מאירי על קידושין קיט

זה שפסקנו בענין זה הוא מפני שפסקנו כרב שתלה טעם הספק אם משום חזרה וכן דעת גדולי הפוסקים ומכל מקום גדולי המחברים פסקו כר' יוחנן שאפילו הן מאה כלם תופשים בה וצריכה גט מכל אחד ואחד ויראה שהביאם לכך הכלל הידוע רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומכל מקום טעמו של ר' יוחנן אינו מטעם שהזכרנו להיות לשון זה מובן לקצת בני אדם בתנאי ולקצתם בחזרה אלא טעם אחר הוא שאם מטעם זה לא היה אומר אפילו מאה תופשין בה שהרי בזו אין תפישה אלא לאחד מהם ואין אנו יודעים מי הוא ולפיכך נעשית מקדשת מספק לכל אחד מהם ומאחר שהוא אומר כלם תופשין בה אלמא שיש לכל אחד מהם סרך קדושי ודאי ומתוך כך הוצרכו לומר שטעמו של ר' יוחנן טעם אחר הוא והוא שאמרו כל חד וחד רוחא לחבריה שבק לומר שכל אחד מצא לו בה מקום פנוי לחול עליה קדושין מתוך שקדושין של זה לא נגמרו עד שלשים ומאחר שכן כך היה הענין מהשתא מיתחלי ומיגמר לא ליגמרו עד שלשים שכל הרוצה לקדש יהו קדושין תופסין ואחר שכן לא היה לגדולי המחברים לכתוב שמקדשת לכלן מספק שהרי מתורת ודאי היא מקדשת לכלן ואף גדולי הדורות מביאים ראיה דדברי ר' יוחנן בודאי נאמרו ממה שהקשו לו מזו ששנינו מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ולר' יוחנן שיורא הוא ולא יהא גט כלל שכל גט שיש בו שיור אינו כלום אלמא משיור בודאי הוא אומר כן ואע"פ שאף המשייר בקדושין אינו כלום דוקא בשיור גמור כגון חוץ מפלוני אבל זו שבכאן אין בה שיור אלא עד שלשים אבל מגרש מעכשו ולאחר מיתה כיון שלאחר מיתה אינו זמן גירושין וכל זמן שהוא בחיים לא גירש לגמרי שיור גמור הוא ולמדת שדברי ר' יוחנן לסרך קדושי ודאי נאמרו וזה שגדולי המחברים כתבוה בלשון ספק איפשר שמתוך שאינה ראוייה לאחד מהם הם קורין אותה מקודשת מספק לכלם ולדעתם אפילו הם מאה צריכה גט מכל אחד מהם וכן יש לומר שלדעת ר' יוחנן אפילו באו מאה וקדשוה ביום אחד ואמר כל אחד מהם מעכשו ועד שלשים יום כלם תופשים וכן כל שקדשוה סתם אבל המקדשים משלשים ואילך לא שכבר גמרו הראשונים ומכל מקום ראשונים לא נפקעו ומכל מקום נראים הדברים לפסוק כרב ושלא לחוש אלא לראשון ואמצעי שאם מספק אתה בא לחוש ומטעם שהזכרנו להיות לשון זה מובן לקצת בני אדם בתנאי ולקצתם בחזרה הרי טעם זה כבר נדחה בגמרא ואם לתפיסת ודאי הרי כל שאתה מניח בה שום שיור אשה לחצאין הוא ועוד שהרי במהיום ולאחר מיתה זה שאמרו גט ואינו גט נתפרש הטעם גם כן משום דמספקא לו אי תנאה אי חזרה ומתוך כך חולצת ולא מתיבמת אבל מהיום אם מתי תנאי גמור הוא ולכשמת במצא גט גמור למפרע וכן כל מה שאתה מסופק בו אם תנאי אם חזרה פירושו במעכשו ולאחר או במהיום ולאחר אבל באם ר"ל מהיום אם אגיע לשלשים או מעכשו אם לא באתי והדומה לזה תנאי גמור הוא:

כבר ביארנו במי שאמר הרי את מקדשת לי לאחר שלשים שאם בא אחד וקדשה תוך שלשים או שחזר אחד מהם אינה מקדשת לזה כלל וכן ביארנו שאם לא קדשה אחר ולא חזר אחד מהם הרי היא מקדשת אע"פ שנתאכלו המעות אם מת הוא בתוך שלשים ואף היא לא חזרה ולא קבלה קדושין מאחר והגיעו שלשים יום מי שמראה עצמו כמספק אם זקוקה ליבם ומיהא לחלוץ מספק לדעתי אין זה צריך לפנים שמאחר שבשעה שמת לא חלו קדושיו כלל היאך יחולו אחר כן אלא ודאי בזו אין כאן זיקה כלל אף מספק ומכל מקום אם קדשה אחר בתוך שלשים ומת זה השני בתוך השלשים בלא זיקה או גירש פירשו בתלמוד המערב שקדושי הראשון חלים לסוף שלשים אבל אם מת לאחר שלשים או גירש אין קדושי הראשון חלין והדברים מתמיהין אף במת או גירש תוך שלשים היאך קדושי ראשון חלין עוד ומאחר שקבלה קדושין אין לך חזרה גדולה מזו ואף לגדולי הדורות ראיתי שלא היו נסכמים בו ומחזיקין אותו במשבש אלא שאיפשר שמאחר שלא באו קדושי שני בגבולו של ראשון קדושי ראשון כדקיימי קיימי וחזרה גמורה אין כאן שמא היתה סבורה להתקדש לשני עד יום שלשים לבד:

התקדשי מעכשו ולאחר שלשים אין ספק באשה שאינה יכולה לחזור בתוך שלשים שהרי כשמקבלה קדושי שני חזרה הוא ולא כל הימנה אבל הוא כבר ביארנו שהוא חוזר שכך הוא הענין מעכשו ולאחר שלשים אם לא אחזור בי כמו שפירשנו ואף גדולי הרבנים כתבוה כן ואע"פ שבהתקדשי לי על מנת שאתן לך מנה אינו יכול לחזור לדעתנו כמו שביארנו בפרק ראשון בזו הואיל ותלה התנאי במעשה לא התנה אלא לקיום התנאי שאין בידו עכשו לקיימו אבל זה שלא התנה במעשה מה לו להאריך הזמן ודאי לא כיון אלא שיהא בידו לחזור אבל היא שלא התנתה אינה יכולה לחזור אדרבא היא קבלתם על סמך רצונו וכן אע"פ שבמשוך פרה זו לקנותה מעכשו ולשלשים יום אינו חוזר לדעת רוב מפרשים בזו מצד מלאכתה שהוא צריך לה התנה אבל בזו לא התנה אלא לחזרה ומעתה אם מת לו בתוך שלשים אין כאן קדושין כלל ואין כאן זיקה וזהו שפירשנו למעלה תנאה הוא שאם ימות או יחזור לא יהו קדושין ואף גדולי הרבנים פירשוה כן ונמצא דין מיתה שוה לדין חזרה ומכל מקום גדולי הראשונים כתבו במסכת גיטין בענין הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו עד לאחר שלשים שכל שיש בו מעכשו אף הוא אינו חוזר ולדעת זה כל שמת ודאי צריכה חליצה ועקר הדברים שיכול הוא לחזור וכל שחוזר אין כאן קדושין כלל הא כל שמת ולא חזר צריכה חליצה שהרי אמרו על מנת שלא ימחה אבא תוך שלשים ומת האב תוך שלשים מקדשת שהרי ידוע שלא ימחה ואע"פ שאלו היה קיים שמא היה מוחה אף בזו אע"פ שמא היה חוזר מקודשת מספק הואיל ומעכשו חלו הקדושין וחולצת ולא מתיבמת מספקא לן אי תנאה אי חזרה ויש אומרים שמתיבמת ממה נפשך אי תנאי הא רמיא קמיה ליבום אי חזרה הוא אין כאן זיקה כלל ושמא תאמר נחוש שמא תפטר צרתה ביבום זה ואם אין זו יבמה נמצאת האחרת יבמה לשוק שהרי בכיוצא בזו אתה אומר כן ביבום של אילונית אינו דומה שהאילונית אשתו ידועה היתה וכשרואין אותה מתיבמת פוטרין צרתה אבל זו אינה אשתו ודאית ואין צרתה פוטרת עצמה בלא חליצה מצד נשואיה אבל אם קדשה שני בתוך שלשים ומת איזה מהם בזיקה ר"ל שיש לו אח חולצת ולא מתיבמת שמא תנאי הוא ומקדשת לראשון שמא חזרה ונתקדשה לשני ואם מת אחד מהם בלא זיקה או גרשה מתיבמת לאחיו של אחר ממה נפשך וכן כל שאמר התקדשי לי מעכשו ולאחר שלשים יום אם מתה היא בתוך שלשים ואחותה היתה נשואה לאחיו וכבר נפלה לו ליבום בחייה חולצת ולא מתיבמת לדעת שכתבנו שיכול הוא לחזור:

