מאירי על קידושין קכ

ולענין ביאור מיהא יש שואלים היאך לא אמרו גם כן איכא ביניהו שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שלרב הונא מקודשת לשני ולרב יהודה אינה מקודשת לו כלל ותירצו בה שבזו אף לרב יהודה צריכה גט משני שלא אמרה אלא דרך ספק וכמו שכתבנו למעלה ואף אנו תירצנוה בפנים אחרים בפרק ראשון אלא שלדעתי הקושיא מעיקרא אינה נקט בקדושין לשון קדושין ונקט בגיטין לשון גיטין ולנדון שלפנינו מיהא הלכה כרב הונא וכל שאמר הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז אפילו נתקרע הגט או שאבד מגורשת אלא שלא תנשא עד שתתן וכבר הארכנו בקצת דברים הצריכים בדין זה בפרק ראשון:

הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם אפילו רצתה ליתן ליורשיו שכל שאמר לי לי ולא ליורשי קאמר והיא שהביאתנו לומר בעל מנת שאתן ומת הוא או מתה היא שאף הוא אמר לה ולא ליורשיה או אתן אני ולא יורשי ומכל מקום חכמי הדורות מפקפקין לומר שאין קפידת נותן שוה לקפידת מקבל שהמקבל מקפיד על כל פנים שלא לקבל אלא הוא אבל נותן לא איכפת ליה אם הוא אם יורשיו אם לה אם ליורשיה אלא שגדולי הרבנים כתבוה כדברינו וכן הדברים נראין שכשתמצא לומר אף למקבל משעת מיתה ואילך מיהא דעתו על יורשיו ולא איכפת ליה אם לו אם ליורשיו:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר הרי את מקודשת לי על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו על מנת שאראך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויראנה הראה על השלחן אינה מקודשת אמר הר"ם פי' אמרו הרי זו מקודשת ויש לו ירצה בו שהוא אם היה אצלו מה שזכר הרי זו מקודשת בודאי ואם אמר שאין אצלו כלום ולא מצאנו דבר מפורסם הרי היא מקודשת בספק דחיישינן שמא יש לו ומתכוין לקלקולא ואמרו הראה על השולחן וכן כאשר לקח ממון בשותפות והראה לה מזה הממון מאתים זוז או הלוה והראה אותם לה אינה מקודשת:

אמר המאירי הרי את מקדשת לי ר"ל בפרוטה זו על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו כלומר שיתברר שיש לו וכל שלא נתברר אינה מקודשת ופירשו בגמרא אינה מקודשת ודאי אלא ספק מחשש שמא יש לו ובתוספתא אמרו על מנת שיש לי ביד פלוני אע"פ שאמר אין לי מקודשת ר"ל מספק שמא עשו קנוניא והטעם שמאחר שאמר על מנת שיש לי הדבר מוכיח שיש לו אחר שהוא בא לקדש וכשחוזר ואומר אין לו ראוי לחוש וכל שנתברר שיש לו כגון שהביא עדים על כך אין צריך שיראם לאשה אבל אם אמר לה על מנת שאראך מאתים זוז כלומר שיש לי מאתים זוז ושאראם לך מקודשת ובלבד כשיראה וכל שלא הראה אינה מקודשת גמורה עד שיראה ותתקדש למפרע שאינה סומכת על שום בירור עד שתראה היא בעצמה ואם נתן לה זמן ולא הראה לזמן שקבע אינה מקודשת אף מספק ואם הראה על השלחן כגון שהיה הוא שלחני והראה לה מאתים דינרין של אחרים על השלחן אע"פ שהריוח שלו אינה מקודשת שלא נתכונה אלא שיהא אף הקרן שלו:

על מנת שיש לי בית כור עפר הרי זו מקודשת ויש לו על מנת שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו המקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת על מנת שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ויראנה הראה בבקעה אינה מקודשת אמר הר"ם פי' אמרו בכאן ויש לו ואז תהיה מקודשת בודאי ואם אמר שאין אצלו כלום הנה היא מקודשת בספק חיישינן שמא יש לו והשמיענו זה הדין בממון ובקרקע שלא נאמר קרקע לא יוכל אדם להחביאו ואם היה אצלו קרקע כבר היה נודע ולא תהיה מקודשת בספק וכן אם השמיענו זה הדין בקרקע לבד לאמרו אע"פ שלא נראה ממנו דבר תהיה מקודשת ודאי לפי שהאדם יכול לטמנו ולא נודע לאדם אעפ"כ אם לא יהיה נראה אלינו לא תהיה מקודשת אלא בספק ואמרו הראה בבקעה ירצה בו הראה בבקעה שאינה שלו ואפי' לקח אותו בשכירות או בשותפות אינה מקודשת:

אמר המאירי הרי זו מקודשת ויש לו ר"ל שיתברר שיש לו ואם לא נתברר אינה מקודשת ודאי אלא ספק על מנת שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקדשת ואם אין לו באותו מקום אינה מקודשת ואע"פ שיש לו במקום אחר שהקרקע אדם קפיד עליו על המקום אם מצד חשיבות המקום או קרבתו או מצרנות ושכונה של בני אדם מהוגנין ובמעות מיהא לא הוזכר בו חלוק מקומות ויראה שאפילו אמר לה על מנת שיש לי מאתים במקום פלוני ונמצא שאין לו באותו מקום אלא במקום אחר מקודשת כל שבידו להביאם ומכל מקום אף בזו גדולי המחברים כתבו שאינה מקדשת ואין נראה לי שאם כן למה לא הוזכר כן בראשונה ומכל מקום כל שאין הדבר מזומן להביאם כאן יראה שאינה מקדשת אלא שאחר כן חזרנו להודות לדברי גדולי המחברים ממה שבבריתא של מסכתא זו פרק שלישי מצאנוה כן בהדיא ר"ל על מנת שיש לי מאתים זוז מקודשת שמא יש לו בסוף העולם שיש לי במקום פלוני אם יש לו מקודשת ואם לאו אינה מקודשת שיש לי ביד פלוני אפילו אמר אותו פלוני אין לו בידי מקודשת ר"ל מספק שמא עשו קנוניא אמר עד שיאמר יש לו בידי אם אמר מקודשת ואם לאו אינה מקודשת על מנת שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ויראה כלומר שאע"פ שנתברר שיש לו אינה מקודשת עד שיראנה ואם הראה בבקעה ר"ל שאינה שלו ופירשוה בגמרא אע"פ שקנאו לפירותיו או שהוא אריס בה אינה מקודשת שלא נתכונה אלא לשדה שהגוף שלי:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: