מאירי על קידושין קה

כל הראוי לכהנים בקדשים לא סוף דבר לאותם שמקריבים את הקרבן אלא כל אנשי בית אב חולקין עמו אף אותם שלא הקריבו וזה שנאמר בתורה באשם הכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ובמנחה הכהן המקריב אותה יאכלנה לא נאמר אלא לומר שלא יחלוק בה אלא הראוי להקריב אבל טמא או קטן אע"פ שהוא מותר באכילת קדשים אין חולקין בקדשים אלא אשה ואנדרוגינוס ואע"פ שבעל מום חולק כמו שיתבאר במקומו בזה מאחר שהכתוב התירו באכילתם שנאמר לחם אלהיו מקדשי הקדשים וכו' ראוי הוא לאכול שאף הוא מסייע לתלע בעצים ולהפשיט ולנתח אבל טמא או קטן לא הא כל שאר אנשי בית אב שבאותו היום חולקים והוא שנאמר במנחת הסלת לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכשהם חולקים צריך שיחלקו כל קרבן וקרבן ליתן חלק ממנו לכל אחד ואחד לא שיהא אחד נוטל מזה והאחר כנגדו בקרבן אחר ולא סוף דבר שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים שהרי אינם מין אחד שזה ממין דבר הנשחט וזה ממין הקמחים וכן שהמנחות אינן קמות תחת הזבחים בדלות שהרי יש בנתים קרבן העוף ר"ל שאם לא השיג בבהמה מביא עוף ואם לא השיג לעוף מביא מנחה אלא אף מנחות כנגד עופות אינן חולקים אע"פ שהמנחה קמה תחת עופות לדלי דלות ולא סוף דבר באלו שמכל מקום הללו מיני דמים והללו מיני קמחים אלא אפילו עופות כנגד זבחים ולא סוף דבר באלו שמכל מקום הללו מעשיהם ביד ר"ל במליקה והללו בכלי ר"ל בסכין ובשחיטה אלא אפילו מנחות כנגד מנחות או עופות כנגד עופות או זבחים כנגד זבחים ולא סוף דבר במנחת מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין אלא אף מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת ולא סוף דבר בקדשי קדשים אלא אף בקדשים קלים שכל אלו אינם ממון שלהם כדי לחלוק עד שלפעמים יצטרך לעלות בדמים זה על זה אלא ממון גבוה הוא ומה שאמרו בלחם הפנים כשנשתלחה בו מארה שלא היו שבעים בה באכילה מועטת כמו שהיו רגילים בזמן שהיתה הברכה משלחת בו שאמרו עליה שבאכילת כזית יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר וכשנשתלחה בו מארה אמרו שהצנועין מושכין ידיהם ומניחים חלקם לחבריהם והגרגרנים חולקים והרי זו ודאי לא לחלוקה חלק כחלק היא אמורה שהרי אינה כלום לכל אחד ומתוך כך היה ראוי לפרש שחולקים ונוטל כל אחד כדי שבעו ומעלה לחברו בדמים אינו כן אלא מאי חולקים חוטפים ר"ל שנוטלין בזרוע והצנועים לא היו קפדים בכך והיו מניחים להם מקום ומכל מקום יש דברים שאין חולקים דבר אחר כנגדם ואעפ"כ מה שבא לחלקו ממנו הוא כממון שלו לעשות בו כל דבר ומהם גזל הגר שאין כהנים שבאותו משמר חולקים אותו כנגד דבר אחר כמי שביארנו בבבא קמא פרק הגוזל קמא ואעפ"כ כשבא חלקו לידו עושה ממנו את חפציו כמו שביארנו במסכת חלין פרק לחיים ובאחרון של סכה התבאר שבעצרת שחל להיות בשבת שיש שם שתי הלחם חמץ ולחם הפנים מצה אין חולקין זה כנגד זה אלא אומרים לכל אחד הי לך חמץ הי לך מצה: