מאירי על כתובות פט

ולענין ביאור מכל מקום למה שאמרו כאן תדון בחנק שאלו בה למימרא דכל היכא דאישתני גופה ר"ל קודם שבאו עדים אישתני קטלא ונעתקה מיתה הראויה בשעת מעשה למיתה הראויה בשעה זו אלו נעשה המעשה עכשו ורמינהי נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציאו עליה שם רע אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע כמו שביארנו במשנה אבל לענין מיתה מכל מקום בסקילה היא והילכך היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה אלמא אע"ג דאישתני גופה לא אישתני קטלא והשיבו לעולם אישתני גופה אישתני קטלה דבתר גמר דין אזלינן ולא בתר חטאה ושאני מוציא שם רע דחדוש הוא כלומר שהרי בנערה המאורסה כל שזינתה משנכנסה לחפה אע"פ שלא נבעלה אפילו מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך אינה בסקילה אלא בחנק אע"פ שהיא עדיין נערה מאורסה כאלו זינתה משבגרה או נבעלה שאין נערה המאורשה בסקילה עד שתהא נערה ובתולה ומאורשה וברשות אביה ומאחר שאנו הולכים בתר השתא והדבר ידוע שמוציא שם רע אחר שנשאת הוא מוציאו אע"פ שמכל מקום מביא עדים שבעודה ארוסה זינתה היה לנו לומר דבתר השתא אזלינן והרי נשואה היא ומכיון דאלו זנאי השתא בחנק אף בהוצאת שם רע על זנות דמעיקרא בחנק ואם כן זו שהוציאתה תורה לסקילה חדוש הוא ומאחר שנתחדש כן במשנשאת נתחדש בה גם כן בבגרה ואחר כך הוציא שם רע ומכל מקום יש מפרשין בזו שכל שעל ידי הוצאת שם רע אם נמצא הדבר אמת ובאו עדים שזינתה כשהיתה נערה המאורסה אע"פ שזינתה אחר שיצאת מבית אביה אפילו זינתה אחר שנכנסה לחפה הואיל ולא נבעלה הרי היא בסקילה ואף גדולי המחברים כתבוה כן והדברים מתמיהים שהרי משנה שלימה שנינו נכנסה לחפה בחנק ומה שאמר ואלו מוציא שם רע בסקילה פירושו על הדרך שכתבנו אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ומכל מקום יש לומר לדעת גדולי המחברים שזו שאמרו נכנסה לחפה ולא נבעלה בחנק פירושה בשלא על ידי הוצאת שם רע ובאמת פשוטה של שמועה מוכחת כן ולדעת ראשון קשה לפרש מה חדוש יש בדין מוציא שם רע הואיל ועל זנות דמעיקרא הוא מוציאו ואף בעדים שלא על ידי הוצאת שם רע הדין כן וגדולי הפוסקים האריכו בזו ויש לדון דבריהם על שיטת פירושנו:

ולענין ביאור סוגיא הקשה רב הונא בריה דרב יהושע דילמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופה אע"ג דאישתני רשותא כגון שנכנסה לחפה אבל היכא דאישתני גופא כגון בוגרת לא חדית רחמנא ואם כן אי לאו דבעלמא נמי סרחה ולבסוף בגרה בסקילה אף במוציא שם רע לא אמרוה כן ומאחר שבמוציא שם רע אמרוה אף בעלמא כן ובתר מעיקרא אזלינן ובא רב נחמן והעמידה במחלוקת של תנאים ולא עלתה לו וסוף הדברים אמר לו ר' יוחנן תני תדון בסקילה ר"ל סרחה ולבסוף בגרה תדון בסקילה וכן הלכה אלא שאין שם מלקות ולא מאה סלע כמו שביארנו במשנה:

כל מצות שבתורה שחייבים על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת הדיוט מביא בהן על שגגתן כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר וכהן משיח פר חוץ מעבודה זרה ששלשתם שוים בה לשעירה חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו קודם הבאת קרבנותיהם הרי הן כהדיוטות מפני שהולכין אחר המעשה אפילו לא נודע להם אלא אחר שנתמנו וכבר ביארנוה במקומה במסכת הוריות: