מאירי על קידושין כא

ולענין הדין אין בהם טענת מקח טעות מחמת מום שאם בגלוי הוא הרי ראה וניפס ואם בסתר הוא כגון שומא או נשיכת כלב או ריח הפה וחוטם מה לו בכך והרי למלאכה הוא רוצהו ואין בזה בטול מלאכה ואם הוא נכפה לזמן קבוע שהוא כמומין שבסתר ויש בו בטול מלאכה לא שכיח ומכל מקום גדולי המחברים פסקו שכל שיש בו שחין רע או חולי שמתיש כחו או נכפה או משועמם וכיוצא בכאלו מדברים המלוכלכים הרי זה מום וכן בצרעת שהרי אינו סובל שיהא עוסק במלאכת אכילה ושתיה וכל אלו כמומין שבסתר נמצא גנב או קוביוסטוס ר"ל גונבי נפשות הגיעו שסתם עבדים כך הם ואין כאן טעות וכן בזולל וסובא וכיוצא בהם ליסטים מזוין או מוכתב למלכות קול יש לו ומתוך הקול אי אפשר שלא ידע והרי זה כסביר וקביל ושמא תאמר והלא בבבא בתרא פרק פירות אמרו המוכר עבדו לחברו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו ליסטים או מזוין או מוכתב למלכות אומר לו הרי יש לך לפניך ר"ל והלה מחזיר לו מעותיו בדין תירצוה חכמי הדורות כשהביאו מעיר אחרת וזו שבכאן באותה העיר ושמא תאמר לדעת זה הביאו מעיר אחרת מיהא לא יאכל בתרומה משום סמפון לדעת החושש לסמפון אע"פ שאין הלכה כן לקיחה מעיר אחרת דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו ויש מפרשים שזו של בתרא בשלא פרעו עדין ואומר לו הרי שלך לפניך שהרי נעשית מוציא ועליך הראיה שנודע לי בקול אבל כל שפרעו אינו ואע"פ שהיה לך לומר גם כן לדעת החושש לענין תרומה לסמפון היה לנו לאסור בשלא פרעו לא פלוג רבנן ויש מפרשים שאף בלקחו בעיר וכן אף בשלא פרעו הוי מקח טעות ובזו כך אומר קלא אית להו ואין לחוש בהם לאכילת תרומה ומכל מקום כשימצא כן נעשה זר למפרע ויש מפרשים שהמוכר אומר ללוקח הרי שלך לפניך כלומר שהרי נודע לך מצד הקול וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם והדברים נראים כדעת האמצעי:

ולענין ביאור סוגיא תדע שבדברי רבינא ראוי לגרוס אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה וכו' משום דעולא ואין גורסין בה אי משום דעולא אי משום סמפון ופירוש הדברים שמעתי שאתה אומר ארוסה אוכלת כל שאין לחוש למזיגה ואי אתה חושש לסמפון והשיבו ואתה אי אתה אומר כן והרי קל וחומר הוא אבל מה אעשה וסתם ארוסה מיהא אסורה משום דעולא:

כבר ביארנו במשנה בקדושי כסף ששעורן בפרוטה שכל פחות מכן אינה מקנה עצמה בכך ואפילו פחותה שבפחותות ואפילו פירשה ואמרה הריני רוצה להתקדש לו בדבר זה אע"פ שאין בו שוה פרוטה אינו כלום סתם הדברים אין שום אשה מקנה עצמה בלא כלום ואפילו פירשה וכן כלך לדרך זו אפילו ידענו בה שהיא גדולה בכבוד ומעלה יתירה ומשתררת שהדברים מוכיחים בה שאינה מקנה עצמה בפרוטה מתקדשת היא בפרוטה ומכל מקום כל שפירשה ואמרה שאינה רוצה להתקדש אלא בשעור כך דבריה קיימין הא כל שבסתם מקדשת בפרוטה הן על ידי עצמה הן על ידי שלוחה הן שהבחינה באותו דבר שהוא שוה פרוטה הן שלא הבחינה כגון שקדשה בלילה הואיל ואינה מוטעית בגופו של דבר ושהוא שוה פרוטה מכל מקום למדת שהסתם בפרוטה הואיל והוא ממון אפילו לנכבדות ביותר ואם פירשו תהא כפירושן ופחות מפרוטה אינה כלום אף לפחותות ואף בפירשו:

ולענין ביאור זה שאמרו בדינר פירשו תחלה טעם שלהם שכן אשה מקפדת על עצמה ואינה מתקדשת בפחות מדינר והקשה אלא מעתה וכו' כלומר הואיל ולא מתורת ממון אתה בא אלא מתורת קפידא נהי אף בשאינה מקפדת משערין בכך ואין שום אשה מתקדשת בפחות הא כל שרגילות מתוך הקפדתם בקדושין יתירים נימא דאי פשטה ידה וקבלה חד זוזא לא כלום הוא והשיבו פשטה ידה לא קאמינא כלומר שמאחר שאף היא מראה שאינה מקפדת בכך מקדשת אחר שיש שם ממון ומדקאמר לא קאמינא נראה דאף מפרוטה הוא אומר כן הא כל שלא בידיעתה שיעור הממון סתם נשים אינן מקדשות בפחות מדינר ואף בנתיה דר' ינאי כל שלא ידעו בשיעור הממון אחר שלא התנו בו כלום הרי הן כשאר הנשים שאם מתורת הקפדתם היה להם לפרש וחזרו ופירשו הטעם דכסף של תורה כסף צורי ופרוטה אינה של כסף ואם כן אף בפשטה ידה וקבלה פרוטה אינה מקדשת ומדאפיקתה מפרוטה ואוקמתה אכסף אוקמה אדינר אע"פ שיש מטבע כסף פחותה ממנה והיינו מעה ומכל מקום הלכה בפרוטה על הדרכים שביארנו: