מאירי על כתובות צו

לענין בתולה שנתאלמנה מן האירוסין שכתבתה מאתים אלמנה מן הנשואין שאין כתבתה אלא מנה אע"פ שהיא בתולה כמו שביארנו בפרק ראשון אין קרויין נשואין לענין זה אלא אם כן נכנסה לחפה אבל מסירה לבעל או לשלוחיו אין עושין נשואין לענין זה וכתבתה מאחר מאתים כדין בתולה מן האירוסין וכן עדין היא ארוסה לענין מציאתה ולענין טומאה ר"ל שלא ליטמא לה ויש חולקין לומר שכתבתה מאחר מנה שלא נאמר תיובתא דכלהו אלא בדברים שבינה לבין הבעל אבל כל לגבי אחר לא ואין נראה כן:

כל שנכנסה לחפה והוא שנתיחד עמה לשם נשואין אפילו עדין האב או שלוחיו עמו אפילו היה חצר שלה או של אביה הרי היא נשואה וכל שנתיחד שלא לשם נשואין אלא דרך לינה כגון שנכנסו ללון בפונדק הואיל והאב או שלוחיו עמה עדין אין זו כניסה לחפה אפילו היה חצר שלו ואם נכנסה סתם ולא נודע אם ללון אם לנשואין כל שבחצר שלה סתמו ללון וכל שבחצר שלו סתמו לנשואין וחצר של אחרים כחצר שלה לענין זה וכל שכן הוא שאין אדם נוהג לישא אשה בשל אחרים וחצר של שניהם כחצר שלו וכל שכן הוא שהרי דעתו מתישבת בה יותר:

כבר ביארנו בנערה המאורסה שזינתה שלא נאמר בה דין סקילה אלא בארבעה תנאים שתהא נערה ומאורשה ובתולה ושתהא בבית אביה אבל אם היתה בוגרת או בעולה כדרכה או שנכנסה לחפה אע"פ שלא נבעלה אפילו מסרה האב לשלוחי הבעל ואע"פ שלא נכנסה לחפה הרי זו בחנק כשאר אשת איש לזנות בית אביה כתוב ר"ל רשותו וכל שיצאה מרשותו אין כאן בית אביה ואפילו לא הביאוה שלוחים לבית הבעל אלא שהחזירוה לבית אביה הואיל ומכל מקום יצאה מרשות אביה יצאה: