מאירי על כתובות ח

אע"פ שכבר כתבנו היוצא מסוגיא זו לענין פסק על הדרך שהעלה רב אשי בסוף השמועה צריך להעירך מעט בביאורה של סוגיא מפני שיש בה בלבול לקצת מפרשים והוא שאמרו למימרא דאבילות קילא ליה מנדה כלומר לא קולא או חומרא של איסור אלא לומר שאין כח מרירותו שמצד אבלו מונעו מן הדברים שכח איסור נדה מונעו מהם שהרי בחתן שאירעו אבל ובעל אתה מצריכו להיות ישן בין האנשים ובחתן שפירסה אשתו נדה ובעל אתה מתירו להתיחד והרי מצינו הפך הדברים במזיגת הכוס וחברותיה שבנדה אסרו ובאבל התירו אלמא כח מרירותו מונעו ותירץ כאן באבילות דידיה כאן באבילות דידה ופירשו גדולי הרבנים שבאבילות שלו החמירו מפני שיצרו תוקפו ואף היא הואיל ואין המרירות שלה מניחתו לעשות מה שבלבו חפץ אבל מה שאמרו מוזגת לו וכו' באבילות דידה שאם יבא לעבור אינה מניחתו ומרחצת דקאמר בצונן שהרי אמרו אבל אסור להושיט אצבעו במים והיאך תושיט ידיה במים להרחיצו אם מים חמין הן אלא בצונן או שמא מרחצת דקאמר פירושו מזמנת לפניו והקשו לו והא אביו של חתן ואמה של כלה קתני כלומר שיש כאן אבילות שלו ושלה אלמא אין הפרש ביניהם ותירץ כי קתני הכי אשארא ר"ל הכנסת המת והכנסה לחפה ובעילת מצוה ולא על היחוד והקשה לו מי שמת חמיו וכו' וכן היא שמת חמיה ושניהם שוים שלא לאסור בה ייחוד שהרי לא שנה באחת מהם הוא ישן וכו' אלמא כל אבילות חמירא להו ומותר ליחד ותירץ תני באבילות דידיה הוא ישן וכו' ואע"ג דוכן קתני אשארא ר"ל אכיחול ופיקוס והקשה והא עמו קתני ר"ל ונוהגת אבילות עמו וודאי כמו במטה קאמר ר"ל בחדר משכבו אלמא אף באבילות דידיה מותר ליחד ותירץ שלא נאמר בשמועה זו עמו להתיר לה יחוד אלא עמו בבית כלומר שאינה נוהגת אבילות אלא בפניו וכדאמרינן בדידיה באפה נהוג אבילותא ויש מפרשין דאבילות דידיה חמירא ליה וגורסים אע"פ שאין האשה רשאה וכן גורסים תני באבילות דידה וכן גורסין והא עמה קתני והכל עולה לענין אחד ומכל מקום רב אשי תירצה שבכל אבילות חמירא ליה ואבילות של חתן שאני מתוך שהקלו על הדרך שביארנו:

ומעתה נשוב למה שראוי לברור מתוך השמועה לענין פסק כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ורגליו ומזיגת הכוס פירושו בהושטה מיד ליד הא שלא בהושטה מידה לידו כגון שתמזוג ותניח לפניו מותר אפילו על השלחן ואע"פ שבפרק אע"פ ס"א ע"א אמרו דביתהו דאביי מנחא ליה ארובא דכובא דביתהו דרבא אבי סדיא דרב פפא אשרשיפא לא באו למעט הנחה על השלחן ולא עוד אלא שדרך למזוג שלא בשעת אכילה ואין בה מקום להנחה על השלחן ולא עוד אלא שלדעתי כל שבשעת אכילה מותר אף מיד ליד דבעבידתיה טריד ואין כאן המשך חבה ושאר חפצים אף בהושטה מותר בזמן הזה שאין מגעה אסור משום טומאה שהרי כלם טמאי מתים הם ואין איסור המגע אלא מצד הרחקה ולא נאמר אלא בדברים של חבה כגון מזיגת הכוס ואף בהושטה כל זמן שהיא נותנת לו היכר וזכירה בכך מותר אם הוא כדאי לסמוך בעצמו והוא שאמרו שמואל מחלפא ליה מימינא לשמאלא ויש אוסרים לקבל מידה אפילו מפתח או קיסם או צרור ולדעתם מזיגת הכוס נאסרה אף בהנחה על השלחן ודברים אלו אינם מכח הלכה אלא שהרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה ומכל מקום כל שיש בהושטתו מגע בבשרה אסור ולפי מה שכתבנו מה שאמרו בתוספתא שאסור לרדותה במקל בימי נדותה אין הלכה כן אלא אם כן לענין טומאה אלא שהדברים נאים על כל פנים ויש מתירין אף במזיגת הכוס בהושטה בפני אחרים והדברים נראין שלא נאסר אלא מחשש הרגל עבירה וכן אין מכח הלכה איסור לשתות בכוס שהיא שותה אע"פ שבשאלתות כתוב כן שאין זה קירוב הדעת וכל שכן בשעת אכילה לדעתנו כמו שכתבנו וכן אין איסור שלא לישב שניהם בספסל אחד או במטה אחת שלא נאסר אלא לישן או לשכב במטה אחת אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה וכן אין איסור אלא בכוס של יין אבל של מים או של שכר מותר אף בהושטה לשיטתנו וכן מותר לאכול עמה בשלחן אחד לא אסרו אלא בקערה אחת או בשלחן שלהם שלא היה בהם מקום אלא לאחד וכל שאוכלין בו שנים משתמשין זה בשל זה אבל בשלחן שלנו מותר אף בלא מפה לעצמה ואף בלא שום היכר ויש מחמירין בדברים אלו ותבוא עליהם ברכה אלא שמכח הלכה לא הוצרכו לכך וכן יש מחמירין לומר שדברים אלו בימי לבון אבל בימי נדות הכל אסור ולדבריהם לא חלקו בהם אלא לאותם הזמנים שהיו טובלות לימי לבון לצורך הטהרות אבל עכשו שאינן טובלות אלא לטהרה גמורה ימי נדות ולבון שוים בדבר זה:

אף הצעת המטה שאמרנו דוקא בפניו אבל שלא בפניו מותר וכתבו בתוספות שאף בפניו דוקא בהצעת סדינין לבנים אבל בנענוע כרים וכסתות מותר שאין באלו הרגל עבירה אדרבה שפחות הוא אצלה וראיה לדבריהם שבמשנת אע"פ נ"ט ב' אמרו הכניסה לו שלשה שפחות אינה מצעת לו את המטה ארבע יושבת בקתדרא ואמרו בגמרא אע"פ שאמרו יושבת בקתדרא מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ואם כן קשיא מתניתין ותירצו בדרך זה שמשנתנו פירושה בניענוע כרים וכסתות שאין זה דרך חיבה ושמעתא בהצעת סדינין ומכסאות שאין שם עמל והוא דרך חיבה ומכל מקום יש גורסים שם במשנה אינה מצעת את המטה ר"ל מטות שבבית ובגמרא מצעת לו כמו שיתבאר שם וכן כל שבפני אחרים מותר אף בפניו ואף בסדינים והרחצת פניו ורגליו פירושו אף בלא מגע וכגון שהיא יוצקת על ידו ומפני שזה מין קשוט וכל צד שבקשוט באיש ואשתו המתיחדים מעורבים להרגל עבירה ומכל מקום יכולה היא לחמם את המים ולהניחם לפניו ומכל מקום בצונן מותר והאוסר משום נצוק יחמיר ויחמיר ואנו אין לנו ויש אוסרין אף בצונן ומפני שאף בצונן צד קשוט הוא:

דברים אלו יש אומרים דוקא באשתו שלבו גס בה ויבא לידי הרגל עבירה אבל שפחה ושאר עריות מותר וגדולי המחברים כתבוה בכל אשה בין שפחה בין משוחררת בין גויה בין ישראלית והדברים נאים אלא שהיא חומרא יתירא:

אשה שמת לה קרוב אין הבעל רשאי לכופה להיות כוחלת ופוקסת אבל מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומחממת לו מים לרחוץ ורוחץ מידיה במה דברים אמורים בשאר מתים אבל על אביה ואמה אינו רוחץ בחמין בפניה שצריך הוא להתאבל עמה בפניה באב ואם וכן מי שמת חמיה אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת אבילות עמו בפניו וכבר ביארנו עקר דברים אלו במועד קטן ובחבור התשובה: