן לשש שנים למכרוהו ב"ד הן לשני תנאו למוכר עצמו ומחשב כמה שנים עבד ונותן לו לפי הנשאר כיצד מכרוהו ב"ד בששים דינרים או מכר עצמו לעשר שנים בשמונים דינרין ועבד ארבע שנים במכרוהו ב"ד נותן לו עשרים דינרין ויוצא ובמוכר עצמו מגרע שמונה דינרין בכל שנה לחשבון שנים שעבד ונותן לי הנשאר וכן באב שמכר את בתו אבל במיתת האדון אינו יוצא לגמרי שהרי כל שהלוקח ישראל עובד הוא את הבן הא מכל מקום במקום שאין בן יוצא ואינו עובד לא את הבת ולא את האח ועל זו אמרו למטה בסוגיא לך ולא ליורשיך ר"ל שאר יורשים חוץ מן הבן וזהו שאמרו לך ולא ליורשך ולא אמרו לך ולא לבנך וכשהקונה גוי או גר אינו עובד אפילו את הבן יתירה עליו אמה העבריה שיוצאה בכל אלו ר"ל שנים ויובל וגירעון ועוד בסימני נערות או בסימני בגרות באילונית כמו שהתבאר והוא הדין שיתירה עליו במיתת אדון שהאמה אינה עובדת אפילו הבן אלא מאחר שמוציאה לפעמים אף בעבד ר"ל במקום שאין בן לא פסיקא ליה למיתניה או שמא תנא ושייר שהרי שייר בשניהם גט שיחרור שהכל יוצאים בו הנרצע והוא שעבד שש שנים ובסוף שש קודם שקיעת החמה אמר לו אהבתי את אדני וכו' נקנה ברציעה להיות כל דיני עבד עליו וקונה את עצמו ביובל ובמיתת אדון שהנרצע אינו עובד אפילו הבן אבל אינו יוצא בשנים שהרי כתוב לעולם ובגירעון אין לומר בו כן שהרי אין הרב קונהו בכסף:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוהו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

משיכה בגוי כבר ביארנו באחרון של ע"ז שקונה הן גוי מחברו הן גוי מישראל הן ישראל מגוי אם כן מה שאמרו כאן אשכחן נמכר לגוי הואיל וכל קנינו של גוי בכסף ופירשו גדולי הרבנים שאינו קונה במשיכה וכמו שאמרוה בערכין מיד עמיתך ולא מיד הגוי לא כהלכה נאמר ויש מפרשים בזו הואיל וכל קנינו של גוי אף בכסף כלומר שאינו צריך משיכה וכמו שאמרו במסכת תמורה ובאחרון של ע"ז בענין אתנן בזונה גויה דלא בעיא משיכה ואע"פ שהם גורסים דלא קניא במשיכה גירסא משבשת היא ואף בקצת פירושין מצאנוה כאן כדברינו ומכל מקום גדולי האחרונים שבצרפת פירשו כאן הואיל וכל קנינו של גוי בעבד עברי הוא בכסף שתורת משיכה וחזקה בעבד עברי אף לישראל אינה כלום וקנין שטר אצל גוי ליכא שלא מצינו לו קנין שטר אלא או בכסף או במשיכה כמו שביארנו או בחזקה כמו שהתבאר ברביעי של גיטין בענין עמון ומואב טהרו בסיחון וכן כל הקניות הדומות לאלו כגון הגבהה וכליו וכמו שביארנו באחרון של ע"ז:

כבר ביארנו במכרוהו ב"ד שאינו נמכר אלא לשש אפילו לא הספיקה מכירת שש לתשלום הגניבה אבל מוכר עצמו נמכר לשש בסתם לדעת קצת ונמכר ליתר על שש בתנאי שהרי לא נכתב בו שש שנים:

וכן ביארנו שמכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית אבל מוכר עצמו אינו נרצע וכן לענין הענק מכרוהו בית דין מעניקין לו אלא אם כן יוצא בגירעון כסף מוכר עצמו אין מעניקין לו וכן מוכר עצמו נמכר לגוים אם רצה אבל מכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לישראל ואמה העבריה מעניקין לה ואינה נרצעת ואינה נמכרת אלא לשש כמו שיתבאר ומה שנאמר בסוגיא זו לך ולא ליורשך כבר ביארנו למעלה שאין הבן בכלל זה ומה שנאמר בה להרצאת אדון פירושו לפייסו שלא יקשה בעיניו בשלחו אותו חפשי כדכתיב לא יקשה בעיניך וכו':