המשנה השלישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השני והוא שאמר האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זיז הרי זו מקודשת ויתן על מנת שאתן ליך מכאן ועד שלשים יום נתן לה בתוך שלשים יום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אמר הר"ם פי' אמרו ויתן ירצה בו שהוא יחייבהו שיתן וכאשר נתן הנה תהיה מקודשת מעת לקחה הקדושין וכאלו אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שאתן ליך מאתים זוז וכן אמרו על מנת שאתן לך מכאן ועד ל' יום לפי שהעיקר אצלנו כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:

אמר המאירי והוא יתן כלומר מקדשת מעכשו ולכשיתן ונחלקו בענין זה בגמרא רב הונא אמר והוא יתן ולא שתפרש והוא יתן על כרחו ר"ל שתהא היא כופתהו ליתן שבודאי אינה כופתהו לדעתנו כמו שכתבנו בפרק ראשון אלא כך פירושו כשיתן לה המאתים תהא מקדשת משעה הקדושין למפרע שכל האומר על מנת כאומר מעכשו ואם כן הרי זו תלויה ועומדת עד שיתן והוא יתן כשירצה ויגמרו קדושיו למפרע ורב יהודה אמר הרי זו מקודשת לכשיתן כלומר שאין הקדושין חלין כלל עד שיתן הואיל ולא אמר לה מעכשו שאינו סובר בעל מנת שיהא כמעכשו ושאלו בה מאי ביניהו כלומר שאף לרב הונא מכל מקום אסורה לו עד שיתן שמא לא יקיים התנאי ונמצא למפרע שלא קדש ונמצאו בניה פגומים והשיב בה כגון שקבלה קדושין מאחר קודם שישלים זה את התנאי ואחר קדושי שני הוא בא ומשלים את התנאי שלדעת רב הונא השלמת התנאי מפקעת קדושי שני ואף מתורת ספק כדין כל תנאי גמור שבמעכשו ולרב יהודה קדושי שני הוו קדושין ויש מפרשין לרב יהודה קדושי ספק שלא הוחלט בידו בעל מנת אם הוא כמעכשו אם לאו והראיה מה שאמרו למטה רב יהודה כרבנן והרי לרבנן במהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט והלכה כרב הונא ומכל מקום אם מת הוא קודם קיום התנאי אינה זקוקה ליבם ואפילו רצו יורשיו ליתן במקומו שזה שאמר אתן אני קאמר ולא יורשי וכן אם מתה היא קודם קיום התנאי אין כאן סרך קידושין ומותר בקרובותיה ואפילו רצה ליתן ליורשיה אתן לך קאמר לה ולא ליורשיה ויש מפקפקין בשתיהם כמו שנבאר ולענין אם הוא יכול לחזור אם לאו נחלקו בה המפרשים וכבר כתבנו בפרק ראשון בשמועת התקדשי לי במנה ונתן לה דינר שלדעתנו אף הוא אינו יכול לחזור ר"ל שאפילו חוזר ואומר איני רוצה להשלים התנאי כל שיקיימנו אחר כן נתקיים ומקודשת ואין צריך לומר באשה שאינה יכולה לחזור שהרי היא לא התנה וכן כתבנו שאם מחלה לו התנאי בעדים לדעתנו הרי הוא כקיום התנאי מכל מקום כל שקבע לה זמן ועבר הזמן ולא קיים תנאו אין זה כלום והוא שאמרו על מנת שאתן לך מאתים מכאן ועד שלשים יום נתן לה בתוך שלשים יום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

אף לענין גיטין אמרו האומר לאשה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת והיא תתן ואף בזו נחלקו רב הונא ורב יהודה שלדעת רב הונא והיא תתן לכשתרצה מיהא יהא הגט גט מעכשו ולדעת רב יהודה אינו גט כלל עד שעה שתתן ושאלו בה אם כן מאי ביניהו והשיבו שנתקרע הגט או שאבד קודם קיום התנאי שלרב הונא אינה צריכה גט אחר ולרב יהודה צריכה גט אחר והלכה כרב הונא: