מאירי על קידושין קז

כל שיש בו צד היתר אין בו מעילה אף במי שלא הותר בו הואיל והותר לקצת בני אדם כגון בשר חטאת ואשם אחר זריקת הדם אפילו אכל מהם זר בשוגג אין בו קרבן מעילה ומעתה כתנות כהנה שבלו מועלין בהם כשאר קדשים ויצאו לחולין שהרי מכיון שבלו אין בהם היתר לשום אדם אבל אותם שלא בלו אין מועלין בהם שהרי ניתנו ליהנות בהם אף שלא לשעת עבודה שלא נתנה תורה למלאכי השרת להפשיטם לשעתם תכף לגמר עבודה שעל כל פנים צריכים הם לשהייה מועטת ומתוך כך הותרו אף שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא כלאים ואף בזה יש חולקים להתירו כל יום העבודה ובמקדש והילכך אם נהנה בהם לא יצאו לחלין ואני תמה אף בבלו מפני מה מועלין שהרי בבשר קדשים אפילו נפסל מלאכול הואיל והיתה להם שעת היתר אין מועלין בהם ואלו כבר היה להם שעת היתר אלא שיראה לי שמאחר שאין הנאתם היתר מרווח אלא מצד שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אין זה קרוי שעת היתר לגמרי ושמא תאמר מאחר שבלו הרי נעשית מצותם וקיימא לן אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו תירצו בה שכבר יצאו מכלל זה תרומת הדשן ובגדי כהונה כמו שהתבאר בשלישי של מעילה ודבר זה לדעת האומר והניחם שם מלמד שטעונים גניזה אבל לדעת האומר והניחם שם שלא ישתמש בהם ליום הכפורים אחר אבל בכל השנה יכול להשתמש בהן כהן גדול או הדיוט אין זה נעשית מצותו אלא שהלכה שטעונין גניזה וכן כל בגדי כהן שבלו:

כתנות כהנה שהזכרנו יש מפרשים בה של כהן גדול שאם בכהן הדיוט הרי אמרו מבלאי מכנסי הכהנים ומהמיניהם היו מפקיעין ועושין פתילות להדליק לשמחת בית השואבה ומבלאי כתנותיהם למנורה ומכל מקום רוב מפרשים כתבוה אף בכהן הדיוט ושמחת בית השואבה ומנורה כעין צורך עבודה היא או שמא הואיל וצרכי רבים הם דינם כחומות העיר שבאים משירי לשכה אף לדעת האומר בשירי לשכה שמועלים בהם אלא שהלכה אין מועלין בשירי לשכה:

כבר משנכנס ניסן אין מקריבין אלא מתרומה חדשה וכדכתוב החדש הזה לכם ודרשו בו חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה ושלש עשרה תיבות היו במקדש עשויות כעין שופר רחבות מלמטה וקצרות מלמעלה וכלן תשמישיהן מיוחדין כל אחד לענינה על הדרך שהתבאר בשקלים ושתים מהם באחת היו מניחים בתוכה שקלים של שנה זו הנקראים תרומה חדשה עד שתתמלא ויטלום ממנה ליתנם בלישכה וכותבין עליה חדתין ובחברתה היו מניחין שקלים של שנה שעברה מאותם שלא הביאום בשנה האחרת והביאום עכשו וכבר נתכפרו אלו בשקלי חביריהם הואיל ולא נמנעו בהבאתם דרך זדון והוא שאמרו תורמין על האבוד ועל הגבוי שעדין לא הגיע ללשכה ועל העתיד לגבות ומאחר ששקלים אלו הם תשלומי שנה שעברה אינן בכלל תרומה חדשה להיותם ראויים לקרבנות ומניחין אותה בתיבה זו וכותבין עליה עתיקין וכל השקלים החדשים כשבאו מרוב הצבור היו צוברין אותן בלשכה אחת וממלאין מהן שלש קפות גדולות כל אחת בת תשע סאין כדי לתרום מהם שלש קופות קטנות כל אחת בת שלש סאים ג' פעמים בשנה בפסח ובעצרת ובחג והוא הנקרא תרומת הלשכה ומשם היו לוקחין תמידין ומוספין וכל קרבנות צבור וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ומה שנשאר בקופות הקטנות בסוף השנה נקרא מותר התרומה ועושין ממנה רקועי זהב לצפוי בית קדשי הקדשים וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ומה שנשאר בלשכה או בקפות הגדולות אחר שתרמו מהם שלשה פעמים נקרא שירי לשכה והיו בונין ממנה חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ועתיקין בכלל שירי לשכה הם ומה שנשאר ממנה אחר שעשו כל אלו נקרא מותר שירי לשכה ונחלקו בה ר' ישמעאל ור' עקיבא באחרון של כתבות שלדעת ר' ישמעאל עושין בהם סחורה ולדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו אין משתכרין בשל הקדש ולא ביארו בה לר' עקיבא מה היו עושים בה ורבותי סוברים שהיו מניחים אותם עד שיצטרכו לצרכי העיר פעם אחרת:

שקלים של שנה זו כל שמוציאם שלא לצורך עבודתם מעל אבל בעתיקין אין מועלין בהם אבל כל שבבית המקדש יש בהם מעילה והוא שאמרו בונין בחול ואחר כך מקדישין כדי שלא יהנו בישיבה על אבן או קורה או בעמידה בצל הבנין כמו שביארנו ברביעי של מציעא:

כבר ביארנו במקומו שאין דין התפשה בנדר אלא כשמתפיס בדבר הנדור ר"ל שאם אמר ככר זה עלי כבשר חזיר אינו כלום שאין החזיר אסור בנדר אלא שיאמר ככר זה אסור עלי כקרבן כחטאת כאשם וזהו לשון כאמרא ר"ל כשה של תמיד וכן אם אמר כדירים פירשו בתלמוד המערב דירים של קרבנות ר"ל דיר בהמות שהופרשו לקדשים או דירים של עצים ר"ל של עצי המערכה וכן אם אמר כעצים ופירשו שם גם כן שני גזירי עצים או כאישים ופירשו שם גם כן כשלהובית של אש של מערכה וכן אם אמר כמזבח הרי זה נדר וכן כהיכל כירושלם שמשמען של אלו כדבר הקרב בהן ולא כעצים ואבנים שבה ואפילו לא אמרן באות הכ"ף אלא שאמר דירים שאוכל לך היכל שאוכל לך ירושלם שאוכל לך אסור: